newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

כך מכפיפה ישראל את המדיה החברתית מחוץ לגבולותיה לצווי איסור פרסום

לבקשת ישראל, חברת טוויטר חוסמת תכנים מסויימים שהתפרסמו בחו"ל בפני משתמשים ישראליים. דובר משרד המשפטים מאשר שבקשות דומות נשלחו לאתרים בינלאומיים נוספים

מאת:

מאת מיכאל שפר עומר-מן

הרשויות הישראליות נוקטות בצעדים כדי לחסום את האפשרות של אזרחים ישראליים לקרוא חומרים שהתפרסמו במדינות אחרות, כולל ארה"ב. בשבועות האחרונים שלחה יחידת הסייבר בפרקליטות המדינה מספר הודעות לטוויטר ולמדיות חברתיות אחרות בהן דרשה להסיר תכנים מסויימים או לחסום את האפשרות של משתמשים ישראליים לראותם.

בשניים באוגוסט 2016 שלחה המחלקה המשפטית של טוויטר לבלוגר האמריקני ריצ'רד סילברסטיין אימייל שהגיע לידי מגזין 972, בו הודיעה לו כי פרקליטות המדינה הישראלית טוענת שציוץ שלו בטוויטר מפר את החוק הישראלי. הציוץ המדובר התפרסם 76 ימים קודם לכן, ב-18 במאי. בעבר סילרבסטיין פרסם מספר סיפורים שעיתונאים ישראליים לא יכלו לפרסם בשל צווי איסור פרסום, כולל פרשת ענת קם.

מבלי לדרוש ממנו לנקוט בצעדים כלשהם, טוויטר ביקשו מסילברסטיין ליידע את עורכי הדין שלהם "אם בכוונתך להסיר את התכנים המדוברים מרצונך החופשי". סילברסטיין, בלוגר אמריקני שלדבריו לא דרך על אדמה הנמצאת בתחומי השיפוט הישראליים כבר שני עשורים, הזכיר לאנשי טוויטר כי החוק הישראלי לא חל עליו וסירב להסיר את הציוץ.

כעבור יומיים טוויטר שלחו לסילברסטיין אימייל נוסף בו הודיעו לו כי הם חוסמים את האפשרות של משתמשים ישראליים לראות את הציוץ המדובר. או, בשפה "טוויטרית": "בהתאם לחוקים הנוגעים בדבר ולמדיניות החברה, טוויטר לא יאפשר את החשיפה לציוצ(ים) הבא(ים) בישראל".

הציוץ המדובר עדיין זמין לצפיה דרך חשבונות אמריקנים ולא ישראליים, אבל אם מחפשים אותו דרך חשבון ישראלי מגיעים לדבר הזה:

הציוץ של סילברסטיין

אסור להגיד למה אסור להגיד

מכיוון שאני כותב מישראל, על פי החוק אני מנוע מלספר כאן מה נכתב בציוץ המקורי של סילברסטיין. אני לא יכול לכתוב אפילו את הסיבה החוקית המסויימת שבגללה אני לא יכול לכתוב את מה שאני לא יכול לכתוב.

מה אני כן יכול לומר הוא שככל שהשימוש בכלי הצנזורה הצבאית בישראל קטן והפך לפחות גורף בשנים האחרונות, הרשויות משתמשות יותר ויותר בצווי איסור פרסום כדי לשלוט בזרימת המידע במדינה. לעתים תכופות צווי איסור הפרסום כוללים את עצם קיומם של הצווים האלה עצמם.

מגזין 972 ראה את ההתכתבות של טוויטר עם סילברסטיין, אבל לא את הבקשה ששלחה הפרקליטות לטוויטר. דובר משרד המשפטים, נועם שרביט, הכחיש עם זאת כי ישראל דרשה מטוויטר לנקוט בצעדים אופרטיביים כלשהם בעניינו של סילברסטיין, ואמר כי הם רק "הביאו את הפרת צו איסור הפרסום לידיעת החברה".

העמוד באתר של טוויטר המסביר את מדיניות החסימות של החברה מדגיש את מחויבותה לגלות שקיפות מירבית בנוגע לשאלות של צנזורה, כולל שיתוף פעולה עם חברת Lumen כדי לחשוף את בקשות החסימה לעין הציבור. עם זאת, המידע שמספקות חברות טוויטר ולומן בנוגע להסרת תכנים לא כולל ולו אזכור אחד של בקשה המזכירה את ישראל או שנשלחה על ידי גורמים ישראליים. לכן אין כל אפשרות לדעת בוודאות מה בדיוק כללה הבקשה הישראלית.

פייסבוק, מאידך, מספק מידע פומבי לגבי מספר הבקשות להגבלת פרסומים בישראל "בכפוף לחוקי למניעת הטרדה, כמו גם פרסומים הקשורים להכחשת שואה". לדברי פייסבוק, החברה הגבילה 236 פוסטים בישראל במחצית השניה של 2015, התקופה שלגביה יש את הנתונים המעודכנים ביותר.

דרישת שלום מאיראן

העובדה שזרועות החוק בישראל מצנזרות מידע המתפרסם בתחומי השיפוט הגיאוגרפיים והמשפטיים של המדינה עשויה להיראות כהליך שגרתי, גם אם שנוי במחלוקת מבחינה מוסרית ואתית. אבל הניסיון לחסום מידע המתפרסם מחוץ לגבולות המדינה מזכיר יותר את סוגי הצנזורה עליהם אנחנו רגילים לשמוע במדינות דוגמת סין, תורכיה, סוריה ואיראן.

במרבית המדינות שבהן נהוג לצנזר תכנים מרושתים, התנהלות זו קשורה לדיכוי מתנגדים פוליטיים והשאיפה לשלוט בזרימה חופשית של מידע, החיונית לתפקודן של דמוקרטיות ולקיומו של שיח פוליטי בריא. ובכל מקרה, בפני מי שרוצה לעקוף את הצנזורה ברשת עומד מגוון שלם של אפשרויות להגיע למידע המצונזר.

התפתחות זו מתרחשת במקביל להכרזתה של מדינת ישראל על פעילים פוליטיים לא אלימים כמטרות ראשונות במעלה. מוקדם יותר השבוע הודיעו המשרד לביטחון פנים ומשרד הפנים על כוונתם לגרש פעילים זרים נגד הכיבוש ותומכי חרם, ולגרום לאזרחים ישראלים שהפעילות הפוליטית שלהם כוללת טקטיקות לא אלימות כגון חרם "לשלם על כך מחיר".

מרבית הדיונים הציבוריים שהתקיימו בישראל בחודשים האחרונים סביב צנזורת תכנים ברשת התמקדו בהסתה-לכאורה לאלימות מצד פלסטינים, אשר לפחות על פניו יכולה להיחשב לעניין הקשור לביטחון הציבור. הטלת צו איסור פרסום, לעומת זאת, היא ניסיון של הממשלה לשלוט בזרימה חופשית של מידע. חד וחלק.

ריח של כסת"ח

זה לא אומר, כמובן, שלא קיימים מקרים בהם לגיטימי להשתמש בצווי איסור פרסום, למשל כדי להגן על קטינים ועל קורבנות של פשעים מסויימים. לדברי דובר משרד המשפטים, הציוץ של סילברסטיין אכן כלל מידע שעלול היה לשמש לזיהוי קטין שהיה קורבן של אלימות מינית. אבל במובן הרחב יותר, כשמדינה מפגינה דפוס של שימוש בצווי איסור פרסום ובצנזורה כדי לכסות על הפשעים שלה עצמה (כמו בפרשת ענת קם וקו 300) וכדי לחבל בחופש ביטוי לגיטימי שקורא תיגר על שלטון צבאי בלתי דמוקרטי, הצורך להיאבק נגד כל סוגי הצנזורה הופך לחיוני הרבה יותר.

דוגמה עדכנית ומצערת ביותר לאופן שבו צווי איסור פרסום יכולים לשמש לערפול הצדק ולכל הפחות לעורר תחושת כסת"ח היא הירי הקטלני בשני האחים במחסום קלנדיה בחודש אפריל האחרון. לדברי עדים פלסטינים, שני האחים, שנטען לגבם כי החזיקו בסכינים, לא היוו כל סכנה מידית על השוטרים והמאבטחים הישראליים שעמדו במחסום. הרשויות הישראליות, מצדן, סירבו לפרסם את הוידאו ממצלמות האבטחה ותחת זאת הטילו צו איסור פרסום גורף על החקירה ועל זהותם של החשודים. בשניים באוגוסט חודש צו איסור הפרסום פעם נוספת, עד ל-31 באוגוסט – 126 ימים מיום הירי. ייתכן שאת צו איסור הפרסום המקורי, שאמור היה להימשך שבוע אחד בלבד, עוד אפשר היה להצדיק מטעמים של חקירה תקינה. אבל לאחר ארבעה חודשים מאז הירי, קשה שלא לתהות מה המשטרה מבקשת להסתיר.

> כך הפכו צווי איסור פרסום לצנזורה האלטרנטיבית

השליטה הישראלית במרחב המרושת מגיעה גם לטוויטר (צילום" לע"מ)

השליטה הישראלית במרחב המרושת מגיעה גם לטוויטר (צילום" לע"מ)

בתשובה לשאלה כמה בקשות להסרת תכנים נשלחו לפלטפורמות של מדיה חברתית מחוץ לישראל השיב דובר משרד המשפטים:

במקרה המדובר, לצד צו איסור פרסום שניתן על ידי בית המשפט, קיים איסור סטטוטורי לפרסם כל פרט העלול לחשוף את הקטינה הנפגעת. בהתאם לכך, פנתה מחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה, כמקובל, אל ספקית השירות הרלוונטית על מנת למזער את הפגיעה בקטינה ולמנוע חשיפה של מתלוננת בעבירת מין.

בפנייה הופנתה תשומת לב החברה להפרה של צו איסור פרסום, ולא ננקב בה הסעד המבוקש באופן קונקרטי.

מחלקת הסייבר פועלת, בין יתר משימותיה, מול ספקיות האינטרנט השונות, על מנת להסיר תכנים המפרים את החוק בישראל, כמו גם את תנאי השימוש של הספקיות עצמן. המחלקה פועלת ביחס לתכנים אסורים כגון פרסום תכנים פדופיליים, הסתה לאלימות וגזענות, פרסומים המפרים צווים שיפוטיים או איסורי פרסום סטטוטוריים. יצוין כי על פי תנאי השימוש של מרבית הספקיות, הספקיות עצמן מצהירות כי הן מצייתות לצווים מדינתיים. במסגרת פעילות המחלקה, נעשו בחודשים האחרונים פניות יזומות לספקיות השונות בבקשה להסיר תכנים כאמור, במספר תיקים שונים".

בתשובה לשאלה האם נשלחו בקשות גם לפלטפורמות תקשורתיות בינלאומיות לחסום חומרים מסויימים בפני קוראים ישראליים, אמר דובר משרד המשפטים: "בקשות כאלה נשלחו בעבר לספקים זרים, כולל לגבי תכנים שפורסמו בישראל".

מיכאל שפר עומר-מן הוא עיתונאי, ועורך האתר מגזין 972+, האתר האח של שיחה מקומיתהפוסט פורסם במקור באנגלית באתר 972+

> מכתב לקוראים: שיחה מקומית והצנזורה

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf