מה שחסר בחינוך זה שר שמסוגל להנהיג עבודת מטה

מסתפק בדברי שבח עצמיים. שר החינוך, יואב קיש, בטקס הנחת אבן פינה לבית ספר בקצרין, ב-6 בינואר 2026 (צילום: מיכאל גלעדי / פלאש90)

בתחילת השבוע התפאר שר החינוך, יואב קיש, שהוא נכנס לתפקידו "עם חזון ומטרות ברורות", ולא תאמינו, "חלקן כבר הושגו". למרות קשיי המלחמה, כך כתב, מערכת החינוך שתחת הנהגתו הצליחה להעניק לתלמידי ישראל "רצף לימודי, מענה רגשי ויציבות".

חבל שהשר לא עיין בדוח מבקר המדינה על תפקוד משרד החינוך במלחמה, שפורסם השבוע. בכל נושא שנבדק על ידי המבקר, נמצא שלמשרד החינוך לא היה מידע מלא על המתרחש בשטח, המטה לא התווה מדיניות אסטרטגית ואף לא תיאם בין יחידותיו, שפעלו במקביל ובחוסר תיאום באותם תחומים.

ישראל זקוקה לשר חינוך שמסוגל להנהיג מערכת כה גדולה ומורכבת, אבל קיש מסתפק בהצהרות מדומיינות. לפני ארבעה חודשים משרד החינוך דיווח על "תחקיר עומק ראשון מסוגו" על תפקוד המשרד במלחמה. הדוח לא פורסם בפומבי, ולכן נאלצנו להסתפק בהצהרת השר: "משרד החינוך עמד במשימה הלאומית – לאפשר שגרת חינוך לילדי ישראל". כאמור, ממצאי דוח מבקר המדינה מעידים שדברי השר מנותקים מהמציאות.

למשרד אין תוכנית אסטרטגית ללמידה בחירום

בשנת 2021 ערך משרד החינוך "תהליך אסטרטגי" להפקת לקחים מתקופת הקורונה. בין היתר בעקבות דוח מבקר המדינה מאותה שנה על "הוראה ולמידה מרחוק בתקופת הקורונה".

בתהליך התבררו פערים רבים: מחסור באמצעי קצה וקווי תקשורת; מחסור בתמיכה טכנית לבתי הספר; מחסור בתוכן דיגיטלי; שימוש במערכות וסביבות למידה רבות שאינן מתואמות; פערים באוריינות דיגיטלית של המורות והמורים; מחסור ברכזי תקשוב ובמדריכי תקשוב; ושילוב לא מספק של כלים דיגיטליים בהכשרות ובהשתלמויות מורים.

לאחר אותו "תהליך אסטרטגי" חלפו שנתיים של למידה רגילה (תשפ"ב ותשפ"ג), בטרם פרצה המלחמה. כעת מתברר כי לא נעשה באותן שנים די על מנת להשלים את הפערים שהיו ידועים וכדי לשלב את הלמידה הדיגיטלית בשגרת הלימודים.

"משכך", כותב המבקר, "ערב פרוץ מלחמת חרבות ברזל לא היתה למשרד החינוך תוכנית אסטרטגית עדכנית ורלוונטית לקידום הלמידה הדיגיטלית כפי שדיווח שיעשה בעקבות משבר הקורונה".

חוסר אונים ובריחה מאחריות

בסקרים שערך משרד החינוך בשנתיים שקדמו למלחמה התברר כי לפחות ל-90 אלף תלמידות ותלמידים אין אמצעי קצה לצורך למידה מהבית (מחשב, מצלמה, מיקרופון ורשת אינטרנט מהיר). בסקר אחר התברר כי רק 480 מבתי הספר (11%) דיווחו על הצטיידות דיגיטלית ברמה מלאה.

אולם במקום להשלים את החסר, נקטו במשרד החינוך במהלך שהסיר מהם את האחריות. בשנת תשפ"ג הועבר תקציב ההצטיידות במחשבים למערכת הגפן – המערכת שמעבירה חלק מהתקציב לאחריות הישירה של כל מנהלת ומנהל בית הספר. ירצו, יקנו; לא ירצו – בעיה שלהם.

"יוצא אפוא כי על אף המלצות דוח מבקר המדינה והתהליך האסטרטגי [הפקת לקחים מהקורונה], ערב מלחמת חרבות ברזל לא היתה למשרד החינוך תמונת מצב עדכנית של המחסור באמצעי קצה, והטיפול בעניין זה עבר למעשה לבתי הספר ולרשויות המקומיות", כותב המבקר.

מורות ומורים לא מוכנים

למרות לקחי הקורונה, לא נעשה די על מנת להכשיר את צוותי החינוך להוראה מרחוק. במהלך השנתיים שבין משבר הקורונה לבין פרוץ המלחמה, השתתפו רק כ-25 אלף מורות ומורים בקורסים בתחום ההוראה הדיגיטלית בכל שנה (כ-15% מכלל המורים).

כחצי שנה לאחר פרוץ המלחמה נמצא בסקר כי רק 60% מהמורות והמורים שולטים במידה טובה במיומנויות ההוראה מרחוק. בראשן, היכולת לפתח שיעור דיגיטלי, לנהל את השיעור ולעקוב אחר התקדמות התלמידים. על כן, גם בתחום זה קובע המבקר: "מורים רבים לא השתתפו בהכשרות או שעברו הכשרות בלתי מספקות. כתוצאה מכך, עם פרוץ המלחמה לא היו כל המורים מיומנים דיים בהוראה מרחוק".

רק 60% מהמורות והמורים שולטים במידה טובה במיומנויות ההוראה מרחוק. מורה מלמדת כיתה מביתה במבשרת ציון, ב-19 באפריל 2020 (צילום: פלאש90)

מי שהיה אמור לעזור להם הוא רכז או רכזת התקשוב שאמורים למנות בכל בית הספר, אלא שגם זה לא היה בנמצא. אף שבהפקת הלקחים מהקורונה נמצא פער בין היקף המשרה הנחוץ לרכז לבין המצב הקיים, "הנהלת משרד החינוך לא דנה בממצאים אלו ולא קיבלה החלטה להתאים את התפקיד לצרכים בשטח".

מטה המשרד אינו מתואם ואינו מנוהל

נוסף על חסרונו של מידע ועל הכשלים בתרגום המידע למדיניות ביצוע, מתברר מדוח המבקר כי כמעט בכל תחום, יחידות שונות של מטה המשרד פועלות במקביל ובחוסר תיאום.

למשל, המבקר מצא ארבעה גופי מטה שפעלו להכנת תוכן דיגיטלי והנגשתו לבתי הספר. אלא שהמיזמים שהם הובילו "לא נגזרו מתוכנית אסטרטגית משרדית לקידום למידה דיגיטלית. רובם פותחו כדי לתת מענה לצרכים אחרים, כגון מחסור במורים ותמיכה לימודית, ולא ייצגו כיוון אסטרטגי מתואם".

במקום אחר בדוח, סקר המבקר את הפעולות שביצע משרד החינוך לקידום למידה דיגיטלית במהלך המלחמה. שוב נמצא "כי מאז פרוץ המלחמה הובילו יחידות מטה שונות במשרד בו בזמן מהלכים שונים לקידום למידה דיגיטלית ללא שימונה גורם מתכלל אחד לנושא. מרבית המהלכים הללו אינם מתייחסים זה לזה, ואין מסמך משרדי אחד המשלב ביניהם, מגדיר את היחסים ביניהם וקובע סדרי עדיפויות לקידומם".

מסתבר כי בכל הקשור ללמידה הדיגיטלית, פועלים בבית הספר שלושה בעלי תפקיד: רכזים פדגוגיים, רכזי מקצוע ורכזי תקשוב. אלא שכל אחת ואחד מהם מקבל הנחיות הנוגעות ללמידה הדיגיטלית מגורם אחר במטה המשרד. זאת ללא תיאום, ללא גורם מתכלל וללא חלוקת תפקידים והיררכיה בין היחידות.

על כך כתב המבקר: "היעדר של גורם מתכלל הנושא באחריות ללמידה הדיגיטלית על כל היבטיה ושל חלוקת תפקידים ברורה וסדרי עדיפויות פוגע ביכולת לקדם את שילוב הלמידה הדיגיטלית במערכת החינוך ולהפוך אותה לחלק בלתי נפרד מתהליכי הלמידה וההוראה".

מתווה הבגרויות – המשרד מינף ציונים

כשל ניהולי של המטה התגלה גם בכל הקשור למתווה בחינות הבגרות. בשנת הלימודים תש"ף, בעקבות ציונים גבוהים במיוחד שניתנו במבחני הבגרות של שנת הקורונה, מינה המשרד את ועדת תירוש, שבחנה את ההקלות במבחני הבגרות ואת משמעותן.

הוועדה "זיהתה כשל ניהולי מתמשך בין מנהלי [שלושה] האגפים הרלוונטיים לבחינות הבגרות. הכשל נבע מחוסר תקשורת וחוסר סנכרון ושיתוף פעולה ביניהם, והוחמר בגין היעדרו של גורם מתכלל מוסכם בין מנהלי האגפים".

אף שהכשל היה ידוע, הוא לא תוקן בשנת המלחמה. התברר כי ההקלות שהנהיג משרד החינוך בבחינות הבגרות בשנת המלחמה (תשפ"ד) גרמו לשיפור מלאכותי בציונים. בבדיקה נמצא כי ככל שתלמיד קיבל יותר הקלות, כך הציון שלו היה גבוה יותר, הרבה מעבר לציון הפנימי שניתן לו בבית הספר.

בדרך כלל טוענים במטה המשרד שהציונים הפנימיים (הניתנים בבתי הספר) הם גבוהים מדי, ולכן חשוב לקיים מבחנים חיצוניים, המשקפים בצורה טובה יותר את המצב. אולם בתשפ"ד קרה ההפך הגמור: המורות והמורים בבתי הספר שמרו על ציונים מאוזנים בהשוואה לשנים קודמות, ואילו מטה משרד החינוך גרם בעצמו למינוף ציונים גבוהים ובלתי סבירים.

דוח מבקר המדינה בחן תחומים נוספים הנוגעים לתפקוד המשרד במלחמה, ובכולם עלו ממצאים דומים: אין במטה מידע, אין התווית מדיניות ואין תיאום בין היחידות. כדי לתקן זאת אנו זקוקים לשר מקצוען שיודע להנהיג עבודת מטה, ולא לכזה שמסתפק בדברי שבח עצמיים על "עמידה במשימה הלאומית".