ישראל חייבת לחקור חשדות לאלימות מינית כלפי עצירים פלסטינים
אלימות מינית בסכסוכים היא אחת הצורות השפלות ביותר של עינוי. עלינו כחברה להיאבק בה – לא רק כאשר היא מופנית נגדנו, אלא גם כאשר היא מתבצעת בשמנו. זהו המבחן הציבורי והמשפטי האמיתי שלנו, והכישלון בו יעלה לנו ביוקר
התעקשות להכחיש פשעים מתועדים פוגעת באופן ישיר בדימוי של ישראל כמדינה דמוקרטית השומרת על שלטון החוק. הפגנה נגד מעצר החיילים החשודים בתקיפה וביצוע מעשים מגונים בעציר עזתי, ליד מחנה שדה תימן, ב-29 ביולי 2024 (צילום: דודו גרינשפן / פלאש90)
דוח מזכ"ל האו"ם השנתי ה-16 בנושא אלימות מינית בסכסוכים, שהתפרסם בחודש שעבר, אינו מותיר מקום לספק: אלימות מינית נותרה תופעה נפוצה ושיטתית במלחמות ברחבי העולם. בהקשר המקומי, הדוח מצביע מחד על פשעי האונס, האונס הקבוצתי והעינויים המיניים שביצעו חמאס וארגונים פלסטינים אחרים במתקפת 7 באוקטובר ובשבי ברצועה; מאידך, הדוח מתריע, על סמך מידע מהימן שאספו האו"ם וארגוני זכויות אדם, כי כוחות הביטחון הישראליים חשודים במעשי אלימות מינית נגד עצירים פלסטינים בבתי סוהר, במרכזי מעצר ואף בבסיסים צבאיים.
אלימות מינית בזמן סכסוך אינה תופעה שולית או חריגה. מדובר בדפוס שמופיע שוב ושוב בכל רחבי העולם, ומשאיר צלקות עמוקות לא רק על הקורבנות הישירים אלא גם על משפחות וקהילות שלמות. על כן, מי שמבקש לטעון לעליונות מוסרית אינו יכול להתעלם מהממצאים הנוגעים גם לישראל.
בוועד נגד עינויים ובארגוני זכויות אדם רבים נוספים נאספו בשנים האחרונות עדויות מדאיגות של עצירים פלסטינים על התנהלות כוחות הביטחון הישראליים כלפיהם, הכוללת כפיית עירום, חיפושים משפילים, פגיעה מכוונת בכבודם ובגופם ולעיתים גם שימוש באלימות בעלת אופי מיני. כך למשל חשף בפנינו החודש ג', אב לשישה מרצועת עזה, שבמהלך מעצרו במתקן שדה תימן עבר השפלות מיניות מצד חיילים, ואף נאנס תוך כדי חקירתו. זה אותו שדה תימן שעלה לכותרות בעקבות מעצרם של חיילי המילואים שלכאורה ביצעו מעשים מגונים בעציר עזתי אחר.
אירועים אלה ונוספים מעלים חשש כבד ומבוסס שלא מדובר בחריגות נקודתיות, אלא בדפוס רחב יותר. בנסיבות אלו, תגובת שגריר ישראל באו"ם, דני דנון, שטען שהדוח מבוסס על "האשמות חסרות בסיס", אינה רק מביכה אלא גם מזיקה. כאשר ישראל מונעת גישה מפקחי האו"ם למתקני הכליאה, היא אינה מחזקת את עמדתה, להפך – היא מגבירה את החשדנות ומערערת את אמינותה. בו זמנית, תגובתו האוטומטית של דנון מבטלת את ההישג הישראלי החשוב שכן מופיע בדוח: הכרה חד משמעית באלימות המינית שהפעיל חמאס ומתן תוקף לטענות הישראליות בנושא – הישגים שעליהם בירכו גם ארגונים שנוסדו על מנת לתמוך בשורדות ושורדי 7 באוקטובר.
מעבר לנזק המוסרי והדיפלומטי, יש כאן גם אינטרס ישראלי מובהק. יחסנו לעצירים הפלסטינים משליך ישירות על היחס לחטופים הישראלים בעזה. כאשר אנו מואשמים בפגיעה בעצירים, קשה לדרוש בצורה משכנעת ומוסרית יחס הוגן לחטופים שלנו. יתרה מזאת, ישראל מציגה את עצמה כמדינה דמוקרטית השומרת על שלטון החוק. התעקשות להכחיש פשעים מתועדים פוגעת באופן ישיר בדימוי הזה, וממקמת את ישראל לצד מדינות בלתי דמוקרטיות, שמבססות את תגובתן על הכחשה שיטתית. אלימות מינית בסכסוך היא אחת הצורות השפלות ביותר של עינוי. עלינו כחברה ישראלית להיאבק בה – לא רק כאשר היא מופנית נגדנו, אלא גם כאשר היא מתבצעת בשמנו. זהו המבחן הציבורי והמשפטי האמיתי שלנו, והכישלון בו יעלה לנו ביוקר.
>> אי אפשר לענות אסירים פלסטינים ולדרוש יחס אנושי לחטופים
לבסוף, חשוב להבין שהימנעות מבירור אמיתי של החשדות משרתת דווקא את מי שמבקשים לפרק את שלטון החוק בישראל. אותם גורמים פוליטיים שתמכו במתפרעים בשדה תימן, שניסו למנוע את מעצרם של חיילים בחשד למעשי התעללות חמורים – שכן עבורם, פגיעה מינית בעצורים בכלל אינה קו אדום, והכלל המוסרי היחיד שהם מכירים בו הוא "עין תחת עין" – הם גם אלה הפועלים כבר שנים להחליש את מערכת המשפט ולפגוע בשומרי הסף. הדבר ניכר גם בהשתלחותם בפרקליטות הצבאית הראשית ובאנשי המשטרה הצבאית, שניסו לעשות את תפקידם ולשמור על הצבא כארגון שאינו אמור למצוא את עצמו בדוחות מסוג זה. במילים אחרות, ההכחשה אינה מגינה על החיילים, אלא פוגעת בצבא, במדינה ובאזרחים כולם.
מזכ"ל האו"ם קבע חד משמעית: אם ישראל לא תאמץ צעדים ברורים למניעת אלימות מינית, לא תחקור ולא תעמיד לדין את האחראים, היא עלולה להיכלל ברשימת המדינות והגופים הפוגעים באופן מתמשך. המשמעות חמורה – החל מסטיגמה בינלאומית ועד צעדים פליליים אישיים נגד חיילים ומפקדים. ישראל דורשת, ובצדק, דין וחשבון על הפשעים שבוצעו נגדה. אך דין וחשבון חייב להיות אוניברסלי. אם לא נדרוש זאת גם מעצמנו, נפגע בחוסן המוסרי שלנו, בביטחון אזרחינו ובהצלתם של החטופים שנותרו בעזה.
טל שטיינר היא מנכ"לית הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
