newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הרשימה המשותפת התפצלה, וזה לא בהכרח רע

ההתמודדות העצמאית של הרשימה האסלאמית תוכל ללמד אותנו עד כמה האמירה שהחברה הערבית שמרנית נכונה. גם הסירוב של שלוש המפלגות האחרות לקבל את הדיל של משאבים תמורת ויתור על מאבק לשינוי המשטר הוא חשוב

מאת:

בשעה טובה, ההיריון הרביעי של הרשימה המשותפת הסתיים היום לפנות בוקר. התינוק הרך לא מושלם, אך מראה סימני חיים טובים.

הפרידה מהתנועה האסלאמית יכולה לאתגר את השיח הפנים פלסטיני. ראשי שלוש המפלגות מאשרים את ההסכם לחידוש המשותפת (צילום: דוברות הרשימה המשותפת)

הפרידה מהתנועה האסלאמית יכולה לאתגר את השיח הפנים פלסטיני. ראשי שלוש המפלגות מאשרים את ההסכם לחידוש המשותפת (צילום: דוברות הרשימה המשותפת)

אחרי הניסיון האינטנסיבי של כל ארבעת מרכיבי הרשימה המשותפת לשמור עליה שלמה, אחרי ויכוחים פומביים אין ספור, אחרי הצהרות והצהרות נגד, נפל הפור והתנועה האסלאמית בהנהגת מנסור עבאס רצה ברשימה נפרדת בתמיכת כמה ראשי רשויות לשעבר, שהבולט בהם הוא מאזן ע'נאיים מסכנין, הרכש הישן של בל"ד.

אף שרוב הציבור הערבי היה רוצה לראות את המשותפת שורדת כדי לחבוט בה מימין ומשמאל, ובו זמנית לתמוך בה מימין ומשמאל, אני חושבת שהפיצול הזה היה בלתי נמנע בזמן הזה וטוב שקרה. אפילו שסביר להניח ששיעור ההצבעה בבחירות הקרובות יירד, שורות המיואשים והמחרימים יקבלו שחקני חיזוק חדשים, והמערכה הקרובה עלולה להיות אגרסיבית במיוחד.

אני מרוצה שסוף סוף מדברים על המהות ולא על סידור הכסאות ברשימה ועל משבר רוטציה עתידי.

הרי אם ננסה להבין מדוע מנסור עבאס פזל ימינה, נראה שהתנועה האסלאמית היא ימין ערבי שמרני. אמנם ימין מתון וגמיש – קצת יותר פרוגרסיבי ודמוקרטי מש"ס אם מותר לי להשוות, הרי בכל זאת נכנסה מטעמם לכנסת אישה דתייה – אבל בסופו של יום זוהי המפלגה השמרנית של החברה הערבית.

ההכללה המאוסה עלי, האומרת שהחברה הערבית ברובה שמרנית, דתית, ומסורתית, תעמוד למבחן הבוחר. סוף סוף נדע מה המשקל האמיתי של הימין הערבי שמוביל עבאס, לפחות בקרב אלה שמצביעים לכנסת.

הרשימה המשותפת, עם שלוש המפלגות שנשארו בה, היא תמהיל הוגן של מרכז-שמאל פלסטיני. בין אחמד טיבי לאיימן עודה וסמי אבו שחאדה ועופר כסיף יש מנעד גדול של דעות פוליטיות. בין הפמיניזם הרך והצעיר של סונדס סאלח לעאידה תומא – קומוניסטית, ופמיניסטית רדיקלית – עומדת באמצע היבה יזבק מבל"ד. אני יכולה לחיות עם הרצף הזה בשלום לשנה שנתיים.

מנגד התנועה האסלאמית מנסה להציג את עצמה כ"מפלגת כל הערבים", גם אם הם לא בדיוק אסלאמסטים. "פתחנו את השורות", הם הצהירו בכנס האחרון של התנועה שנתן רוח גבית לפרגמטיזם האסלאמי המודרני של ראש הרשימה עבאס.

כולם מוזמנים להתחבר לרשימה המאוחדת הערבית (רע"ם): מעלי סלאם, ראש עיריית נצרת שלא מתבייש להביע תמיכה גם בליכוד וגם ברע"ם באותה נשימה, ועד מאזן ע'נאיים ואחרים – כולם מוזמנים כדי "להציל" את החברה הערבית ולשחק נכון בפוליטיקה הישראלית. זה הקו החדש.

פותח את האסלאמית "לכל הערבים". ח״כ מנצור עבאס (צילום: אורן זיו)

פותח את האסלאמית "לכל הערבים". ח״כ מנצור עבאס (צילום: אורן זיו)

מתנה לשיח הפרוגרסיבי בחברה הערבית

אני חושבת שאנשים רבים, שהסכימו לבלוע את התנועה האסלאמית בתוך הרשימה המשותפת בשם איחוד הכוחות, נושמים היום לרווחה. חילונים מודרנים או אזרחים נוצרים, רק לשם דוגמה, שהסכימו לקבל את התנועה האסלאמית ברשימה המשותפת והיא לא בדיוק קיבלה אותם.

עבור כל אלו שרוצים לדחוף את המפלגות הערביות לשיח פרוגרסיבי, מודרני ודמוקרטי, וגם לשיח לאומי-פלסטיני ופחות דתי-הלכתי, הפרידה הזו היא מתנה לא רעה בכלל והזדמנות פז לאתגר את השיח הפנים פלסטיני ובעתיד גם את השיח הערבי-יהודי.

אלמנט חיובי נוסף הוא הדיון הישיר בסוגיות שהתלבטנו והתייסרנו בהן שנים רבות, והיום הן מונחות על השולחן. לא בכאילו, ישר ולעניין. לדוגמה סוגיית היחס לזהותה של המדינה.

אף שהמדינה כרגע מתעקשת להגדיר את עצמה כמדינה יהודית, בתוך החברה הערבית התעורר דיון לגבי הקווים המנחים שמסדירים את היחסים שלנו עם "מדינת הלאום היהודית". האם, כמו עבאס, אנחנו משלימים עם החלק היהודי של זהות המדינה (להזכירכם את נאומו המפורסם של עבאס שבו אמר: "תחזירו את התעודות הכחולות, אם אתם לא מרוצים") ומנסים לשרוד כלכלית בצל ממשלות הימין או שאנחנו מאמצים את הקו העיקש של בל"ד, שקורא להקמת ״מדינת כל אזרחיה״, מדינה שוויונית ודמוקרטית? הריקוד הזה על כל החתונות צריך להגיע לסופו.

יש גם את היחס לדת. גילויי הדעת, ששיגרה לעולם התנועה האסלאמית בחודש האחרון, מדברים על שמירה אדוקה על ערכים לאומיים, לצד ערכי יסוד דתיים של החברה הערבית. אבל איך אפשר לדבר על שמירה אדוקה על ערכים דתיים בחברה, שיש בה לפחות חמישה גוונים של מוסלמים, זאת בנוסף לדרוזים ונוצרים, שגם ביניהם יש כמה סוגים?

לעבאס ולבנימין נתניהו נוח יותר לנתב את הדיון לשיח דתי לכאורה – מדינת הלכה יהודית, כשלצידה בחברה הערבית תשלוט ההלכה האסלאמית. זה החלום של הימין היהודי כבר מאה שנים: הדת היהודית תשלוט כאן, אבל תשמור על כבודה של דת האסלאם. זו מורשת הליכוד הקלאסית, ויחסי הכפיפות האלה ישמרו את העליונות היהודית לדורי דורות.

למה היה חשוב לעבאס להכניס למצע של הרשימה המשותפת את "השמירה על הערכים הדתיים והאמונות של עמנו"? כי הוא מודע היטב שיש קולות אחרים בתוך ״עמנו״, שאינם חפצים בכפייה דתית מוסלמית. מספיקה להם כפייה דתית יהודית.

החיבור למוקדי הכוח והשליטה בישראל יעמיד לרשות התנועה האסלאמית כוח רב ומשאבים לשימור מעמדם של בתי הדין השרעיים, יעזור להם לעצור חקיקה אזרחית בדיני אישות, יכניס איש דת לוועדות להפסקת היריון, ואולי יחזיר את גיל הנישואין ל-15 ויתיר פוליגמיה לפי ההלכה האסלאמית, בחסות המדינה. חיבור כזה ישאיר את הדיון על זכויות הלהט"בים עמוק בתוך הארון הנעול בידי המפלגות החרדיות.

הסוגיה המהותית שעורר הוויכוח עם עבאס נוגעת לקווים האדומים של האזרחים הפלסטינים בכל מה שקשור למשחק הפוליטי. בשם האמירה "אנחנו לא בכיס של הימין ולא בכיס של השמאל", עבאס היה ועודנו מוכן לעשות הכול ולחבור לכל ממשלה, מימין ושמאל, תמורת תמיכה כספית ואישור תוכניות גרנדיוזיות למיגור הפשיעה והאלימות בחברה הערבית לצד טיפול בבעיות הדיור, האדמות, והמצוקה הכלכלית של הפלסטינים בישראל.

אני מניחה שהמסר הזה נשמע טוב מאד באוזניהם של כל האזרחים הערבים שסובלים מאפליה רבת שנים. אבל למרות שהן שותפות לדרישות הלגיטימיות האלה, שלוש המפלגות האחרות לא היו מוכנות לחצות את הקו האדום להתקדם לשם בכל מחיר, ובצדק.

שמרו על הקו האדום

המפלגות האלה, שבעבר הלא רחוק הבטיחו ביהירות מופרזת שיפילו את נתניהו, לא יכולות להשאיר את הדלת פתוחה לתמיכה בחוק הצרפתי או בחסינות לנתניהו. המפלגות האלה, שתקפו את אדריכלי עסקת המאה ואת חוק הלאום, לא יכולות לעשות עכשיו סיבוב פרסה ולהגיד: זה מה שיש, נתניהו בשלטון ואיתו צריך לחיות, שהיהודים יפילו אותו ולא אנחנו. לכן הן לא היו מוכנות בשום פנים ואופן להעניק רשת ביטחון לממשלה של נתניהו תמורת הישגים כלכליים שספק אם יגיעו.

הקו האדום הזה שהציגו שלוש המפלגות האלה הוא בעיני מהות התפקיד של הפוליטיקאים הערבים והשותפים היהודים שלהם. זה החלק שלהם במאבק נגד כל ממסד המפלה, מדכא, וכובש עם אחר, ממסד שבנו מפא"י ובן גוריון, והמשיכו אותו תלמידי ז'בוטינסקי.

לא קיבלו את התזה של מנצור עבאס. מטאנס שחאדה, איימן עודה ואחמד טיבי בכנסת (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90)

לא קיבלו את התזה של מנצור עבאס. מטאנס שחאדה, איימן עודה ואחמד טיבי בכנסת (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90)

כניעה למדיניות ההפרדה, הדיכוי והנישול שמוביל נתניהו בשם הישרדות יומיומית היא ויתור מסוכן על האג’נדה הפוליטית והלאומית, החותרת לדמוקרטיה אמיתית, לשוויון ולשלום תמורת שיח של שירותים ותקציבים קצובים בזמן ומותנים בתמיכה ארעית וזמנית שעבאס עלול/עשוי להשיג.

משחק פוליטי אמיתי, שחותר להשתלבות בממשל ולהשפעה מבפנים, פירושו בעיני השפעה על אופי המדינה, על מעמדם של האזרחים הערבים ועל שלטון החוק והמשפט, על חוקי יסוד וכדומה. גם אם החזון הזה נראה רחוק מאד, אסור לסטות ממנו, אחרת לא נוכל לחזור אליו.

רשימת המועמדים של הרשימה המשותפת, בלי רע"ם, היא רשימה טובה ומאוזנת גיאוגרפית, עם מועמד מהדרום והנגב, תרומת בל"ד לרשימה, נציגות מכובדת של ערים מעורבות כמו עכא, יאפא וחיפה, בנוסף לערים המרכזיות נצרת, אום אל פחם וטייבה. קיבלנו גם בונוס בדמות שלוש נשים בעשירייה הפותחת, וגם זה יפה מאד וראוי לציון.

אין לי ספק שההרכב הזה עשוי להחזיר כמה ממצביעי המשותפת היהודים, שנשרו כתוצאה ממעלליו של עבאס. הרי הרשימה הזו היא היחידה שלא מתביישת בהיותה לא-ציונית, דמוקרטית ושמאלית באופן ברור לעומת יתר המפלגות בשמאל/מרכז היהודי.

המהלך של התנועה האסלאמית הוא הימור גדול מאד על עתיד המפלגה הוותיקה הזו, שצברה כוח וביססה את עצמה כשחקן מרכזי בחברה הערבית, גם אם אין בה עדיין כוכבים ושמות גדולים. אם היא תעבור את אחוז החסימה, יתחיל הסחר מכר עם הליכוד, ונתניהו יוכל אז להצטלם עם חיוך מאוזן לאוזן. אם היא לא תעבור את אחוז החסימה, הוא יצחק בקול רם על כך שתרם לפירוק המשותפת, הוריד את ייצוג הערבים בכנסת, והצטייר כמוכתר "אבו יאיר", שהציל את האזרחים הערבים מידי המנהיגים הכושלים שלהם.

המשימה כרגע היא למזער את הנזק, לחזק את הרשימה המשותפת ולהתארגן למערכת בחירות קשה ומתישה, שבה המאבק על כל קול ערבי למפלגות הערביות יהיה מאבק של להיות או לא להיות.

שיהיה בהצלחה.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf