newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

חמש שנים לאום אלחיראן: החורים בחקירה רק גדלים

מח"ש והפרקליטות סגרו את חקירת האירוע שבו נהרגו יעקוב אבו אלקיעאן והשוטר ארז לוי. בג"ץ סירב לפתוח אותה מחדש, אבל עיון נוסף בראיות מעלה שגרסאות השוטרים היורים סותרות את הצילומים שנעשו בזמן אמיתי והיו ברשות מח"ש

מאת:
שוטרים פושטים על הכפר אום אל חיראן, דקות לפני הירי ביעקוב אבו אלקיעאן (צילום: קרן מנור/ אקטיבסטילס)

שוטרים פושטים על הכפר אום אל חיראן, דקות לפני הירי ביעקוב אבו אלקיעאן. 18.1.2017 (צילום: קרן מנור/ אקטיבסטילס)

היום, 18 בינואר, מלאו חמש שנים לאירועי אום אלחיראן, שבמהלכם שוטרים ירו למוות באזרח יעקוב אבו אלקיעאן והשוטר ארז לוי נדרס למוות מהמכונית בה נהג אבו אלקיעאן, שהידרדרה במדרון אחרי ששוטרים ירו לעברה.

לכאורה, הכול הסתיים. מח"ש סגר את החקירה בפרשה, ועתירה שהגיש לבג"ץ הוועד נגד עינויים במרץ 2020 בדרישה לפתוח מחדש את החקירה נדחתה. אולם כמי שסייע בהתנדבות להגשת העתירה, ניצלתי את ימי הסגרים הארוכים כדי לצפות מחדש בסרטונים הרבים שצולמו במהלך התקרית ולעיין מחדש בראיות, והתחזקתי בדעתי: האירוע לא נחקר כפי שצריך, כדי להבין מה שקרה שם, כיצד אזרח ושוטר איבדו את חייהם באירוע מיותר.

אי אפשר לקבל את שוויון הנפש, לכאורה, של שרשרת הפיקוד המשטרתית, הפוליטית והפרקליטותית, ביחס לשני אזרחים ישראלים שנהרגו. קשה גם להבין מדוע התנהלה חקירה חלקית, שהוצגה כ"בדיקה מקיפה".

את עיקרי העתירה, שהגישו עוה"ד נועה לוי ואפרת ברגמן ספיר, סיכם אורן זיו ב"שיחה מקומית" ואין טעם לחזור עליהם מחדש.

בסך הכל נראה שמדובר בחקירה פשוטה: באבו אלקיעאן פגעו שני קליעים שנורו מרובה M16, ובמכון לרפואה משפטית מצאו מאיזה כיוון וזווית נורה כל כדור. את הירי ממש רואים בשני סרטונים, הטופוגרפיה של הזירה ידועה, סדר האירועים ברור ורוב התרמילים שנמצאו בזירה שויכו לרובים של שני השוטרים שמסרו כי ירו מהם באירוע. אלא שחומרי החקירה מגלים שבמח"ש בעיקר קיבלו את מה שהשוטרים סיפרו להם ולא בדקו את הראיות הרבות שהם עצמם אספו.

אולם, כאמור, מאז דחיית העתירה, בחנתי שוב את הסרטונים והראיות, ומצאתי בהם תמיהות נוספות. הנה העיקריות שבהן.

הירי מ-M16 לפני הדריסה: היורה הראשון

בעתירה של הוועד נגד עינויים נטען שהשוטר שהתחיל את הירי באירוע אחראי לפחות לפגיעה בברך ימין של אבו אלקיעאן, ומשום כך, ומשום ששני השוטרים שירו פגעו בגלגלי הטויוטה וחוררו את הצמיגים, הוא לא הצליח לשלוט ברכב שלו ולכן פגע בשני שוטרים, אחד נהרג מיד ולשני נשברה הרגל. היורה הראשון מסר שעמד בצד ימין של השביל, ובזמן שהטויוטה חלפה על פניו בירידה, ירה כ-10 כדורים בשני מטחים, מטח אחד כשהיה מול הגלגל הקדמי ושני מיד אחר כך, כשהגלגל האחורי הגיע אליו.

אלה גרסאות שמלכתחילה צריך לחשוד בהן. ראשית, מפני שבסרטי הווידאו מהאירוע שומעים שירה רק שלושה כדורים ולא עשרה, ועל השביל נמצאו שני תרמילים מהשלושה שירה. אנשי מח"ש הכירו את הפרטים האלה, ומסיבה שאינה ידועה לא שאלו אותו על הפער בין גרסאותיו לסרטים. בנוסף, האופן שבו תיאר את פעולתו נראה לכאורה מוגזם ולא בטוח שבכלל אפשרי, בהינתן התנאים בשטח ומהירות התקדמות הרכב.

מח"ש העבירו לעותרים הרבה מאוד חומרי חקירה, כמאה ג'יגה בייט, ולקח זמן רב להבין את ההקשר של כל תיקייה. עכשיו מתברר שכבר בתחילת מרץ 17' היתה בידי מח"ש ראיה ברורה: פריימים שמומחה, פרופסור באוניברסיטה, הוציא לבקשת מח"ש מסרטון שצילמה רשת "אל ג'זירה" (את המלבנים הצהובים שבתמונות אני הוספתי, א"ל). בפריימים רואים את צללית היורה הראשון על רקע הטויוטה בזמן הכדור הראשון שירה:

בפריימים רואים את השוטר עומד בחלק האחורי של הטויוטה. מכאן אפשר להבין שלא ירה מטח לעבר הגלגל הראשון כשזה עבר מולו. בזמן שתי היריות הנוספות שלו כבר לא רואים את הצללית, ומכאן שירה אחרי שהטויוטה חלפה על פניו. כלומר שירה מאחור, מימין ומלמעלה (הטויוטה התרחקה ממנו במורד), ולכן אפשר שפגע, לפני הדריסה, בברך ימין של הנהג המנוח.

כל אלה מלמדים שבניגוד למה שנמסר למשפחות ולציבור, הבדיקה לא היתה מקיפה והשוטר אפילו לא נשאל על הראיות שנצברו בחומרי החקירה. אפשר שהירי הזה פגע בברך של הנהג, ודי ברור שלא פגע לו בגב, שכן המכון לרפואה משפטית מצא שהקליע שפגע בגב הגיע מאחור, מימין, אבל מלמטה.

שרידי הקליע שהוצא מהברך של המנוח לא אפשרו לקבוע בדיוק מאיזה רובה נורה, מזה של השוטר הראשון או השני.

היורה השני

השוטר היורה השני מסר שירה אל הטויוטה בזמן שהתקדמה אליו ופגע בגלגל הקדמי. בנוסף, ציין שהפסיק לירות לאחר שהטיוטה עברה אותו, משום שלא רצה לפגוע בשוטרים האחרים שטיפסו אחריו בשביל.

באזור שבו ירה השוטר השני, נמצאו שבעה תרמילים ששויכו לרובה שלו, ובסרטים מהאירוע באותו זמן שומעים שבע יריות של M16, שצלילן חזק משמעותית ביחס לאקדחים שירו שם. היורה השני לא נשאל כמה כדורים ירה לפני הדריסה, ורק מסר שבסך הכול ירה באירוע 25 כדורים (על הירי הנוסף שלו, מיד). מומחה נוסף, פרופסור אחר, בחן את הסרטון התרמי שצולם מהמסוק המשטרתי, איתר בו את היריות של השוטר השני, ובעצם תמך בגרסתו. לכן בעתירה לא היתה התייחסות ליורה השני בהקשר לירי שלפני הדריסה.

אלא שבצפייה שנייה התברר שגם אנחנו, העותרים, טעינו כשקיבלנו כפשוטן את גרסאות השוטר השני והמומחה, שמח"ש לא מסרו לו את סרטוני הוידאו מהאירוע להשוואה עם סרטון המסוק.

צפייה בפריימים של "אל ג'זירה" והבהרת התמונה החשוכה, גילתה שבניגוד לגרסאותיו, השוטר השני ירה אל הטויוטה אחרי שכבר עברה אותו בכחמישה מטר. בזמן שירה, רואים שעמד מאחורי הטיוטה בנקודה גבוהה ממנה, שכן הרכב נסע בירידה. הצלבת "אל ג'זירה" עם "סרטון המסוק" מגלה שבזמן שירה, השוטר עמד מימין לטויוטה וירה שמאלה:

הכדורים החמישי, השישי והשביעי של היורה השני נורו, אם כך, מאחור לפנים, מימין ומלמעלה, ולכן ייתכן שאחד מהם פגע, לפני הדריסה, בברך ימין של הנהג. לא ייתכן שפגעו לו בגב, כי רואים שהשוטר עמד בנקודה גבוהה מזו של הרכב.

אני חושב שזה כן חשוב, מפני שהשוטר תירץ את הפסקת הירי שלו ברצון להימנע מסיכון חבריו. זו עוד אמירה לא נכונה/שקרית שלו.

להפתעתי מצאתי שגם הפריים שמראה את רשף הירייה החמישית של היורה השני היה, כבר ממרץ 2017, ברשות חוקרי מח"ש. הפרופסור שסימן עבורם את הפריימים מהירי הראשון, העביר למח"ש גם את הפריימים הבאים, המובאים כאן (את האליפסה הצהובה אני הוספתי):

אלא שכנראה שבמח"ש לא התעניינו בכך. אולי מפני שאז, בתחילת מרץ 2017, במח"ש סברו שאבו אלקיעאן פגע בכוונה בשוטרים.

ובהינתן התמונות האלה, לא ברור איך פרקליט המדינה דאז, שי ניצן, קבע, בסעיף 10 להחלטת הסגירה של תיק הירי בנהג, ששני השוטרים "ירו בשלב הראשון [לפני שהשוטרים נדרסו, א"ל] לעבר גלגלי הרכב בלבד… [ושזו] גרסא סבירה שיקשה לסתור אותה לפי הראיות שנאספו".

בהמשך אותו סעיף, כתב ניצן כי "אף אם הפגיעה [הדריסה, א"ל] אירעה שלא בכוונה עקב איבוד שליטה של המנוח על רכבו, עדיין אין הצדקה לפתוח בחקירה נגד השוטרים שפעלו בתנאים מבצעיים לפי תפיסתם את המציאות באותה רגע".

ראוי לציין שקשה מאוד, בלתי אפשרי, למעשה, לתפקד מיד אחרי פגיעה של קליע M16 בברך. הקליע יוצא מקנה הרובה במהירות של כמעט קילומטר בשנייה, ואפילו אם עבר קודם בדלת הטויוטה, הכאב וההלם, משתקים. ודאי שאי אפשר לשלוט בטויוטה לנד קרוזר אוטומטית בחושך ובירידה בשביל עפר משובש עם קליע בברך רגל ימין שאחראית על המאיץ והבלם בג'יפ האוטומטי.

אם, כפי שעולה עכשיו מניתוח הצילומים, מתברר ששני השוטרים מסרו גרסאות שהראיות שנאספו סותרות אותן לחלוטין, אסור היה להיסמך על דבריהם בהחלטה אם לפתוח נגדם בחקירה.

הירי מ-M16 אחרי הדריסה

ביום האירוע, היורה השני העיד שירה פעם שנייה, כשעוד היה במעלה השביל, מיד אחרי שראה את הדריסה. לדבריו, את הירי השני ביצע בעמידה, אחרי שכיוון אל הנהג, "למרכז מאסה", כך העיד, באמצעות כוונת הקלעים שמותקנת על ה-M16 שלו. מאוחר יותר, כשנחקר פעמיים במח"ש, לא נשאל כלל על הירי שאחרי הדריסה. גרסתו, שהתקבלה כפשוטה, פתרה לכאורה למח"ש ולפרקליט המדינה את הצורך להתעמק עוד יותר בחקירה.

נציג הפרקליטות בדיון על עתירת הוועד, עו"ד יונתן קרמר, הזכיר את הירי של השוטר השני, שאחרי הדריסה. בהחלטה לדחות את העתירה גם נאמר כי "מהדברים שמסר היורה השני ניתן לזהותו כמי [שאחרי הדריסה, א"ל] עמד בזווית דומה, פחות או יותר, לזו של היורה הראשון בעת ביצוע הירי". כלומר, השופטים קיבלו את גרסת היורה השני כפשוטה, ולכאורה, עו"ד קרמר ו/או הפרקליטות בכלל ו/או מח"ש הביאו אותם לכלל שגגה מהותית.

אבל בדיקה מעמיקה של הראיות מעלה שהשוטר השני מסר גרסה לא נכונה לגבי הירי שלאחר הדריסה. ב"סרטון המסוק" רואים בבירור, שבזמן הדריסה היורה השני רץ במורד השביל, לכיוון המקום שבו השוטרים נדרסו. גם אחרי הדריסה, כשהטויוטה טיפסה על התלולית שמעבר לשביל הראשי, היורה השני עדיין נראה רץ בחלק התחתון והנמוך של השביל.

כלומר, מיד אחרי הדריסה הוא לא עצר ולא עמד ולא כיוון במדויק לעבר הנהג, כפי שמסר בעדויות שלו. הירי שלו אחרי הדריסה נעשה רק כשהגיע למורד השביל, ולפיכך ירה לעבר הרכב מלמטה, שכן באותו שלב עמד במקום נמוך מהטויוטה שנעצרה על תלולית.

המורה המנוח יעקוב אבו אלקיעאן

המורה המנוח יעקוב אבו אלקיעאן

יתר על כן, בסרטון "גו-פרו 733", שצולם ממצלמת אחד השוטרים, רואים שאחרי הדריסה שני שוטרים עמדו על השביל הראשי וירו לעבר הטויוטה, שהיתה בשלב זה גבוהה מהם, ושנסעה על התלולית. אחד השוטרים ירה מאקדח, וזהותו ידועה. השני, שירה לטויוטה מאחור, מימין ומלמטה, ירה כנראה מרובה. כמה שניות קודם לכן אותו בעל רובה נראה מגיע בריצה מכיוון הירידה.

אחרי שצעקו "חדל ירי", רואים ב"גו-פרו" וגם ב"סרטון המסוק", ששני השוטרים היורים נפגשו לרגע. אבל אף אחד לא טרח לשאול את השוטר שירה באקדח מי היה עמיתו עם הרובה.

היתה גם דרך פשוטה יותר לברר מי היה הרובאי הזה. על השביל הראשי, ממש היכן שעמד היורה שצולם ב-733, מצאו חמישה תרמילים של M16. אבל כבר ב-12.2.17, פחות מחודש אחרי האירוע, הוחלט במח"ש שאין צורך לבדוק מאיזה רובה נורו. בהינתן שעלות הבדיקה אפסית, קשה להבין מדוע החליטו להחריג אותם.

ברגע שיבדקו את התרמילים, ויחקרו את השוטר שהחזיק ברובה שממנו נורו, יתברר מי ירה את הירייה שפגעה באבו אלקיעאן בגב ומהיכן נורתה. הירייה בגב היא זו שגרמה לדימום שממנו מת. אם נקבל את דבריו של היורה השני, לפיהם הוא ירה אחרי הדריסה, ניתן להעריך שהוא יאשר שאכן ירה מהשביל הראשי, מלמטה, ולא כשהיה במעלה השביל.

ואגב, נראה שגם עדותו, שירה באירוע 25 כדורים, אינה נכונה. לפני הדריסה ירה שבעה כדורים. הוא ירה גם אחרי הדריסה, ומהסרטים אי אפשר לדעת בדיוק כמה יריות רובה שומעים. אבל אם נניח שירה גם את חמש היריות שהתרמילים שלהן נמצאו על השביל הראשי, ואולי עוד כמה, שהתרמילים שלהן לא נמצאו, בתוספת ירייה אחת שירה באוויר, לפי עדותו, יוצא שירה כ-15 כדורים, ולא 25.

מדוע שני היורים הפריזו לכאורה באשר למספר הכדורים שירו? אפשר שב"להט הקרב" הם התבלבלו, ואולי אפשר שהאמינו להתלהמות הגורמים הבכירים במשטרה ולפוליטיקאים, וסברו שהפעולה שלהם מנעה תוצאות חמורות בהרבה מצד "הנהג המחבל". אולי ציפו לקבל צל"ש? איני יודע. מכל מקום, חומרי החקירה מלמדים שגם סוגיית מספר הכדורים שנורו באירוע לא עניינה את החוקרים.

אי אפשר לדעת אם טיפול רפואי בשטח היה מציל את הנהג המנוח ואולי גם פינוי מוסק לא היה עוזר בפציעה החמורה שלו. מה שכן ברור שהוא הופקר לגורלו, ומרגע שהודיעו שהוא מנוטרל, הפך להיות שקוף. כמעט כל השוטרים, מהזוטרים, דרך הקצינים וגם הנצ"מ שפיקד על המבצע, צפו בו כששכב למרגלות הטויוטה, וחלקם חלפו פעמים רבות על פניו, ולא נראה שאפילו העלו בדעתם לבדוק אם צריך לטפל בו. גם הרופאה המשטרתית טענה כי לא ידעה שאבו אלקיעאן פצוע ברכב, אף שהיא עמדה במרחק עשרה מטר מהטויוטה שלו.

סיכום

בגופו של אבו אלקיעאן פגעו רק שני קליעים, מתוך כ-40 יריות שנורו לעבר הטויוטה שבה נהג. שני הקליעים נורו מרובה M16. כל הראיות שהצגתי כאן מלמדות שהקליע הראשון, שנורה מלמעלה למטה, פגע בו כשנסע בירידה ולפני הדריסה. והשני, שנורה מלמטה למעלה, פגע בו אחרי הדריסה.

נכון, הירי שאחרי הדריסה היה "כשר" בנסיבות הבלגאן שהשוטרים יצרו באותו הבוקר. אבל בסופו של דבר, אזרח ושוטר נהרגו לשווא, ולכן צריך לברר ולתחקר לעומק את האירוע. רק אחרי שכל הפרטים יהיו ברורים, לפי סדר ההתרחשות באירוע, אפשר יהיה לקבל החלטות מושכלות. בהינתן כמות הראיות שכבר נאספו, המלאכה אינה מסובכת כל כך, ולא ברור מדוע מח"ש והפרקליטות משכו את החקירה שנה ורבע.

בעתירה טענו את המובן מאליו: פרקליט המדינה חייב לנמק את החלטותיו ולתמוך אותן בראיות. מאחר שלא כך קרה, צריך לבטל את החלטתו לסגור את תיק החקירה, להשלים את בדיקת האירוע, ורק אחר כך לחזור ולהחליט. בעתירה הבאנו דוגמאות רבות לבעיות בחקירה

בעתירה טענּו את המובן מאליו: פרקליט המדינה חייב לנמק את החלטותיו ולתמוך אותן בראיות. מאחר שלא כך קרה, צריך לבטל את החלטתו לסגור את תיק החקירה, להשלים את בדיקת האירוע, ורק אחר כך לחזור ולהחליט. בעתירה הבאנו דוגמאות רבות לבעיות בחקירה.

אולם כבר בתחילת הדיון בבית המשפט העליון, בספטמבר 2021, היה ברור שהעתירה תידחה. השופט יצחק עמית (סוף עמ' 5 בפרוטוקול) שאל: "באמת אתם רוצים שאנו כבית המשפט ננתח בליסטית לגבי כל השוטרים שהיו שם, זה הרזולוציה שביהמ"ש כאשר הוא בוחן החלטה לחקור או לא לחקור?".

אז זהו, שכן. זה בדיוק מה שביקשנו בעתירה. השופטים בעליון הם הסמכות המשפטית היחידה, שבפניה אפשר לערער על החלטות של פרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה. חמור לקבוע מיד שאדם הוא מחבל, עוד לפני שהחלה חקירה. חמור ומזיק הרבה יותר למסמס חקירה, שעניינה ירי חי באזרחים ישראלים בשני אירועים באותו שטח, והפקרה לכאורה של אבו אלקיעאן, שדימם למוות דקות ארוכות מבלי שהוגשה לו עזרה רפואית.

תיעוד הירי באום אל חיראן יוצא דופן בפירוט שלו, והוא סותר את תוצאות "הבדיקה המקיפה" לכאורה שביצע מח"ש. לכן חשוב להדהד את התיעוד הזה. עם כל הכבוד, אפילו מראית עין של חקירה לא היתה שם, ואי אפשר לקבל חקירה חלקית והתייחסות הנראית רשלנית לאירוע המסתיים בשני הרוגים על לא עוול בכפם.

אריאל ליבנה הוא ד"ר לקרימינולוגיה שסייע בהתנדבות לעורכות הדין מהוועד הציבורי נגד עינויים לפענח את מה שהתרחש בבדיקה של מח"ש. כיום הוא שוקד, עם בתו הבמאית רוני ליבנה ובתמיכת קרן יהושע רבינוביץ', על סרט דוקומנטרי, "פיגוע ללא מחבל", על אודות הפרשה.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf