הרבנים עדיין לא מבינים: הציבור החרדי השתנה

החשיפה של יאיר שרקי בחדשות 12 בשבוע שעבר כי ראש ישיבת פוניבז' ונשיא מועצת גדולי התורה של דגל התורה, הרב גרשון אדלשטיין, מנע את פרסום מכתבו של הרב חיים קנייבסקי, המכונה "שר התורה", בעיתון "יתד נאמן" הרעישה את הביצה החרדית – הן הממסדית והן הלעומתית.

תוכן מכתבו של הרב קנייבסקי, שלא פורסם, עוסק בפתיחת "זמן קיץ" – המקבילה לסמסטר ב' – בישיבות, ותלמודי התורה- המקבילים לבית ספר יסודי, לבנים. בתי הספר לבנות אינם זוכים לדיון מיוחד בעולם החרדי בתקופת הקורונה, שכן "תורה מגנה ומצילה" מתייחסת אך ורק ללימוד תורה גברי. לכן אין ניסיון מיוחד להחריג את המוסדות הנשיים מתקנות משרד הבריאות, והפולמוס סב סביב המוסדות לגברים ובנים.

נזכיר כי המגזר החרדי, והרב קנייבסקי בפרט, ספגו אש כאשר סירבו לסגור את המוסדות הללו בזמן שמשרד הבריאות והחינוך הורו לסגור אותם. אז, הושתק קולו של הרב אדלשטיין, שביקש לאכוף את התקנות באופן המחמיר ביותר מחשש לפיקוח נפש.

בסבב הזה בית הרב קנייבסקי ניצח, והמוסדות פעלו במתכונת מיוחדת, לפחות רשמית. כעת, לאחר הפיאסקו שהתחולל בבני ברק ובערים חרדיות נוספות, מנסים בני ביתו של הרב אדלשטיין למנוע את הישנות המקרה, ולכן דאגו לגניזת המכתב השנוי במחלוקת.

כדאי להזכיר שגם בסבב הזה שבו גברה דעתו של הרב קנייבסקי, "יתד נאמן" לא פירסם את המכתב שהורה על השארת מוסדות הלימוד פתוחים.

מרגע הפרסום בערוץ 12 החל מכבש לחצים אדיר: בבית הרב קנייבסקי הכחישו את קיום המכתב, ואמרו כי לא היו דברים מעולם. אך כעבור כמה שעות יצאה הודעה משותפת לתקשורת תחת הכותרת "להוציא מלבם", ובה הודו כי אכן היה מכתב כזה, אך הרב אדלשטיין ביקש לקיים התייעצות בטרם יפורסם.

יעקב (יענקי) קנייבסקי, נכדו ונאמן ביתו של הרב קנייבסקי ומרדכי (מוטי) פלאי, נאמנו של הרב אדלשטיין, פירסמו את ההודעה בסטטוס של אפליקציית הוואטסאפ, הפופולרית במגזר. למחרת, פורסם המכתב בעיתון "יתד נאמן" עם השמטה של חלקו הסופי – אזהרה למשרד הבריאות, או אפשר לומר מן איום עליו: "לא יפתחו את המוסדות? גדולי הדור ישקלו צעדים חריפים מאוד".

לכאורה, קרב החצרות הוותיק שהוכרע לטובת הרב קנייבסקי כבר שנים רבות, מוכרע כעת בחסות המשבר לטובת הרב אדלשטיין, ששהה בצללים בשנים האחרונות. "יתד נאמן" הוא הרבה מעבר לביטאון – הוא הקובע את סדר היום החרדי ושקול כמעט לכתבי קודש.

בעבר, לתקופה קצרה, הופץ העיתון החרדי "יום חדש" שהוקם על ידי בני משפחתו של הרב חיים קנייבסקי, משום שלא הסכימו לפרסם את מכתבו ב"יתד נאמן". המכתב ההוא עסק, באופן אירוני למדי לאור ההתפתחויות, במחאה על ביזוי כבודו של הרב גרשון אדלשטיין.

חצרו של הרב קנייבסקי, המכונה על שם הרחוב שבו הוא מתגורר – רשב"ם, שולטת בכל מוסדות המפלגה וחולשת על ההחלטות הציבוריות בזרם הליטאי. העיתון "יתד נאמן" מזוהה, מאז מות המנהיג הקודם הרב שטיינמן, עם האופוזיציה להנהגת רשב"ם ועם חצרו של הרב אדלשטיין, המכונה גם היא על שם הרחוב – ראב"ד.

אך על אף הזיהוי הזה, צעד של צינזור מכתב מצד העיתון הוא חריף ביותר, ולא נעשה מזה שנים רבות. נראה שמשבר הקורונה – והמחיר הגבוה שמשלם עליו המגזר החרדי – גרמו לרב אדלשטיין לנקוט בצעד החריג הזה.

לאחר פטירת הרב שטיינמן, רבים ראו ברב אדלשטיין יורש טבעי, ואחרים דיברו על הנהגה זוגית של הרב אדלשטיין כראש ישיבה "קלאסי", לצד הרב קנייבסקי המיסטי והנערץ. הדברים התגלגלו אחרת, והרב קנייבסקי, שנמנע בעבר מהנהגה פוליטית, תפס את ההנהגה הציבורית וסחף אחריו את מרבית המגזר ואת ההכרעות המרכזיות, כשהרב אדלשטיין מבטל דעתו מפניו. עד משבר הקורונה הנוכחי.

חוזרים למנהיגות המוכרת

האם זו רעידת אדמה? תלוי מי העומד עליה. כבר מתחילת המשבר התרבו הנביאים בקרב החוגים הליברליים שמשוכנעים כי החלטה שגויה של הרב קנייבסקי היא כל מה שדרוש כדי לשנות סדרי עולם בחברה החרדית. חבריהם לדעה נמצאים בקבוצות הפייסבוק של החרדים החדשים והממלכתיים, שם מתפעלים פתאום מהרב אדלשטיין הקשיש ואף מגדילים לברר "איפה החביאו אותו עד היום?!"

ובכן, עד היום הרב אדלשטיין כיהן בראשות הישיבה המשפיעה ביותר בעולם החרדי, מגיל 20, יחד עם תפקידיו הבכירים כנשיא ועד הישיבות – גוף שעבר כמה גלגולים מאז ימיו באירופה הטרום שואתית ואשר תפקידו כיום הוא תיאום בין הישיבות לצבא. הוא גם יו"ר מועצת גדולי התורה של דגל התורה הליטאית, הגוף החרדי המשפיע ביותר. בקצרה, הרב אדלשטיין מחזיק בכל התארים הנחשבים והמשפיעים בעולם הליטאי והחרדי בכלל.

השאלה היא אם כן אינה איפה החביאו אותו, אלא מדוע הוא נמנע עד היום מלקחת את המושכות שהונחו בידיו עם פטירתו של הרב שטיינמן, שלו הוא דומה מאד בסגנונו ובהנהגתו.

התשובה היא כמובן פרשנית, שכן מבתי הרבנים לא יוצאים פרוטוקולים מסודרים. בעצם, ההתנהלות כולה היא בעל פה, בלתי רשמית, ומוסתרת במתכוון. אך נראה כי צמח פה דור חרדי שלא הסתפק בהנהגה שהוצעה לו, ובמקום להתמרד הוא פנה לאופציה הסבירה וההגיונית פחות של הרב קנייבסקי, והצביע ברגליו. אף שהרב קנייבסקי הוא ללא ספק גדול עצום בתורה, לא זו מקור המשיכה העיקרית אליו, אלא האמונה בכוחותיו המיסטיים.

גם חרדים שבחייהם הסדירים מחזיקים סמארטפון ובאופן כללי נוהגים באופן שהרב מתנגד לו נחרצות ובפומבי, מעריצים אותו. הקמפיינרים של דגל התורה בסבבי הבחירות האחרונות עלו על התובנה הפשוטה הזאת ועשו בה שימוש: במקום להציע למנדט המתנדנד תעסוקה, רווחה, או פתרונות חינוך – דברים שמעסיקים אותו ביום יום ואשר בניגוד לחרדי הממוסד יש לו צורך ממשי בטיפול בתחומים הללו – הם פשוט נפנפו בברכות של הרב קנייבסקי. וזה עבד בגדול.

עכשיו, לאחר שתדמיתו ספגה מהלומה, פונים חזרה למנהיגות המוכרת – זו שמנפיקה אמירות הגיוניות לאור המצב; זו שבעצם לא מחדשת אלא משתפת פעולה עם הדעה הרפואית הרווחת ותומכת בה. ייתכן שלקהל החרדי הסטנדרטי השינוי הזה מתבקש, מעין חזרה למסלול לאחר חריגה זמנית. אך הקהל שמבקש שינוי עשוי להתבדות. הרב אדלשטיין הוא בשר מבשרו של הממסד שבו הם נלחמים. לא איש בשורה הוא.

דוגמה טובה היא בתחום הלמידה מרחוק שמתרחשת הימים אלה בכל המגזרים – אך באופן שונה. במגזר החרדי לא מכניסים את האינטרנט מהדלת הקדמית, וממשיכים עם למידה טלפונית. בתת מגזר החרדי ממלכתי מתבצעת הלמידה כמו במוסדות כלליים – בזום ובכלים אינטרנטיים שונים.

נתונים של בזק שפורסמו מציגים תמונה ברורה מאוד: המגזר החרדי נוהר בהמוניו לאינטרנט כרגע, כשהמשבר הוא מאיץ משמעותי של תהליך קיים. בחורי ישיבה שנמצאים בבית תקופה מתחברים, שיעורי תורה במגוון פלטפורמות חווים פריחה. ובאותה עת, הממסד החרדי – זה שהרב אדלשטיין מנהיג – מתעלם וממשיך לנהוג כבימים ימימה ולהתנגד לשינוי.

אף שאנחנו עדיין בתוך האירוע ומוקדם להסיק מסקנות, ניתן לומר שהשינוי המשמעותי אינו חשיפת מאחורי הקלעים של משחקי הכס בבני ברק, אלא חשיפת שכבה נוספת בשבר שבין הציבור החרדי שמעוניין בהשתלבות אזרחית במדינת ישראל לבין הציבור שמעדיף את הפער המוכר בין המציאות שלו לבין המנהיגות שלו.

פנינה פויפר היא פעילה פוליטית חרדית, מנהלת מיזם הציבור החרדי ממלכתי ואחראית פרויקט חרדים בעמותת עיר עמים