newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

טראמפ מציע לערבים מאבק באיראן תמורת ויתור על פלסטין

"עסקת המאה" מאמצת לחלוטין את העמדה הישראלית, ובתמורה מציעה אשליות של שינוי משטר בטהראן. למרבה הצער, יש מדינות במפרץ שמקבלות את זה. אינטלקטואל מצרי מצלצל בכל פעמוני האזהרה

מאת:

השיח סביב "עסקת המאה" לא נפסק מאז כניסתו של הנשיא טראמפ לבית הלבן. אף שהממשל האמריקאי נמנע עד כה מפרסום כל מסמך רשמי בנוגע לתוכן של העסקה הזאת, האחראים על גיבוש הנוסח הסופי אינם מפסיקים להדגיש שמטרת העסקה היא להשיג פשרה כוללת וסופית לא לבעיה הפלסטינית בלבד, אלא לסכסוך הערבי-ישראלי על כל היבטיו. עם זאת, ההתנהלות האמריקאית וההדלפות לאמצעי התקשורת מראים שמה שמתבשל מאחורי הקלעים אינו קשור כלל למושגים "עסקה" ו"פשרה" במובנם המוכר.

כל עסקה דורשת בהכרח הצעה ראשונית מאוזנת, שיכולה לפתות את הצדדים להיכנס למשא ומתן ולדון בפרטיה עד שיגיעו לנקודת החלטה – דחייה או הסכמה. כל פשרה, אפילו במושגים של משא ומתן דיפלומטי, דורשת בהכרח להגיע לפתרונות ביניים, שבמסגרתם יסכימו הצדדים המעורבים לוויתורים הדדיים.

בהתייחס למאפיינים הבסיסיים של "עסקה" ושל "פשרה" מכאן ולשמועות על העסקה האמריקאית מכאן, ברור כשמש כי ארה"ב ויתרה על תפקידה כמתווכת נייטרלית והחליטה לקבל את העמדה הישראלית במלואה. ברור לכול כי מה שהיא תציג יהיה קרוב יותר לחוזה כניעה מאשר לעסקה, ושהיא תטיל את כל כובד משקלה כדי לכפות פשרה לפי התנאים הישראליים ולא כדי להגיע לפשרה לשביעות רצון כל הצדדים.

ביסוד על עסקה עומדת פשרה. ב"עסקת המאה" אין פשרה כזו. הנשיא טראמפ מארח את יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמן בבית הלבן (צילום: שילה קרייגהאד, הבית הלבן)

ביסוד על עסקה עומדת פשרה. ב"עסקת המאה" אין פשרה כזו. הנשיא טראמפ מארח את יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמן בבית הלבן (צילום: שילה קרייגהאד, הבית הלבן)

כאשר הבין ממשל טראמפ שמה שיציג לא יהיה מקובל על שום נציג פלסטיני – גם לא על יו"ר הרשות מחמוד עבאס (אבו מאזן), ואולי גם לא על שום גורם ערבי אחר בעל השפעה – הוא החליט לנקוט צעדים חד-צדדיים, שמטרתם להעמיד את הפלסטינים ואת הערבים מול עובדה מוגמרת. או-אז הגיעו המקלות: הפסקת התמיכות הכספיות בסוכנות הסעד והתעסוקה לפליטים הפלסטינים (אונר"א); חיסול סוגיית הפליטים הפלסטינים באמצעות אילוץ המדינות המארחות ליישב אותם; הכרה בריבונותה הבלעדית של ישראל על "ירושלים המאוחדת כבירתה הנצחית של ישראל"; ההכרה בזכותה של ישראל לספח את הגולן הסורי.

לכל אלו נוספו לאחרונה שני צעדים. הראשון, הכרה בזכותה של ישראל לספח חלקים נרחבים של הגדה המערבית, ובהם שטחים שעליהם הוקמו התנחלויות ושטחים שבעיניה נחוצים לצורכי הביטחון שלה, בעיקר בבקעת הירדן. השני, הפעלת לחץ רב ככל האפשר על מדינות ערב כדי שישתתפו בוועידה בבחריין, שבה יידונו ההיבטים הכלכליים של "עסקת המאה", עוד לפני שהוצגו היבטיה הפוליטיים. זאת משום שאם מדינות ערב ינכחו בוועידה, אפשר יהיה לטעון שהן מסכימות לקווי המתאר של העסקה.

קודם נחסל את הבעיה הפלסטינית ואז את כל הסכסוך

אם נניח לרגע לצעדים של הממשל האמריקאי בשטח וננסה לבחון את ההדלפות לאמצעי התקשורת בנוגע ל"עסקת המאה", במיוחד אלו שפורסמו לאחרונה, נגלה כי העסקה אינה מכוונת רק לחיסול הבעיה הפלסטינית אלא גם לחיסול הסכסוך הערבי-ישראלי על היבטיו השונים. חיסול הבעיה הפלסטינית ייעשה דרך צעדים ספציפיים: סירוב להקמת מדינה פלסטינית עצמאית על השטחים הפלסטיניים שנכבשו ב-1967; סירוב לחזרת הפליטים הפלסטינים ופעולה ליישובם מחדש במדינות המארחות או במדינות אחרות שיסכימו לקבלם; והתייחסות לבעיה הפלסטינית כאל סוגיה הומניטרית, שאפשר לפתור באמצעות שיפור תנאי החיים של הפלסטינים המתגוררים ברצועת עזה או במחנות פליטים, ולא כאל סוגיה פוליטית הדורשת להבטיח את הזכות להגדרה עצמית של העם הפלסטיני.

חיסול הסכסוך הישראלי-ערבי ייעשה באמצעות מתן היתר לישראל לספח את הגולן; חיובן של מדינות ערב ליישב את הפליטים הפלסטינים בשטחיהן ולאזרח אותם; מתן תמריצים כלכליים לפלסטינים ולמדינות ערב שיסכימו לשתף פעולה עם חיסול בעיית הפליטים, כשברור שמדינות המפרץ הן שיישאו ברוב העלויות; ואספקת תמריצים ביטחוניים למדינות המפרץ בהקשר של האיום האיראני, דבר שיבטיח את מחויבות ישראל להשתתף במאבק זה.

במילים אחרות, לא עסקה ולא מאה. העסקה ממשיכה בסך הכל את האסטרטגיה האמריקאית במזרח התיכון, שהתחדדה עוד יותר בתקופת טראמפ: תמיכה בלתי מסויגת בישראל, הטלת מצור מוחלט על איראן, שימוש במדיניות המקל והגזר מול תורכיה, עידוד האנרכיה והעמקת הפילוגים בעולם הערבי כדי לשמור על המתח הקיים, במיוחד בין איראן לסעודיה ובין תורכיה למצרים, ופעולה מתמדת ליצירת חזית שמורכבת מישראל וממדינות ערב ותכליתה התמודדות עם האיום האיראני.

האיראנים יודעים איך להתמודד עם מצור. נשיא איראן רוחאני בפגישה במוסקבה עם נשיא רוסיה פוטין ונשיא טורקיה ארדואן (צילום: הקרמלין)

האיראנים יודעים איך להתמודד עם מצור. נשיא איראן רוחאני בפגישה במוסקבה עם נשיא רוסיה פוטין ונשיא טורקיה ארדואן (צילום: הקרמלין)

המצור על איראן מתברר כאחד מעמודי התווך של האסטרטגיה האמריקאית הנוכחית במזרח התיכון, במיוחד מאחר שהצלחה בהשגת מטרותיו, ובמיוחד החלפת המשטר באיראן, תשפיע ישירות על מרחב התמרון של האמריקאים באזור. אולם סיכויי ההצלחה של ממשל טראמפ בחזית זו קלושים מסיבות רבות. להחלטה האמריקאית לצאת באופן חד-צדדי מהסכם הגרעין עם איראן אין לגיטימציה בינלאומית, והמצור חסר את היסוד המשפטי והאתי הדרוש להתגייסות הקהילה הבינלאומית לתמיכה בו. איראן גם צברה כבר ניסיון אפקטיבי בנוגע להתמודדות עם הסנקציות האמריקאיות, לרבות חלופות שיאפשרו לה לפרוץ את מעגלי המצור ולעקוף אותו. נוסף על כך, יש לה אמצעים רבים שמאפשרים לה לגרום נזק גדול לאינטרסים של ארה"ב באזור, אם המצור יחנוק את הייצוא והייבוא שלה.

להערכתי, בסופו של דבר הנחישות האיראנית תעמוד לזכותה. לצד ההתעקשות של האיחוד האירופי לשמור על הסכם הגרעין, הדבר מבהיר לאמריקאים כמה קשה להשיג שינוי דרמטי באיראן. אם הערכה זו אכן נכונה, "עסקת המאה" מבקשת בעצם לחסל את הסוגייה הפלסטינית ולקדם נורמליזציה ערבית עם ישראל, ובתמורה לכך היא מבקשת לוודא עם מדינות ערב וישראל כי האינטרסים האמריקאיים במפרץ יישמרו.

למרבה הצער, נראה שטראמפ הצליח להביא את מדינות המפרץ הערביות, ובעיקר את ערב הסעודית, איחוד האמירויות הערביות ובחריין, לקבל את המשוואה הזאת, במפורש או במשתמע. הראיה לכך היא שהנשיא האמריקאי אינו דואג עוד לקבל מראש את הסכמתם של הצד הפלסטיני או של גורמים ערביים אחרים (שאינם מהמפרץ) ל"עסקת המאה". טראמפ החליט להמשיך בתוכניתו ומבקש לקבוע עובדה מוגמרת לעולם הערבי, שאותו הוא אינו מכבד כלל. יש עוד גורמים רבים שישרטטו את הנתיב שיצעדו בו ארה"ב והאזור כולו, והבחירות בישראל הן אחד מהם. אולם ברור לכל כי העולם הערבי יפסיד את כל הקלפים שלו, אם יסכים למשוואה שבבסיסה חיסול הסוגיה הפלסטינית בתמורה לאשליה של שינוי המשטר באיראן.

חסן נאפעה הוא כותב ופובליציסט מצרי. המאמר המקורי התפרסם בעיתון "אלקודס אלערבי". גרסה מקוצרת זו מתפרסמת במסגרת "אופק לתקשורת הערבית", פרויקט המשותף למכון ון ליר בירושלים ולמרכז אעלאם בנצרת. מערבית: צאלח עלי סואעד.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf