newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"מחריד יותר מגואנטנמו": עדויות מביקור בשדה תימן

אונס ותקיפות מיניות, איזוק לאורך כל שעות היממה, שומרים רעולי פנים וענישות פיזיות קשות: ח'אלד מחאג'נה הוא עורך הדין הראשון שביקר במתקן המעצר שזכה לכינוי "מחנה המוות". את מה שראה ושמע שם, הוא אומר בראיון, לא ישכח לעולם 

מאת:

לכלוך, כינים ולשלשת של יונים. עצורים במתקן שדה תימן

"המצב שם יותר מחריד מכל מה ששמענו על אבו גרייב וגואנטנמו" – כך מתאר עו"ד ח'אלד מחאג'נה את בית המעצר "שדה תימן", לאחר שביקר בו ביום רביעי האחרון. מאז תחילת המלחמה הוחזקו בבסיס הצבאי בנגב, שהוסב למתקן מעצר, יותר מ-4,000 פלסטינים מעזה שנעצרו לאחר 7 באוקטובר, חלקם שוחררו, רובם עדיין עצורים.

מחאג'נה הצליח, לאחר מאבק ארוך, להשיג אישור לבקר את העיתונאי מוחמד ערב, כתב רשת "אל-ערבי", שנעצר לפני כ-100 ימים בבית החולים אל-שיפא בעזה. מדובר בביקור ראשון של עורך דין במחנה המעצר. מחאג'נה שב ממנו נרעש מהתנאים הקשים מנשוא שבהם מוחזקים העצורים.

"פנו אליי מערוץ אל-ערבי וביקשו ממני לברר מה קרה עם הכתב שלהם. הם אמרו שהוא נעלם לפני 100 ימים בזמן שסיקר את האירועים בבית החולים אל-שיפא", אומר עו"ד מחאג'נה. "פניתי למשל"ט (מרכז שליטה) של הצבא, ולאחר מספר התכתבויות שבמהלכן ביקשו ממני ייפוי כוח רשמי, תמונה ותעודת זהות של העצור, הודיעו לי שהוא בשדה תימן ושאפשר לבקר אותו. בהתחלה לא האמנתי, אבל השלמתי את ההליכים, והביקור אכן התקיים בשבוע שעבר.

"ביום הביקור, התקשרו בבוקר לאשר שאני מגיע, ואז הודיעו לי שאני צריך להשאיר את הרכב שלי בכניסה הראשית, רחוק מהמחנה, שם חיכה לי ג'יפ צבאי, משהו שלא ראיתי בשום ביקור קודם באף כלא. שאלו אותי על הרישיון המקצועי שלי והאם אני נושא דברים אחרים. אחר כך נסענו בערך עשר דקות בתוך המחנה הענקי שמלא קראוונים, ואז הגעתי לאזור עם מחסן גדול, או סוג של רפת, שבתוכו היה קרוואן. שם, כל החיילים היו רעולי פנים באופן שמעולם לא ראיתי קודם לכן.

"הם הביאו את העציר והיה סוג של מחסום ביני לבינו. הם חזרו לא פעם על כך שהביקור הוא 45 דקות, וכל פעולה שעלולה לפגוע בביטחון המדינה, בביטחון המחנה או בביטחון החיילים תוביל להפסקת הביקור לאלתר. עד עכשיו אני לא מבין למה התכוונו, שאלתי אותם אם הביקור מתועד ואמרו שהמצלמות מתעדות אותו ללא קול".

כשהכניסו את העיתונאי העצור, השאלה הראשונה שהוא שאל את מחאג'נה היתה: "איפה אני?". כמוהו, מרבית העצורים אפילו לא יודעים את מקום מעצרם, במתקן המעצר שזכה לכינוי "מחנה המוות".

"אני מבקר עצורים ואסירים פוליטיים וביטחוניים כבר שנים בבתי הכלא הישראליים, גם אחרי 7 באוקטובר, ואני יודע שתנאי המעצר הפכו לקשים הרבה יותר ושהאסירים עוברים התעללות על בסיס יומיומי בכל בתי סוהר. אבל מה שראיתי בשדה תימן במהלך 45 דקות ביקור אינו דומה לשום דבר שראיתי ושמעתי קודם לכן".

על המפגש עם העיתונאי העצור מספר מחאג'נה: "הם הביאו אותו קשור בידיים וברגליים, עיניו קשורות, וגררו אותו בצורה משפילה. במשך חמש דקות הוא שפשף את עיניו ולא האמין שהוא רואה את האור. תחילה הוא פקפק בעובדה שאני עורך דין, ואמר לי את זה מפורשות: 'מה מוכיח לי שאתה עורך דין ולא מרגל? כי אני כאן כבר 100 ימים ואני יודע שלא מגיעים עורכי דין, אז מה יגרום לי להאמין לך?'. רק אחרי שמסרתי לו את שמי ואת שם עמיתיו בטלוויזיה ושמות בני משפחתו, והרגעתי אותו לגבי משפחתו שנמצאת בדיר אל-בלח, בבית אחיו, ושכל בני המשפחה שלו בסדר ושדיברתי איתם והם מחכים לכל מידע עליו – הוא האמין לי.

"הוא נראה כמו אדם אחר בפניו, שערו, צבע עורו, בריאותו, והוא היה מלא לכלוך, כינים ולשלשת של יונים. הוא אמר שכל האסירים במצב הזה, ושאפשרו לו להחליף מכנסיים בפעם הראשונה רק בגלל הביקור. המכנסיים שלו, שהיו במקור בצבע אפור, הפכו חומים מהלכלוך.

"הוא התחיל לספר לי על תנאי המעצר ומה שראה במו עיניו בימים האחרונים. הוא סיפר שעיני העצורים מכוסות במשך 24 שעות ביממה, וידיהם קשורות מאחורי הגב בכל שעות היום. הם ישנים במצב כפוף על הרצפה ללא כיסוי, מזרן או כל מצע אחר, ומשתמשים בנעליים שלהם בתור כריות. אזיקי הברזל מוסרים מידיו של העצור רק כאשר נותנים לו להתקלח, פעם בשבוע, למשך דקה אחת בלבד, ומי שחורג ממסגרת הדקה נענש בחומרה. הוא לא החליף את בגדיו במשך 50 יום, גילוח הותר להם אחרי שבועות ארוכים של מעצר. התפריט במתקן כולל קצת לבנה וחתיכת מלפפון או עגבנייה ליום.

"האסירים מנועים מלדבר זה עם זה, למרות שכלואים יותר מ-100 אנשים בתוך 'מחסן', חלקם קשישים וקטינים. אסור להם להתפלל או אפילו לקרוא בקוראן.

"החקירות כוללות אלימות קשה. מוחמד נחקר פעמיים מאז מעצרו, בפעם הראשונה 40 יום לאחר המעצר, על ידי חיילים מהיחידות המיוחדות של הצבא. למוחמד נמסר באמצעות הטלפון של אחד החוקרים כי בית המשפט האריך את מעצרו ללא הגבלת זמן לאחר החקירה הראשונה, בחשד של השתייכות לארגון שזהותו לא נמסרה לו".

"אחרי כל זה אני צריך טיפול פסיכולוגי". עו"ד ח'אלד מחאג'נה (באדיבות המצולם)

אונס, תקיפות מיניות ופעולות כירורגיות ללא הרדמה

מחאג'נה שמע מערב גם על מקרי אונס של עצורים על ידי הסוהרים. לדבריו, שישה אסירים נאנסו והותקפו מינית מול שאר האסירים רק מפני שהפרו פקודות בתוך הכלא, וערב העיד כי הוא מכיר מספר אסירים שנהרגו עקב החקירות האלימות רק בחודש האחרון, עצורים פצועים שגפיהם נקטעו או שהוציאו כדורים מגופם ללא הרדמה וטופלו לא על ידי רופאים, אלא על ידי סטודנטים לסיעוד, בעוד כלבי משטרה מקיפים את האסירים בכל עת.

"כשהוא דיבר על מקרי אונס, אמרתי לו 'מוחמד, אתה עיתונאי, אתה בטוח בעניין הזה?' והוא אמר שהוא ראה את זה במו עיניו ומחכה לרגע השחרור שלו לספר לכל העולם על מה שהוא ראה, ושמה שהוא מספר לי זה רק חלק קטן ממה שקורה שם".

"שישה אסירים הופשטו מבגדיהם והותקפו מינית במקל מול כל האסירים, המשאלה הגדולה ביותר שלי הפכה לא להגיע למצב הזה", אמר האסיר לעורך דין שלו. יש  לציין כי אתמול הופץ סרטון של אסיר מעזה, ששוחרר לאחרונה משדה תימן, שבו הוא מספר כי מקרי אונס התרחשו מולו, וכי הוא ראה במו עיניו מקרים שבהם חיילים מאפשרים לכלבים לתקוף מינית אסירים.

"האסירים החלו לסרב להתקלח", אומר מחאג'נה, "מפני שאין להם שעונים, וכל עיכוב של יותר מהדקה המותרת חושף את האסיר לעונשים חמורים, כולל השארתו שעות בחום או בגשם, אז הם החלו להימנע ממקלחות. בגלל שהאוכל דל מאוד, כל האסירים סובלים מעצירות קשה. לכל 100 אסירים ניתן גליל נייר אחד בכל יום".

לצוותי ההגנה וארגוני זכויות האדם אין כמעט כלים כדי להתמודד עם ההפרות החמורות הללו של זכויות האסירים, אומר מחאג'נה. "עורכי הדין וצוותי זכויות האדם חסרי אונים לחלוטין מול כל מה שקשור לאסירים בשדה תימן, שכן הפרקליטות ניסתה לייפות את התמונה ואמרה שהולכים לסגור את בית המעצר הזה לאחר הביקורות הנוקבות, אבל שום דבר לא קרה; אפילו בתי המשפט רוויים בשנאה, בגזענות ובנקמה נגד תושבי עזה.

"איזה חוק בעולם מאפשר לכבול אסירים ל-100 ימים בתנאים כאלה? המלחמה באסירים היא לא פחות אכזרית וקשה מרצח העם שמתרחש בעזה. רובם אינם מואשמים בהשתייכות לארגון כלשהו או לפעילות צבאית, מדובר באזרחים רגילים, לא בלוחמי נוח'בה ואפילו לא באנשי חמאס או כל ארגון אחר.

"מוחמד ערב ויתר האסירים בבית המעצר קוראים לקהילה הבינלאומית ולבתי המשפט הבינלאומיים לפעול להצלתם. לא יעלה על הדעת שכל העולם מדבר על החטופים הישראלים ואף אחד לא מדבר על האסירים הפלסטינים. אנשי קהילת זכויות האדם והארגונים הבינלאומיים מנועים מלבקר אותם, כדי למנוע מהם לדווח על העינויים, ההתעללות והנקמה שהאסירים נתונים להם".

"אינני יודע מה עלה בגורלו של האסיר שאמר לי בתום הביקור שאלו היו 45 הדקות הטובות ביותר בחייו. האם תקפו אותו? האם הרגו אותו? אני חושב על זה כל הזמן"

בשבועות האחרונים פרסמו כלי תקשורת בינלאומיים מספר עדויות של אסירים ששוחררו ושל רופאים שעבדו במתקן המעצר, כמו זו של ד"ר יואל דונחין, שאמר ל"ניו יורק טיימס" כי לא ברור לו "מדוע החיילים עצרו את רוב האנשים שטיפל בהם: האפשרות שהשתתפו בלחימה היא בלתי סבירה ביותר. אחד מהם היה משותק בגפיים התחתונות, אחר שקל כ-150 ק"ג ושלישי נושם מילדותו דרך צינור שהוחדר לצווארו".

מחאג'נה: "רופאים, ששירתו בשדה תימן ושדיברו עם כתבי העיתון, דיווחו שנאמר להם לא לכתוב את שמותיהם על מסמכים רשמיים ולא לפנות זה לזה בשמותיהם בנוכחות המטופלים, מחשש שיוכלו לזהות אותם ולהאשים אותם בביצוע פשעי מלחמה בבית הדין הבינלאומי".

"הפשיטו אותם מכל תכונה אנושית", סיפר ל-CNN אחד העדים שעבד כחובש בבית החולים המאולתר שבמתקן. "המטרה (של המכות) לא היתה לאסוף מידע מודיעיני. היכו אותם מתוך נקמה", סיפר עד אחר. "זה היה עונש על מה שהם (הפלסטינים) עשו ב-7 באוקטובר ועונש על הצורה שבה התנהגו במתקן".

"מאז הביקור אני סובל מתסכול קיצוני. אני במקצוע 15 שנה ומעולם לא הייתי עד לדבר כזה", אומר מחאג'נה. "אני חושב שאחרי כל זה אני צריך טיפול פסיכולוגי, מעולם לא ציפיתי לשמוע על אונס של אסירים, או על השפלות כאלה. וכל זה לא למטרת חקירה, שכן רוב האסירים נחקרים למעשה לאחר ימים ארוכים של מעצר, אלא למטרת נקמה, ולנקום במי? כולם אזרחים, צעירים, מבוגרים וילדים. אין אנשי חמאס או נוח'בה בשדה תימן כי אלה נמצאים בידי שב"ס. זו הייתה ללא ספק החוויה הגרועה ביותר בחיי, מהולה בחוסר אונים ובאי ודאות. אינני יודע מה עלה בגורלו של האסיר שאמר לי בתום הביקור שאלו היו 45 הדקות הטובות ביותר בחייו. האם תקפו אותו? האם הרגו אותו? אני חושב על זה כל הזמן".

מדוברות הצבא נמסר בתגובה:

"במהלך הלחימה ברצועת עזה נעצרים חשודים בפעילות טרור. החשודים הרלוונטיים מובאים להמשך מעצר וחקירה בישראל. אלו מהם שנמצא כי אינם מעורבים בפעילות טרור משוחררים חזרה לרצועת עזה. בעניינם של עצורים שנמצא שיש מקום להמשך כליאתם והוצא נגדם צו מכוח חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, נערך דיון ביקורת שיפוטית בפני שופט בית המשפט המחוזי. במסגרת ההליך השופט מזהה את העצור, מבקש את התייחסותו ומסביר לו את החלטתו. ההליך מלווה על ידי מתורגמן לשפה הערבית.

"מתקני הכליאה הצבאיים מיועדים לחקירה וסינון של עצורים עד להעברתם לידי השב"ס או החזרתם לרצועת עזה ככל שנמצא כי אינם מעורבים בפעילות טרור. בשבועות האחרונים ירד מספר העצורים במתקן הכליאה בשדה תימן לאחר העברת עצורים רבים לשב"ס, והוא צפוי להמשיך ולרדת.

"התעללות בעצורים במהלך שהותם במעצר מנוגדת לדין ולפקודות צה"ל ולכן אסורה בהחלט. צה"ל דוחה טענות הנוגעות להתעללות שיטתית בעצורים, כולל בדרך של אלימות או עינויים. מתקן הכליאה מצולם באופן קבוע ונמצא תחת פיקוח מפקדים. תלונות קונקרטיות בדבר התנהגות שאינה הולמת מצד סגל הכליאה או תנאים בלתי מספקים מועברות לבדיקת הגורמים הרלוונטיים ומטופלות בהתאם. במידת הצורך, נפתחות חקירות מצ"ח כאשר עולה חשד להתנהגות חריגה המצדיקה זאת.

"בין העצורים המוחזקים במתקני הכליאה הצבאיים ישנם פעילים צבאיים מיומנים ברמת מסוכנות גבוהה ביותר. בהתאם לרמת הסיכון שלהם ובשים לב למצבם הבריאותי, העצורים מוחזקים באזיקים על בסיס החלטה אינדיבידואלית. מדי יום מתבצעת ביחס לכל עצור אזוק בדיקה המוודאת שהאיזוק אינו צמוד מדי.

"כל עצור מקבל שמיכות, מזרן וביגוד מלא המותאם למזג האוויר. העצורים מקבלים שלוש ארוחות ביום, בהיקף ובכמות שאושרו ע"י תזונאית כדי לשמור על בריאותם, ומים נגישים להם באופן קבוע.

"לעצורים מתאפשרת גישה שוטפת לתאי שירותים המצויים במתחם הכליאה והם מתקלחים באופן קבוע, כל מקלחת אורכת בין 7 ל-10 דקות ולא ננקטת אלימות כלפי מי שחורג מכך. לאחר המקלחת הם מקבלים לבנים חדשים ובהתאם לצורך מחליפים בגדים. העצורים מתגלחים לפי הצורך בהחלטתם האישית. מותרת לעצורים קריאה בקוראן ומותר להם להתפלל. במידת הצורך, אף מסופקים לעצורים ספרי קוראן על ידי המתקן.

"מאז תחילת המלחמה אירעו מקרי מוות של עצורים, ובהם עצורים שהגיעו פצועים משדה הקרב או במצב רפואי בעייתי. כל מקרה מוות נחקר על ידי המשטרה הצבאית החוקרת. בסיום החקירות יועברו ממצאיהן לפרקליטות הצבאית".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן

ההורים בעזה מתמודדים עם הסיוטים הכי גרועים שאפשר להעלות על הדעת. אב ובתו בח'אן יונס, עזה, לאחר הפצצה ישראלית, 13 ביולי 2024 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)

אני, פלסטיני מיפו, רואה מה קורה בעזה וחרד לגורל לבתי

כל תמונה של אב פלסטיני האוחז בגופו חסר החיים של ילדו מזכירה לי את הסכנה המאיימת על בתי. אם המלחמה לימדה אותי משהו, זה האמת העצובה שחיי ילדינו הם חסרי ערך. היא מציבה אותנו בפני דילמה בלתי אפשרית: להישאר במולדת או להגן על ילדינו במחיר של פליטות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf