במחי צו נשיאותי, טראמפ גוזר מוות על מיליוני ילדים

מצילים מיליונים ברחבי העולם. סיוע של USAID לילדים בתימן, ב-2017 (צילום: USAID / פליקר, CC BY-NC 2.0)

סטיב באנון, האסטרטג הראשי של תנועת MAGA, ראשי תיבות של Make America great again, התווה את הדרך למעבר מהיר מדמוקרטיה לדיקטטורה, המתחולל לנגד עינינו בשבועיים שחלפו מאז חזר דונלד טראמפ לבית הלבן.

"עלינו להכות את התקשורת בפטיש גדול ובמהירות של קליע היוצא מהקנה", קבע באנון. "על הנשיא הנבחר להוציא צווים רבים מדי יום המכתיבים שינוי בכל תחומי החיים. בשל הטמטום והעצלנות של אנשי התקשורת, הם יהיו מסוגלים להבהיר לקהל הקוראים את ההשלכות של צו אחד או שניים ואולי אפילו לעורר מחאה ציבורית, ויאפשרו לנו (לאנשי טראמפ) לממש את כל השינויים הנדרשים להפיכת ארה"ב הגדולה לדיקטטורה ומעצמה קולוניאלית כהרף עין, בלי שלצד השני יישאר סיכוי להתאושש או להשתקם".

אחד מהמהלכים האלה, שאותו בחרתי כמקרה מבחן, היה צו שמורה על הקפאה מיידית של תקציבים שנועדו לסיוע חוץ, שהוביל להפסקת התמיכה בתוכניות רבות שנוגעות לבריאות, ובהן אספקה של תמיסות להחזרת נוזלים (רה-הידרציה) לחולים – בעיקר ילדים – שלקו בשלשולים מסכני חיים במדינות מתפתחות עם תנאי סניטציה ירודים. ממשל טראמפ הורה לסגור את הסוכנויות שעסקו בסיוע לתוכנית זאת, הבולטת שבהן היא הסוכנות לפיתוח בינלאומי USAID. הסוכנות, שהוקמה בשנות ה-60 של המאה שעברה על ידי הנשיא ג'ון קנדי, מוציאה לפועל תוכניות רבות שמצילות מיליוני בני אדם ברחבי העולם ממוות, ותקציבה מהווה פחות מחצי אחוז מסך התקציב של ארה"ב.

תמיסה פשוטה של תערובת של מלח וסוכר המומסים במים (בכמויות מדודות), הצילה ב-50 השנים האחרונות את חייהם של 70 מיליון ילדים, וממשיכה להציל מדי שנה 2 מיליון ילדים עד גיל 5, בעיקר במדינות המתפתחות. התוכנית זקוקה להרחבה ולתמיכה נוספת, מכיוון שעדיין מתים כל שנה חצי מיליון ילדים שניתן היה להציל באמצעות התמיסה.

התמיסה, הניתנת בשתייה (דרך הפה), מטפלת בהתפרצות של שלשולים קשים, בדרך כלל בגלל החיידק ויבריו כולרה. היא מונעת התייבשות חמורה שנגרמת עקב אובדן נוזלים ומלחים דרך מערכת העיכול, שגורמת למותם של 50% מהילדים עד גיל 5 שנדבקו בפתוגן. השקיות שמכילות את התמיסה מיוצרות במעבדות ברחבי העולם, ומשנעים אותן עד לבתי התושבים באזורים כפריים, בעיקר באפריקה, שבהם אין מים זורמים וסניטציה הולמת. התושבים מקבלים גם תוכנית הדרכה מפורטת, שהוכנה ומפוקחת על ידי ארגון הבריאות העולמי (WHO) – עוד מוסד שטראמפ הודיע כי ארה"ב פורשת ממנו – שמנחה אותם למי לתת את התמיסה, מתי וכמה, ללא סיוע מאנשי מקצוע.

שיקוי החיים

אף שמגיפות של כולרה וזיהומים חיידקיים אחרים הגורמים לשלשולים מוכרות כבר אלפי שנים, והן סיבת המוות העיקרית לתמותת ילדים עד גיל 5 עד היום, הטיפול הפשוט, כמעט כמו תרופות הסבתא הקלאסיות, של החזרת נוזלים דרך הפה (Oral rehydration therapy, המכונה ORT) נכנס לשימוש רק בסוף שנות ה-70 – כעשור אחרי נחיתת האדם על הירח. אף שאינו מבוסס על פריצת דרך מדעית או שימוש בטכנולוגיה מתקדמת, הוא הוכתר על ידי כתב העת הרפואי הבריטי רב המוניטין "לנסט" כהתקדמות הרפואית החשובה ביותר במאה ה-20.

המאמצים למנוע מגיפות קטלניות כמו כולרה בחלקים גדולים של הדרום הגלובלי באמצעות טיפול במקורות מים, אספקת מים זורמים לבתים, פיקוח על מזון, טיפול נכון בפסולת וטיפול בצפיפות הדיור כשלו בחלקם הגדול בשל סיבות כמו מלחמות, שחיתות ותמיכה כלכלית לא מספקת מהמערב.

במקביל, מדענים ברחבי העולם לא הצליחו למצוא טיפול הולם למחוללי השלשולים – יש הסבורים כי לא הוקצו למחקרים אלה מספיק משאבים, מכיוון שסוכנויות הבריאות המערביות וחברות התרופות לא ראו פוטנציאל כלכלי באזורים נחשלים כמו אפריקה ודרום מזרח אסיה.

כפועל יוצא, גובשה אסטרטגיה שאינה עונה על הפרדיגמה הקלאסית של טיפול רפואי: מתן נוזלים ומלחים לחולים למשך כמה ימים, בכמות ובקצב שידביקו את האובדן דרך המעי – עד שהגוף יצליח להתגבר על מחולל המחלה, והשלשולים ייפסקו.

השנה האחרונה החזירה אותנו מאה שנה, אם לא מאות שנים אחורה. נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ (צילום: לירי אגמי / פלאש90)

ואכן, כבר בשנות ה-20 של המאה ה-20 נוכחו חוקרים כי מתן נוזלים ומלחים דרך הווריד במשך שניים-שלושה ימים אחרי פרוץ המחלה מונעת כמעט לחלוטין את תמותת הילדים. אך פתרון זה לא היה פרקטי במקומות שבהם נדרש הטיפול. בחלק ניכר מהכפרים שנפגעו מהמגפה לא היו מתקני אשפוז, צוות וציוד רפואי שמאפשר טיפול באינפוזיות לאוכלוסיות גדולות של נדבקים.

פריצת הדרך הממשית התרחשה במעבדות המחקר, הרחק מאזורי האסון. קבוצת מדענים שחקרה את המנגנונים המולקולריים האחראים על ספיגת הנוזלים והמלחים מהמעי למחזור הדם, מצאה כי בתאים המרכיבים את רירית המעי יש קולטנים מיוחדים שמאפשרים להם לספוג לתוך התא מולקולות סוכר בנוכחות יוני נתרן בחלל המעי. העלייה ברמת הסוכר והנתרן בתוך התאים הובילה לספיגה מוגברת של מים ויוני כלוריד לתוך מחזור הדם.

המסקנה המתבקשת היתה שכדי להגיע לספיגת כמות גדולה של מים ומלחים ישירות מהמעי, יש להוסיף לתמיסה סוכר. בהמשך הסתבר כי תוספת אבץ מגדילה עוד את כמות הנוזל הנספג. החוקרים הניחו כי תמיסה שמכילה גלוקוז, מים ומלחים הניתנת בשתייה עשויה להיות חלופה הולמת לטיפול תוך ורידי, תמנע התייבשות של החולה ותציל את חייו.

באמצע שנות ה-60 יצאו לבנגלדש שני רופאים צעירים, ריצ'רד קאש ודיוויד נאלין, בוגרי בתי ספר לרפואה של אוניברסיטאות עילית, שהיו אז בתחילת דרכם המקצועית – כדי לבחון את האפשרות להמיר את הטיפול התוך ורידי בנפגעי מגיפת הכולרה בתמיסה הניתנת בשתייה דרך הפה (ORT). למרות הספקנות הרבה של עמיתיהם, הם הצליחו להוכיח בכמה ניסויים מבוקרים בבתי חולים מקומיים כי טיפול בשתייה יכול להוריד את השימוש בסליין (מים עם סודיום כלוריד) תוך ורידי ב-80%. למרות זאת, הרוב המכריע של הרופאים האמינו ש-ORT הוא פתרון חלקי, שרק חוסך בעירויים, מיטות אשפוז וצוות רפואי, ואינו יכול להחליף לחלוטין את עירוי הסליין במצבים של התייבשות קשה.

ההוכחה המשמעותית ביותר לאפקטיביות של ORT כטיפול יחיד התקבלה בזמן המלחמה בין הודו לפקיסטן ב-1971 (שמכונה גם מלחמת העצמאות של בנגלדש). מיליוני אנשים נסו מפני המלחמה וגשמי המונסון למחנות פליטים צפופים, ללא סניטציה ומים זורמים. בעקבות זאת, פרצה מגיפת כולרה קשה, שגבתה קורבנות רבים. בתחילת ההתפרצות, 30% מהנדבקים מתו, בגלל מחסור בתמיסות סליין לטיפול תוך ורידי. כפתרון נואש, החליט אחד הרופאים המקומיים לתת לחולים במחנות הפליטים לשתות כמויות גדולות של תמיסות המכילות מלח וסוכר. תוך זמן קצר, ירד שיעור התמותה לפחות מ-4%.

זו היתה אבן דרך בתפוצת התמיסה הניתנת דרך הפה כחלופה לעירוי תוך ורידי. מכאן ואילך עברו – במימון מ-USAID – לייצור המוני ואריזה של התמיסה החלופית בשקיות מיוחדות, שמכילות את הכמויות הנכונות של סוכר, מלחים ואבץ, ולשינוען של השקיות לאזורים נפגעים במדינות מתפתחות. ארגון הבריאות העולמי, כאמור, דאג להדרכת מבוגרים בהיקפים גדולים בשימוש נכון בתמיסות, ללא סיוע של כוח אדם רפואי. התוצאות היו לא פחות מדרמטיות – חייהם של מיליוני ילדים ניצלו מדי שנה.

תעודת יושר. סיוע של USAID שמיועד להודו, ב-30 באפריל 2021 (צילום: USAID / פליקר, CC BY-NC 2.0)

USAID היתה בגדר תעודת יושר. למרות כשלים ביורוקרטיים ואיים של שחיתות, היא היתה עדות חיה לכך שגם הקפיטליזם החזירי לא עומד שווה נפש מול סבל נורא בעולם השלישי, ובעיקר מול גסיסה ומוות של ילדים תמימים.

השנה האחרונה החזירה אותנו מאה אם לא מאות שנים אחורה. עם ההפוגה במלחמה הנוראית בעזה, שבה נהרגו עד כה יותר מ-13 אלף ילדים, עלה לשלטון בארה"ב מנהיג בור ועם הארץ, מגלומן ואכזר, שהחליט לגזול מהילדים המוחלשים ביותר בעולם גם את כבשת הרש שלהם – סיוע החוץ האמריקאי – ולחרוץ את דינם של מיליונים מהם.