newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הפוך, חולדאי, הפוך

ראשי הרשויות שהצהירו כי יספקו בעצמם את תכני הלימוד שהיחידה לתוכניות חיצוניות תחת יו"ר נעם עתידה לצנזר, רואים עצמם כחוד חנית פרוגרסיבית. בפועל הם מקדמים אג'נדה מפלה ומסוכנת, לפיה ערכים הומניים הם מותרות הנגישות רק לילדי ישראל האמידה והליברלית  

מאת:
למרות הטרמינולוגיה הלעומתית, הגישה של בצלאל סמוטריץ' וזו של רון חולדאי חותרות לאותה תוצאה: קידום מערכות חינוך נפרדות על בסיס השוק הפרטי. ראש עיריית תל-אביב, רון חולדאי, משיק קו תחבורה ציבורית שיפעל בשבת (מרים אלסטר / פלאש 90)

למרות הטרמינולוגיה הלעומתית, הגישה של בצלאל סמוטריץ' וזו של רון חולדאי חותרות לאותה תוצאה: קידום מערכות חינוך נפרדות על בסיס השוק הפרטי. ראש עיריית תל-אביב, רון חולדאי, משיק קו תחבורה ציבורית שיפעל בשבת (מרים אלסטר / פלאש 90)

ההכרזה על העברת היחידה לתוכניות חיצוניות במשרד החינוך לידי יו"ר נעם, ח"כ אבי מעוז,  גררה גל של תגובות, ביניהן קריאה להקמת מערכת חינוך חילונית עצמאית. קריאות בכיוון הזה כבר נשמעו בעבר, והבדלנות שהן מציעות למעשה כבר מתקיימת במידה מסוימת בבתי הספר "ייחודיים"״ (דמוקרטיים, אנתרופוסופיים וכו׳). כעת הן קיבלו רוח גבית מעשרות רשויות מקומיות המבטיחות: אצלנו זה לא יקרה. רשויות בעלות אמצעים הצהירו שיעמדו חוצץ נגד התוכניות הזדוניות של יו"ר המפלגה המקדמת בגלוי ביטול של הישגי המאבקים הפמיניסטי והלהט"בי. מעבר לטענה שהבטחות אלה כלל אינן ישימות, ושהפתרון החינוכי יותר הוא שילוב תכנים הומניסטיים במערכת הקיימת ולא פיצולה, כלל לא ברור אם צעדים אלה אכן מנוגדים לתוכניותיו של מעוז ושותפותיו במפלגות הציונות הדתית. הקמת מערכות חינוך נפרדות היא למעשה המטרה האולטימטיבית שמפלגות אלו מנסות לקדם.

כך מתוארת התפיסה החינוכית של מפלגת הציונות הדתית במצע המפלגה: "נפעל להפחתת הריכוזיות וביזור סמכויות רבות יותר בחינוך לשלטון המקומי ולמנהלי בית הספר […] נאפשר להורים להקים בתי ספר על פי גישתם החינוכית, תוך כדי רגולציה ממשלתית מינימלית, מתוך אמונה כי עיקר חובת החינוך מוטלת על ההורים".

כלומר, למרות הטרמינולוגיה הלעומתית, הגישה של בצלאל סמוטריץ' וזו של רון חולדאי חותרות לאותה תוצאה: קידום מערכות חינוך נפרדות על בסיס השוק הפרטי, שהולכות ומתרחקות במטרותיהן. לאחר ארבעה עשורים של הפרטה במערכת החינוך, התשתית כבר קיימת: כבר ב-2014, למעלה מרבע מתקציב החינוך הגיע לגופים פרטיים; באותה השנה, שר החינוך שי פירון גם הרחיב משמעותית את אפשרות הגבייה של תשלומי הורים.

חוויית קנייה אונליין במקום תהליכים חינוכיים

השנה התקדמו כמה תהליכים מדאיגים במיוחד, כשבג"ץ אישר את הגדלת תשלומי ההורים המדוברת ועיגן בכך את ה"זכות" לדרוש תשלומי הורים שמעל 10,000 שקל (!) לתלמיד בשנה; וכאשר במסגרת הסכם השכר עם הסתדרות המורים הורחבה משמעותית האפשרות להעסיק מורים ויועצים בחוזים אישיים ולתגמל מורים דיפרנציאלית על "מצוינות" (לפני כן היתה גרסה מרוככת של "תמרוץ ותגמול"). המהלכים האלה יצאו לפועל בחסות מפלגת "יש עתיד", שהעומד בראשה, ראש הממשלה היוצא יאיר לפיד, קרא לאחרונה לרשויות המקומיות "לא לשתף פעולה עם היחידה לתוכניות ושותפיות חיצוניות במשרד החינוך כל עוד היא בשליטתו של מעוז".

הקמת היחידה לתוכניות ושותפויות חיצוניות במשרד החינוך בשנה שעברה – כשלפיד עצמו שימש כראש ממשלה חליפי – היא למעשה המהלך שאיפשר את הפירוק של מערכת החינוך לגופים שונים, ואת העמדת מעוז בראש אחד מהם.

תחת השם רפורמת עצמאות המנהלים גפ"ן ("גמישות פדגוגית ניהולית"), מרוכזות כעת כל התוכניות החיצוניות שניתן להביא לבתי הספר במעין שוק חופשי של תכנים. מערכת גפ"ן היא שילוב מוזר בין שומר סף (עוד לפני ח"כ מעוז הוכרז שהיא תפסול עמותות שמתייחסות לנכבה הפלסטינית) לבין חוויית משתמש של קנייה אונליין. לפי אתר גפ"ן, המערכת "מאפשרת צריכה ידידותית של מענים חינוכיים", ולמעשה היא מציעה להחליף תהליכים חינוכיים שקרו בעבר בתוך בית הספר בתוכניות חיצוניות בגישת one size fits all. תוכניות אלה, שממילא הלכו ותפסו מקום משמעותי בבתי הספר בעשורים האחרונים, מחליפות תהליכים ארוכי טווח המבוססים על יחסים אישיים בין תלמידים ומורים ועל הנסיבות והאירועים הרלוונטיים לחייהם.

ככל שהלחץ על התיכונים לספק מדדים מספריים הוגבר, מסלולי ההעשרה השונים נדחקו לתוכניות החיצוניות ועתה הם ניתנים לרכישה כמעט בלעדית דרך מערכת גפ"ן. כלומר, התוכנית בנויה כך שתתמרץ גם את אנשי החינוך המסורים ביותר לוותר על התערבויות חינוכיות סביב נושאים שעולים בכיתה ולהשאיר אותם לספקים חיצוניים; או להפך, לעבור בעצמם לעבודה אצל אותם ספקים. "בסופו של דבר, במקום להציע תוספת שכר למורים מתוך המערכת, מגיעים ספקי תוכן חיצוני שנהנים מהכספים האלה", אמר למקור ראשון (8.12) יואב פרידן, מנהל תיכון עירוני א' בתל אביב. מנהלים מעידים שמחירן של תוכניות חיצוניות עלה מאז השקת המערכת, שגם מעסיקה עכשיו מאות פקחים נוספים על השכבה הרחבה ממילא של פיקוח במשרד החינוך. כלומר, גפ"ן מספקת עוד מסלול להסטה של משאבים מעובדי ההוראה שנמצאים בקשר ישיר עם התלמידים למנגנונים המנותקים מההוראה עצמה.

הומניזם לעשירים

המחאה הליברלית נגד כניסת מפלגת נעם למשרד החינוך צריכה להתחיל בעובדה שכל כך הרבה תוכניות פמיניסטיות, תוכניות לחינוך מיני, להיכרות עם להט"ב ולחשיבה ביקורתית מתקיימות במערכת החינוך כתוכניות בחירה המוזמנות מספקים חיצוניים ואינן חלק מתוכנית הלימודים בכל בתי הספר הציבוריים בישראל. זאת למרות שמדובר בתוכניות מצילות חיים, שמגנות על בני נוער מניצול ופגיעה. ערכים כמו שוויון, חופש וסובלנות לא אמורים להיות שנויים במחלוקת או ממוסגרים כ"רשות" במדינה דמוקרטית, אלא מובנים כזכויות יסוד שמגינות על האזרחים.

אבל עוד לפני הסנקציות ההיפותטיות של אבי מעוז, כבר עתה הסיכוי שהתוכניות האלה יגיעו לבתי ספר שהאוכלוסיות שהם משרתים הן אמידות וליברליות גבוה בהרבה: אמידות, כי במצב שבו המדדים להצלחה של בתי הספר מבוססים על ציוני הבגרויות, בעיקר במקצועות הריאליים, ה"בחירה" בתוכניות שמקנות ביטחון חברתי תלויה במידה רבה בחוסן הכלכלי של ההורים, כאשר על בתי ספר מאשכול סוציואקונומי נמוך מופעל לחץ לרכוש יותר תגבורים במקצועות הליבה במקום להשקיע במקצועות ההומניים ובתוכניות "העשרה". ליברליות, כי חשיבה ביקורתית, פלורליזם, סובלנות והיכרות עם שסעי החברה הישראלית לא עומדים בראש סדר העדיפויות של כל מנהל.ת או ועד הורים, וכבר היום אפשר בקלות פשוט לא להזמין את התוכניות האלה, באופן שהופך את התלמידים לפגיעים.

הקמת היחידה לתוכניות חיצוניות במשרד החינוך, כשלפיד עצמו שימש כראש ממשלה חליפי, היא המהלך שאיפשר את הפירוק של מערכת החינוך לגופים שונים, ואת העמדת מעוז בראש אחד מהם. יאיר לפיד בתיכון בליך, 11 בפברואר 2015 (תומר נויברג / פלאש 90)

הקמת היחידה לתוכניות חיצוניות במשרד החינוך, כשלפיד עצמו שימש כראש ממשלה חליפי, היא המהלך שאיפשר את הפירוק של מערכת החינוך לגופים שונים. יאיר לפיד בתיכון בליך, 11 בפברואר 2015 (תומר נויברג / פלאש 90)

כבר עשורים שהימין מצד אחד מרעיב את השירותים הציבוריים, בפרט החינוך, ומצד שני מעודד פתרונות חלופיים למעמד הביניים דרך הפרטה חלקית של המערכת. כפי שניסחה היטב נוגה דגןבוזגלו, "הורים משכילים ומבוססים צריכים ויכולים להיות המנוע לשיפור המערכת הציבורית. אולם כאשר הם יכולים לברוח למערכת חצי פרטית, זה לא קורה". כלומר, ההצעה של עיריות עשירות כמו תל אביב לממן תוכניות מחוץ לגפ"ן משקפת את האינטרס המשותף של תושביהן המשכילים והמבוססים עם מפלגות הימין שירכיבו את הממשלה הבאה.

עבור אותם משכילים ליברלים, הסידור הזה יכול להיראות מפתה. במהלך סגרי הקורונה, מינהל החינוך בתל אביב (ובהמשך גם בערים נוספות) הגן עליהם ועל ילדיהם מהחלטות שרירותיות ופתאומיות, כמו לחזור בהתראה של שעות ספורות לכיתות שימנו מספר אקראי של תלמידים. אוטונומיה כזו רצויה ולמעשה אפילו לא דורשת שינוי תקציבי. אבל מה עם הילדים שלא לומדים ברשות המקומית הכי חזקה בארץ? אם התכנים שאבי מעוז מציע כל כך איומים, איך זה יכול להיות בסדר שילדים בירושלים, בפתח תקווה, בנתניה או בשדרות (ערים שלא הצטרפו למחאת הרשויות נגד מעוז) ייחשפו אליהם? אפילו מנקודת מבט תועלתנית נטו, קל להבין שגם אם בבית ספר אחד מלמדים את הבנות איך לפרש את העולם שבו נשים מרוויחות פחות מגברים, כשהן ייצאו אל שוק העבודה הן ינווטו את חייהן בין יותר ויותר אזרחים שלמדו פרשנות שונה לחלוטין.

בוגרי ובוגרות מערכת החינוך ההומניסטית והפלורליסטית של תל אביב יחיו, יעבדו ויתקיימו באותו המרחב שבו יחיו בוגרי ובוגרות מערכת החינוך שמקדם אבי מעוז. לכן, אם תל אביב באמת רוצה להיות "מגדלור של פלורליזם" היא לא יכולה לדאוג רק לחינוך של ילדי תל אביב (דאגה שגם היא מחולקת בצורה דיפרנציאלית). מאבק למען מערכת חינוך שוויונית חייב לדרוש שתוכניות נגד גזענות, שוביניזם והומופוביה יהיו חלק מתוכנית הלימודים הכללית.

אילאיל הדס היא מורה ומחנכת בבית הספר היסודי קשת בתל אביב. שיא ברבי היא פוסט דוקטורנטית לבלשנות באוניברסיטת תל אביב.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf