"העולם במלחמה על האמפתיה, שמערערת את יסודות האנושיות"

"בעזרת ההבנה שלכל אדם מגיע לקבל שירותי רפואה, אנשים עוברים פוליטיזציה". מנכ"ל מדיקו אינטרנשיונל, צפריר כהן (צילום: Christoph Boeckheler)

בסוף מרץ (22.3) נפגע מרכז בריאות הנשים של אחד הארגונים השותפים לארגון מדיקו אינטרנשיונל בעיר עזה, בעקבות תקיפה אווירית ישראלית בשכונה הסמוכה. במזל איש לא נפגע, אך אין מדובר במקרה חריג בחודשים האחרונים.

לדברי מנכ"ל מדיקו, צפריר כהן, "כששוחחנו איתם בשבוע שעבר, הם סיפרו לנו על הסכנה שבקניית מזון בשוק. בפעם האחרונה שהם עשו זאת, נורה ירי מקלעים ישראלי במרחק מטרים ספורים מהם. זה לא מקרה בודד; יריות ותקיפות אוויריות הן עדיין חלק קבוע מחייהם, מקרוב ומרחוק. הדבר אינו אמור להפתיע איש, מאחר שהצבא הרג כ-700 פלסטינים בעזה מאז הוכרזה הפסקת האש".

בימים אלה, אחסון מוצרים בעזה הוא משימה קשה עד בלתי אפשרית. נוסף על כך שלא נכנסים מספיק מוצרים – במיוחד בשבועות האחרונים, מאז תחילת המלחמה עם איראן – גם המצב בשטח ואמצעי הבטיחות הנדרשים מקשים עוד ומכבידים. "מכיוון שעזה מתמודדת עם מחסור גובר והולך בגישה למזון, האנשים נואשים, ומחסן מזון הוא יעד קל וברור", אומר כהן. "לכן, גם אם היו מצליחים להשיג מספיק מוצרים – מה שלא קורה – הלוגיסטיקה של האחסון בפועל מסוכנת. השותפים שלנו בשטח מעורבים באופן הדוק במנגנוני ההפצה הבינלאומיים, מגישים בקשות כמו כולם ונאלצים להמתין".

ארגון מדיקו – שעובד כבר שנים עם כ-20 ארגונים בפלסטין ובישראל, בהם רופאים לזכויות אדם, שוברים שתיקה, הוועד נגד עינויים וזוכרות – הוא אחד מ-37 הארגונים הבינלאומיים שרישיונות העבודה שלהם בעזה ובגדה בוטלו בדצמבר, לאחר שהממשלה החילה נוהל חדש לרישום ארגונים הומניטריים בינלאומיים. הסעיף הבעייתי ביותר מבחינת הארגונים היה הדרישה להעביר לישראל את רשימת כל העובדים הפלסטינים שלהם. 18 מהארגונים הגישו עתירה לבג"ץ, אך בינתיים מסתמן כי בית המשפט נוטה לקבל את עמדת המדינה.

לדברי כהן, "מאז 7 באוקטובר – ולמען האמת, עוד לפני כן – הוטלו הגבלות רבות על ארגוני סיוע בינלאומיים, והגבלות אלה רק הלכו והחמירו; למשל, לא הוענקו אשרות עבודה לאנשים מחו"ל, וזה המצב גם כיום. בנובמבר 2024 העבירה ישראל את האחריות לרישום ארגונים בינלאומיים לא ממשלתיים ממשרד העבודה והרווחה לוועדה בין-משרדית בראשות משרד התפוצות, הכוללת גופים כמו מתאם פעולות הממשלה בשטחים, המשרד לביטחון לאומי ומשרד הפנים. רישום כזה הוא תנאי מוקדם לקבלת היתר עבודה וויזה לישראל, ובלעדיו אי אפשר להיכנס לעזה.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

"ההגבלות היו ברורות מאוד: מצד אחד, למנוע סיוע מהאוכלוסייה הפלסטינית הנצורה ולבודד אותה, ומצד שני, לצמצם את מספר הזרים הנכנסים לעזה, אך גם לגדה המערבית. מצפים מארגונים בינלאומיים לא ממשלתיים ומעובדי רפואה שלא יביעו את דעתם. מי שעושה זאת נענש. גם משרדי החוץ האירופיים ראו זאת כך, בדיוק כפי שישראל אינה מאפשרת כניסת עיתונאים. הם מנסים להשתיק או לחסום כל עדים בינלאומיים פוטנציאליים. מלבד זאת, הם רצו את שמותיהם של כל האנשים המקומיים שעובדים איתנו, אך הצבא התמקד באופן ספציפי בעובדי סיוע הומניטרי ובריאות, ולכן מסוכן מדי למסור שמות וכתובות".

בחודש האחרון, מאז תחילת המלחמה, תשומת הלב של מדיקו ממוקדת בלבנון, שם פועל הארגון כבר שנים, ותומך בין היתר בארגון בריאות קהילתי ידוע המפעיל מרפאות ניידות ומרכזים חברתיים ברחבי המדינה. הארגון תומך גם במתן טיפול רפואי לכול, בעיתונות ביקורתית, בסיוע משפטי לפליטים מסוריה או ממדינות אחרות ובפרויקטים לנוער במחנות הפליטים הפלסטיניים.

"הארגונים שאנו עובדים איתם דואגים לסיוע משפטי ולטיפול רפואי גם לפליטים, ומספקים סיוע חירום במצבי משבר, וכעת, במהלך המלחמה, גם לעקורים פנימיים מהדרום", מספר כהן. "כרגע, כ-20% מהאוכלוסייה שם הם עקורים פנימיים הזקוקים לסיוע. בדרום לבנון יש תנועת בריחה של מאות אלפי אנשים, וישראל מפיצה כרוזים שבהם היא רומזת באופן ברור במיוחד כי היא תהפוך את לבנון ל'ג'באליה'. הצבא הורס שם תשתיות, שטחים חקלאיים ומרפאות".

לדבריו, נוסף על סכנות המלחמה המיידיות, המצב הזה מוביל לסכסוכים בין הקבוצות בלבנון, ובעיקר להדרה של השיעים, המואשמים בקרבה לחזבאללה. "המלחמה מגבילה את יכולתה של ממשלת לבנון להתמודד עם הקיטוב הזה".

בסוריה, מספר כהן, "מדיקו תומך כבר יותר מ-12 שנה בהתפתחויות הדמוקרטיות בצפון-מזרח, בתחום שירותי הבריאות, חשיפת פשעי זכויות אדם, פרויקטים פמיניסטיים וסיוע חירום לעקורים פנימיים. לכורדים בסוריה לא קל כרגע. הם נאלצו לוותר על חלקים מהאוטונומיה שלהם, אך בכל זאת הצליחו לנהל משא ומתן על זכויות והגדרה עצמית מקומית עבור צפון-מזרח המדינה. יש להם סיבות רבות לא לבטוח בסוריה, שראש המדינה שלה לא נבחר באופן דמוקרטי ויש לו קשרים לאסלאם הרדיקלי. הם בנו לעצמם בית על בסיס פלורליסטי ופמיניסטי – בכל תפקיד פוליטי מיוצגים גבר ואישה יחד, ובבתי הספר מלמדים בשלוש שפות.

"השאלה היא כיצד מתפתח המצב שם ואם הם יכולים להשפיע על ממשלת סוריה לאור עמדתם הדמוקרטית והפלורליסטית. היו התקפות אלימות רבות על הכורדים. לא היה טבח כמו זה שפקד את הדרוזים והעלווים, אך הם תוהים כיצד יוכלו לשמור על האוטונומיה שלהם כל עוד הממשלה המרכזית ממשיכה להתפתח. בסופו של דבר, כוחותיהם הם מיליציה. הם ייהפכו לחלק מהצבא הסורי, אך האם הדבר חל גם על יחידות הנשים?"

"לא נשלח גרמנים לבנים לעזור לילדים שחורים באפריקה"

מדיקו פועל כיום ב-30 מדינות, והמטה שלו נמצא בפרנקפורט. הארגון החל את פעילותו בשנות ה-60, בהשפעת מלחמת וייטנאם ומהפכת הסטודנטים שהורגשה היטב בעיר. "פתאום הסבל של העולם השלישי נכנס לסלון של האנשים, והם רצו לעזור", מספר כהן. "מדיקו הוקם בהתחלה כדי לעזור לביאפרה (מדינה שהתקיימה בין 1967 ל-1970 בדרום-מזרח ניגריה; ע"ה). הפעילים אספו תרופות מאנשים ונסעו בפולקסוואגן להביא אותן". עם השנים התרחבה פעילות הארגון למדינות נוספות בדרום הגלובלי. ב-1997 זכה מדיקו, יחד עם ארבעה ארגונים נוספים שחברו לקואליציית "המאמץ העולמי לאיסור על השימוש במוקשים", בפרס נובל לשלום.

עד סוף שנות ה-70 התברר למדיקו שאין די בסיוע לבדו. "נדרשת מערכת בריאות מתפקדת ולכל הפחות מערך של אנשי רפואה, כי לאנשים בסְפָר אין כסף אפילו לנסוע לעיר שבה יש רופא", מסביר כהן. "בעזרת ההבנה שלכל אדם מגיע לקבל שירותי רפואה, אנשים עוברים פוליטיזציה – 'מגיע לנו לקבל זכויות בריאות'. היום אנחנו לא עושים פרויקטים על דעת עצמנו, אלא רק עם פרטנרים מקומיים. אנחנו לא נשנה את העולם, אין לנו מספיק כסף לזה, אבל אנחנו רוצים לתת דוגמה לעניין הרבה יותר רחב".

הארגון מתמקד בחמישה נושאים. הראשון הוא מתן עזרה, לצד ביקורת על ארגוני הפילנתרופיה והסעד. "הקו הבסיסי הוא שלבני אדם יש זכות לסיוע. זו לא שאלה של צדקה. בעולם שבו אנו חיים ובזמנים של משבר, כמובן שאנו סבורים שסיוע ותרומות הם הכרחיים. אך כאשר הדבר מחליף או אפילו פוגע בבניית מערכות בריאות בנות קיימא, זה משיג את המטרה ההפוכה". השני הוא מדיניות בריאות בינלאומית, למשל היכולת להשתמש בפטנט רפואי.

הנושא השלישי הוא טראומה קולקטיבית. "אנחנו מסייעים לאנשים להבין שהטראומה היא לא עניין פתולוגי או מצב בריאותי, אלא משהו שלרוב מובנה וקשור לתבניות פוליטיות לא צודקות. גרמניה ביצעה רצח עם כבר לפני 120 שנה בנמיביה, ועד היום הטראומה מועברת מדור לדור. ההכרה בכך שהטראומה הקולקטיבית הפכה אותם למה שהם, מאפשרת להם לשנות את החברה ולא להתייאש ולחשוב שהם הבעיה".

מתמקדים במדיניות בריאות בינלאומית. הפגנה נגד אי שוויון באספקת שירותי בריאות ופטנטים רפואיים בברלין, ביוני 2021 (צילום: Uwe Hiksch / פליקר)

נושא רביעי הוא צדק אקלימי: שיתוף פעולה עם ארגונים שמפלסים דרך לעבודה בתנאי האקלים החדשים שנוצרו בעולם, וניסיון לגבות פיצויים מהמערב באמצעות תביעות ייצוגיות. "המערב בעצם הביא לשינויי האקלים, והדרום הגלובלי משלם. בפקיסטאן, למשל, השיטפונות גרמו למיליוני אנשים לאבד את הבית והפרנסה, ויש התאגדות לתביעות ייצוגיות".

הנושא החמישי הוא הגירה ופליטים. מדיקו עובד עם קבוצת פמיניסטיות מפולין המסייעות לפליטים, בעיקר מהמזרח התיכון, התקועים ביערות בין בלארוס לפולין. "פולין הקימה שם חומה ענקית, והפמיניסטיות האלה מוורשה עובדות יחד עם האוכלוסייה המקומית בגבול, התומכת במהגרים שננטשו שם למוות. תוך כדי כך הן נתקלות בדיכוי ובהתנגדות רבה מצד המדינה. מדיניות ההגירה בפולין מחמירה משנה לשנה, למרות חילופי השלטון", אומר כהן.

בנוסף, הארגון מנהל קמפיין למען אנשים ביוון ובאיטליה שהואשמו בסיוע להברחות ושנגזרו עליהם עונשי מאסר של מאות שנים. "ברוב המקרים הם רק סייעו לנוסעים אחרים, ביצעו שיחות חירום או נאלצו להפעיל את ההגה, כי המבריחים נטשו אותם – לרוב מדובר בצעיר שלא היה לו מספיק כסף לשלם למבריחים, ולכן הוא מונה בעל כורחו ל'עוזר'. כאשר הסירה נתפסת, הרשויות שואלות מיד מי סייע. מנקודת מבטן, הוא סייע בהברחה, ולכן הוא נכלא לשנים רבות. האיחוד האירופי מחמיר בהפללתם של העוזרים, והדבר הופך את מתן העזרה למסוכן יותר ויותר – גם עבור אזרחי אירופה, שאמורים להימנע מלהעניק סיוע למהגרים".

לדברי כהן, "מה שמשותף לנושאים האלה זה הניסיון להתבונן בהם באופן ביקורתי, אבל גם לחבר בין הדיון האינטלקטואלי לעבודה עם פרטנרים מקומיים. אנחנו פועלים באופן מעשי לחלוטין, מתוך דיונים אינטלקטואליים ולאחר קריאה נרחבת באסכולת פרנקפורט. זו ביקורת על הקפיטליזם וגם על הנאורות, הסבורה שהמערב טוב יותר מהאחרים. לא נשלח גרמנים לבנים לעזור לילדים שחורים באפריקה. הם מסוגלים לעשות כל מה שאנחנו עושים, אבל סיבות גיאו-פוליטיות מונעות מהם לפתח בעצמם את החברה שלהם. לצד השואה, הפשע הגדול ביותר נגד האנושות, שנמשך 500 שנה, הוא הקולוניאליזם. זה המקום שבו אנחנו מתערבים – ניסיון לחלוקה מחדש של משאבים באמצעות תרומות פרטיות, מתוך רצון להעביר כסף חזרה לדרום הגלובלי.

"גם בעזה, למשל, אנחנו צריכים להיות תמיד ביקורתיים – אין סעד אלא זכויות, והכול במסגרת פוליטית. זרם של רופאים מערביים שמגיעים לכמה שבועות לא יציל את האזרחים. גם בשיקום עזה נתמוך בארגונים מקומיים, פלסטיניים וישראליים כאחד, ובמה שהם יחליטו".

איך אתם בוחרים את הפרטנרים שלכם?

"ככלל, אנחנו עובדים רק עם ארגונים פרוגרסיביים שמבינים שכל דור ודור צריך להיאבק מחדש על זכויות. נתינה ולקיחה של זכויות הן עניין פוליטי לחלוטין. אנחנו עובדים לרוב דרך קשרים, ולא באמצעות בקשות שמגיעות אלינו.

"בישראל, למשל, אנחנו עובדים עם ארגון רופאים לזכויות אדם כמעט מאז שנוסד, בימי האינתיפאדה הראשונה. אנחנו תומכים בהם, אבל גם לומדים מהם איך לעבוד. דרך הזכות לבריאות הם מצביעים על אי-צדק. למשל, באמצעות סיפורה של אישה בת 65 עם סוכרת והדרך שבה היא מטופלת, אפשר לתאר את הסיפור הפוליטי בישראל – מרכז מול פריפריה, ערבים מול יהודים".

ברצועת עזה מציין כהן כי "לא נעבוד מן הסתם עם תומכי חמאס. אנחנו עובדים רק עם ארגונים שמאליים, בהם ארגונים שפועלים למען אסירים בכלא של הרשות הפלסטינית וגם של חמאס; ארגונים פרוגרסיביים שעוסקים בזכויות האישה ובמימוש הזכות לגישה לבריאות לכול, למשל פלסטיניאן מדיקל ריליף סוסייטי, שבו כ-400 עובדים, והוא מעניק בין היתר שירותי רפואה ניידים במקומות מרוחקים יותר, כמו בבקעת הירדן.

"בעזה סייענו להקים קליניקה למחלות כרוניות וקליניקה לטיפול בסרטן השד, שכללה גם קורסים לגילוי עצמי של סרטן השד. הכול נהרס במלחמה. אנחנו עובדים גם עם ארגון פמיניסטי שמחזק נשים, בעיקר במחנות פליטים. הן מספקות עזרה פסיכולוגית-סוציאלית לילדים ולנשים שנעקרו ונמצאים תחת לחץ נוראי. המחלקה העיקרית היתה בח'אן יונס והכול שם נהרס".

כשהחלה המלחמה באוקראינה, מדיקו, שלרוב עובד בדרום הגלובלי, חיפש פרטנרים שיתאימו לערכיו – לא לאומנים ולא כאלה שרוצים לחסל את השפה הרוסית ואת הזהות הרוסית במדינה. "בתוך העולם הפוסט-סובייטי המורכב הזה, שבמערב גרמניה לא מתמצאים בו כלל, מצאנו כמה פרטנרים", מספר כהן. "אחד מהם הוא תמיכה בניסיונות התגוננות אוקראיניים. סייענו בחיזוק העורף האזרחי. במשך שנתיים וחצי ארגנו ארוחות חמות לאנשים שהחליטו להישאר במזרח אוקראינה. אנחנו מסייעים לפליטים אוקראינים בפולין ובהרי הקרפטים במערב אוקראינה. אנחנו תומכים גם באנשים שמנסים לא להיות חלק מהמאבק המלחמתי, גם באוקראינה וגם ברוסים שברחו לגיאורגיה או לארמניה, ושהשלטונות רודפים אחריהם".

מבחינה פוליטית, עמדת מדיקו היא שלאוקראינים יש זכות להגן על עצמם מפני תומכי פוטין ואל מול תומכי שלום אבסולוטי בגרמניה. "מצד שני, אוקראינה לא חייבת להיהפך לחלק מנאט"ו, לבער את התרבות הרוסית מתוכה ולהוציא מהחוק אנשים שתומכים בכך. בסופו של דבר זה מגיע להתחמשות ולמלחמה קרה נוספת; צריך לשבור את זה ולמצוא דרך שלישית: להפסיק את המלחמה באמצעים דיפלומטיים, בלי להפוך את הרוסי שבפנים לאויב המוחלט. כל הדיבור הרדיקלי על רוסיה כאויבת ועל הצורך בהתחמשות ישרת מיליטריזציה ולאומנות – ואסור שזה יקרה".

"מה שקורה בעזה בהחלט כואב לי יותר"

שמונה עד עשרה מיליון מהתקציב השנתי של הארגון, 20 מיליון יורו בסך הכל, מקורם בתרומות פרטיות, וחמישה עד שבעה מיליון מגיעים מהממשלה. כהן מציין כי באחרונה החלה הממשלה בגרמניה לקשור בין פוליטיקת חוץ לשאלת הסיוע – גם ההומניטרי המיידי וגם לפיתוח כלכלי. "בעבר הרעיון הכללי היה שעולם שלֵו יותר הוא טוב יותר לגרמניה, שהכלכלה שלה נשענת רבות על יצוא. עכשיו מדיניות ההגנה, הפיתוח והחוץ מתלכדת לכדי אותם אינטרסים. מכיוון שאנחנו עובדים גם עם המזרח התיכון, אנחנו לא מודאגים שיפסיקו את המימון. במזרח התיכון יש להם עניין פוליטי. חלק ממנו נובע מכך שהם לא רוצים לקבל עוד פליטים, שרובם הגיעו מסוריה ומאפגניסטאן".

בינואר 2025 דווח ב"הארץ" שגרמניה מפסיקה לממן את עמותת זוכרות ופרופיל חדש, בין היתר לאור הקביעה שגם העברת ביקורת על ישראל היא אנטישמיות. עד כמה נתקלתם בטיעון כזה?

"הדיון הגרמני מערב ללא הפסקה את שאלת האנטישמיות עם שאלת היחס לישראל, וזה הלך והחמיר בשנים האחרונות. המלחמה באנטישמיות נהפכה לבדיחה. השלטונות הופכים את השמאל ואת המוסלמים לאנטישמים, אבל הם לא מי שעשו את השואה. זה נהפך לכלי של השלטון להילחם בשמאל, במהגרים ובאנשים כמונו בארגוני זכויות אדם. אני נהפכתי, לצורך העניין, לאנטישמי. מי שאמר לנו בעבר שאנחנו נאיביים שמאמינים בזכויות אדם יכול לקרוא לנו היום גם אנטישמים".

כהן (58), ישראלי לשעבר, נולד בפרדס כץ, לאב ממוצא כורדי מצפון עיראק ולאם ממשפחה פולנית. "סבא שלי היה קומוניסט וברח עם משפחתו משטעטל בגליציה לבריה"מ. ההורים שלי הגיעו לישראל כילדים ונפגשו בברית הנוער הקומוניסטי הישראלי, בגיל 17. הם היו בין הזוגות המעורבים הראשונים".

הוא התגלגל בנעוריו ללונדון ומשם למערב ברלין ב-1986, לפני נפילת החומה. הוא החל ללמוד ספרות גרמנית ופילוסופיה, אך מעולם לא השלים את התואר. במשך שני עשורים ארגן ערבי תרבות, אצר תערוכות והיה ממייסדי פסטיבל הסרטים היהודי בברלין.

בתחילת שנות האלפיים, בעקבות אירועי 11 בספטמבר, החליט ללמוד ערבית, מדעי האסלאם וספרות ערבית, והחל לכתוב כפובליציסט בכלי תקשורת שונים בגרמניה. במקביל, במדיקו החליטו לפתוח משרד בישראל-פלסטין ופנו אל כהן. הוא קיבל את המשרה ועבר לרמאללה. ב-2015 מונה לראש המשרד של קרן רוזה לוקסמבורג בתל אביב לחמש שנים, ובהמשך פתח את משרדי הקרן בלונדון. כהן עבד בקרן עד שבמדיקו ביקשו ממנו לנהל את הארגון.

איך הזהות הישראלית שלך משפיעה על עבודתך?

"מה שקורה בעזה בהחלט כואב לי יותר. כשאני נמצא, למשל, בנמיביה – שם רצח העם לא קיבל תהודה, לא פיצויים, לא הכרה ולא התנצלות, בטענה שהדבר נעשה לפני שהיתה הכרה במושג רצח עם – נוצרת אצלי תחושת שותפות די עמוקה, אבל היא לא מגיעה לעומק הרגשות שיש לי מול מה שקורה בישראל ובפלסטין".

חוסר הצדק העולמי אינו תחום למזרח התיכון. כשטראמפ עלה לשלטון, הוא הציב את אילון מאסק בראש DOGE, מחלקת ההתייעלות הכלכלית של הממשל, שנסגרה בינתיים. אחד הקיצוצים הראשונים של מאסק היה בתוכנית הסיוע האמריקאית USAID. על פי מודל מתמטי שהושק באוניברסיטת בוסטון לפני כשנה, כ-700 אלף איש, מתוכם 500 אלף ילדים – שנמנע מהם סיוע במזון ובתרופות – מתו עד כה בעקבות הקיצוץ.

לדברי כהן, "היום באפריקה יש פחות כסף לעזרה, ועלינו כארגון זכויות אדם מופעל יותר לחץ. גם הבריטים חתכו את הסיוע ביותר מ-50%, כמו גם ההולנדים והגרמנים. ההתחייבות של העולם המפותח, מלפני 60 שנה, לתת 0.7% מהתל"ג לפיתוח כלכלי בדרום הגלובלי – לא התממשה. הגענו רק לחצי, ועכשיו הם חותכים.

"בהסתכלות רחבה על כלל העולם, מי שהוציאה הכי הרבה אנשים מהעוני היא סין. לנוכח זאת עולה השאלה העגומה, האם הדמוקרטיה המערבית היא באמת עתיד האנושות? זה אמביוולנטי, כי ההבטחה הסינית היא אוטוריטרית. האם ההבטחה לקדמה ולזכות לבריאות יכולה להתממש רק בזכות האוטוריטריות?

"דבר אחד טוב שיכול לצאת מזה הוא שהתלות האפריקאית בעזרה תפחת. דבר נוסף הוא גנריקה של תרופות והאפשרות לייצר אותן בזול באפריקה. אבל בסופו של דבר יש פחות כסף, למשל לבריאות באפריקה. אלה כספים ישירים של ארה"ב, אבל גם של מדינות אירופה והאו"ם – כי המדינות מקצות לכך פחות משאבים. הבוז המטורף שיש כרגע כלפי האו"ם וארגונים בינלאומיים מצד דונלד טראמפ משפיע גם על מדינות שתלויות בהם".

גם המצב באירופה אינו מעודד בימים אלה, לדברי כהן. "אנו עדים לתנועה ימינה, כפי שראינו בשנות ה-30 של המאה הקודמת. במקום לתפוס את הרעיון של אירופה כאויבת הלאומיות, הם פשוט טוענים את אירופה בשוביניזם ומציגים זאת כמאבק להגנה על מה שמכונה 'ציוויליזציה יהודית-נוצרית'. זה מתאים מצוין להסתה נגד מהגרים ולאיסלאמופוביה, שמשלימה או מחליפה את האנטישמיות הישנה.

"מתחילת הדרך היינו ארגון שהתייחס באופן ביקורתי לסיוע גרידא, אך כיום אפילו הסיוע ההומניטרי המיידי נמצא תחת מתקפה. החברה מעמידה בספק את המושגים 'סולידריות' ו'עזרה הדדית'. זה חלק מהדה-הומניזציה של האחר, וזה קורה כיום בכל העולם. מתחוללת מלחמה על האמפתיה. אנשים חשים אמפתיה סלקטיבית – רק כלפי הקבוצה שלהם – וזה מערער את כל יסודות האנושיות".

עדי הגין היא עיתונאית ישראלית שמתגוררת בגרמניה