newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

המתנחלים צריכים לשלוח פרחים לשופטי בג"צ לדורותיהם

במשך חמישים שנה בג"צ לא ייצר אפילו פסק דין עקרוני אחד שעצר את הפרקטיקות המרכזיות של הכיבוש. הוא קבע איך מותר להפקיע אדמות ולהרוס בתים, איך להשתמש בעינויים ויצר את התשתית המשפטית של הכיבוש. אולי הבעיה בחוק העמידה היא שהוא בא ארבעה עשורים מאוחר מדי

מאת:

התגובה הטבעית ליוזמת הימין למנוע זכות עמידה מארגוני זכויות האדם בבית המשפט העליון, עליה פורסם היום ב"הארץ", צריכה להיות התקוממות. אין ספק שהמוטיבציה מאחורי היוזמה היא נסיון למנוע כל הפרעה לגלגלי הכיבוש. אין ספק שיש פלסטינים אמיתיים שמרוויחים מעתירות של זכויות האדם, כמו שנשים, תושבי פריפריה, ועוד קבוצות מוחלשות הרוויחו מעתירות כאלו לאורך השנים.

אבל צריך גם לומר משהו על התפקיד המערכתי של העתירות הללו. ושם דברים מסתבכים. כי בג"צ מעולם לא היווה בעיה לכיבוש. להפך. זכות העמידה והעתירות לבג"צ בשם פלסטינים היו יסוד משמעותי בכיבוש עצמו.

במשך חמישה עשורים, בג"צ לא ניפק פסק דין עקרוני אחד שעצר את הפרקטיקות המרכזיות של הכיבוש (וכולן נידונו בבג"צ). הוא לא עצר את ההתנחלות (אלא רק קבע איך מותר להתנחל או להפקיע אדמות). הוא לא עצר את המעצרים המינהליים (אלא קבע כיצד לקיים אותם), הוא לא עצר את החיסולים (אלא הגדיר להם נהלים, ובראשם פצצה מתקתקת). הוא לא מנע את הריסות הבתים, אבל נתן הליך משפטי שמלווה אותם. הוא לא מנע את הקמת הגדר בשטח הפלסטיני (במקום על הקו הירוק), אלא ביצע תיקוני גבול מסוימים. והוא אפילו קבע כיצד ומתי מותר לענות עצירים.

במלים אחרות, בג"צ חוקק את היסודות המשפטיים של הכיבוש.

הוא עשה את זה, כי הכנסת לא התעסקה בכיבוש בחמישים השנה האחרונות, אלא הותירה אותו בידי הרשות המבצעת. ולכן, מישהו היה חייב לחוקק. לחלל הזה נכנס בג"צ. הוא יצר את התשתית החוקית והעקרונית שבמסגרתה פעלה הרשות המבצעת. על הדרך, הוא גם יצר לגיטימציה פנימית ובינלאומית לכיבוש. בלי שני האלמנטים האלו – הסדרה ולגיטימציה – המערכת היתה מתקשה מאוד לתפקד.

יותר מכל, היוזמה של הימין מלמדת שתם תפקידו הנוכחי של בג"צ, ושהכנסת מוכנה לקבל על עצמה את החקיקה בשטחים. היא כבר עושה את זה למעשה, בחוק ההסדרה, או בנסיונות הימין להעתיק חוקי עבודה לשטחים הכבושים, או עם היוזמה החדשה שתשכפל חוקים ישראלים לגדה. זהו הסיפוח הזוחל, המאפיין המרכזי של תקופתנו, ותוצר של הדומיננטיות של המתנחלים בכנסת ובממשלה.

הפעולות האלו של הימין נעשות כאילו מתוך טינה וכעס על בג"צ, אולם אני בטוח שבמבט היסטורי המתנחלים יכירו לו תודה על חלקו בחצי המאה הראשונה של פרויקט השליטה הישראלי בשטחים, שלא היה אפשרי בלעדיו.

> בתגובה לחוק הלאום: קדמו לימודי ערבית בבתי הספר!

חמישים שנים יותר מידי

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf