newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

העצירים המנהליים מחרימים את בתי המשפט: "חותמת גומי של השב"כ"

כ-500 עצירים מנהלים פלסטינים, הכלואים ללא משפט ולא כתב אישום, דורשים לבטל פרקטיקת המעצר המנהלי ולא מגיעים לדיונים בעניינם. מועדון האסיר הפלסטיני: צריך להחרים את כל בתי הדין של הכיבוש

מאת:
העצירים לא זוכים לראות את החומר נגדם. אירוע סולידריות עם עצירים מנהלים בגדה המערבית (צילום: אחמד אל באז / אקטיבסטילס)

העצירים לא זוכים לראות את החומר נגדם. אירוע סולידריות עם עצירים מנהלים בגדה המערבית (צילום: אחמד אל באז / אקטיבסטילס)

מזה שישה שבועות ברציפות מאות עצירים מנהליים פלסטינים מחרימים את בתי המשפט הישראליים במחאה על כליאתם ללא משפט, ללא כתב אישום, ללא חשיפת ראיות, וללא מגבלת זמן. מאז 1 בינואר 2022, עצירים מודיעים בכתב כי לא יגיעו לדיונים בבית המשפט וכי הם מסרבים לאפשר לעורך דין לייצג אותם בדיון בהיעדרם.

"במהלך 2021, היו המון שביתות רעב אישיות של עצירים מנהליים", אמרה סחר פרנסיס, מנהלת ארגון א-דמיר, המסייע משפטית לאסירים פלסטינים, "אבל השב"כ איפשר לשחרר את שובתי רעב רק אחרי פרקי זמן ארוכים מאוד. לכן אנשים הבינו שדרושה מחאה קולקטיבית".

בשנה שעברה, העציר הישאם אבו הוואש נאלץ לשבות רעב 141 ימים עד שהשב"כ הסכים לשחרר אותו. מלבדו, שבתו קאיד אל-פסוס 131 ימים, מיקדאד אל-קוואסמה 113 ימים, ועלא אל-אערג' 101 ימים. בעבר אסירים מנהליים ששבתו רעב שוחררו ממעצרם אחרי זמן קצר בהרבה. ב-2012, למשל, חדר עדנאן שוחרר לאחר ששבת רעב 66 ימים במחאה על מעצרו בלא משפט. זו היתה השביתה האישית הראשונה, והיא עוררה רעש בינלאומי רב, אולם מאז, פחת העניין התקשורתי בשביתות אלו.

בכיר פתח וראש מועדון האסיר, קדורה פארס, אמר ל"שיחה מקומית" כי מחאת העצירים המנהלים תימשך עד שישראל תבטל או תצמצם למינימום את הפרקטיקה השרירותית הזו. "העצירים המנהליים החליטו, יחד, לא לתת לגיטימציה לבתי המשפט, משום שהם מהווים חותמת גומי להחלטות שב"כ", אמר פארס.

בתי המשפט הישראליים, צבאיים או אזרחיים, כמעט אף פעם לא מבטלים צו מעצר מנהלי, אך לעיתים תכופות יותר מקצרים את אורכו. "במובן זה, העצירים משלמים מחיר על ההחרמה", הסבירה פרנסיס. "הם מוכנים להקריב את הסיכוי לשוב הביתה מוקדם יותר לטובת פעולת מחאה קולקטיבית".

הנוהג הוא שתוך שמונה ימים ממימוש צו מעצר מנהלי, מתנהל דיון בבית משפט צבאי, הנקרא ביקורת שיפוטית. בדיון, שופט אמור לבחון את הראיות הסודיות, שלעציר אין אפשרות לראות וממילא לא להגן על עצמו מפניהן. לאחר החלטת השופט, ניתנת לעציר אפשרות לערער לבג"ץ, שברוב המקרים אינו מתערב. שני הליכים אלו, הן הביקורת השיפוטית והן הערר, מוחרמים במסגרת המחאה.

אמל נחלה, נער פלסטיני בן 18 שכלוא מזה יותר משנה במעצר מנהלי, החרים בחודש ינואר דיון בבית המשפט הצבאי. בהיעדרו, אישר השופט לשב"כ לחדש את צו מעצרו של נחלה בארבעה חודשים.

האסירים המנהליים ששובתים רעב הופכים גיבורים בחברה הפלסטינית. הפגנה למען שחרור של הישאם אבו הוואש בעזה (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש 90)

הפגנה למען שחרור האסיר המנהלי הישאם אבו הוואש בעזה (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש 90)

נחלה נעצר בגיל 16. הוא סובל ממחלה קשה, הפוגעת בתפקוד השרירים וביכולת הנשימה. בעת מעצרו הואשם בזריקת אבנים על חיילים. לאחר ששופט צבאי הורה על שחרורו עד לבירור ההאשמות במשפט, השב"כ הוציא נגדו צו מעצר מנהלי. "בעבר השתמשו במעצרים מנהליים נגד פעילים פוליטיים, או נגד אנשים עם יכולת להשפיע על דעת קהל", אמר אביו, מועמר נחלה. "אבל איך אפשר לכלוא קטין בלי משפט או כתב אישום יותר משנה? אני דואג מאוד למצבו הבריאותי. המחלה שלו נדירה, והיא מחמירה כשהוא במצב נפשי קשה".

כ-500 פלסטינים כלואים ברגע זה במעצר מנהלי. במהלך 2021, נכלאו 1,595 פלסטינים בלא משפט, עלייה של 43% בהשוואה ל-2020, שבה נכלאו 1,114, כך לפי ארגוני זכויות אדם.

פעמיים בעבר החרימו עצירים מנהליים את בתי המשפט, ב-2018 וב-2003. לדברי פרנסיס, ישראל ניסתה ללחוץ על העצירים לנכוח בבית המשפט בכך שהקלה על מי שהגיע לדיונים. "במחאות קודמות, השופטים קיצרו או ביטלו את הצו המנהלי למי שהגיע לבית המשפט", סיפרה פרנסיס. "כך הם הפעילו לחץ על האחרים לדאוג לעצמם ולוותר על המחאה. הפעולה הקולקטיבית היא אתגר: הרי אי אפשר להכריח את כל 500 האסירים להחרים. יש כאלו, למשל, שלא מוכנים לוותר על הדיון שלהם בבית המשפט".

לדברי פארס, נכון לעכשיו כל העצירים המנהליים מחויבים למחאה. "צריך לדאוג שכולם ימשיכו ככה, למרות הלחץ", אמר. לדבריו, ישראל אינה מתייחסת לדרישותיהם בינתיים, ולא מתנהל משא ומתן סביב הקריאה לבטל את הפרקטיקה של מעצר מנהלי וכליאה ללא משפט.

"כל הפלגים הפלסטינים משתתפים במחאה", אמר פארס. "אני חושב שהאסירים צריכים לשמש דוגמה להנהגה שלהם בחוץ שאפשר לעבוד ביחד". לדבריו, לאור התעלמות ישראל מהדרישות, האסירים צפויים לנקוט צעדים נוספים בעתיד. "דעתי האישית היא שצריך להחרים את כל דיוני בתי המשפט של הכיבוש, לא רק את אלו המנהליים", אמר. "בסופו של דבר, אלו לא בתי משפט הוגנים, אלא גופים המיישמים את המדיניות של הממשלה הישראלית ששולטת בנו בלי זכויות".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf