המשטרה ביצעה ניסיון הפיכה

במשך שנים התרענו על הכיבוש והנזקים שלו לחברה הישראלית, ועל כך שהפכנו לצבא שיש לו מדינה. בכל פעם בו נדרשה "מערכת הביטחון" לעמוד לביקורת של כלים דמוקרטיים כמו שקיפות, פיקוח, בקרה תקציבית או עמידה באותן אמות מידה שאנו דורשים מתשתיות אזרחיות – התקפלנו.

המדינה פחדה ממצב בו תהיה הפיכה צבאית. לא הפיכה צבאית אלימה, שבה הצבא תופס את השלטון והגנרל הבכיר ממליך עצמו, אלא הפיכה צבאית רכה יותר. כזו שהביאה לכך שגנרלים לשעבר נבחרו לתפקידים בצורה דמוקרטית, וממשיכים לקדם את האינטרסים הצבאיים. לא רק בדמות קולוניאליזם מתמשך בשטחים, אלא גם בדמות תקציבים וייחוס יתר לבוגרי המערכת בדמות "תוספת הרמטכ"ל". בזמן שחששנו מההפיכה הזו, לא שמנו לב שתחת הכנפיים שלנו, מתקדמת הפיכה נוספת.

החשיפות של תומר גנון ב"כלכליסט" בשבועיים האחרונים טפטפו אט-אט את המידע. הן החלו בהודעה על כך שהמשטרה שתלה את תוכנת הריגול של חברת NSO בטלפונים סלולריים, בעוד המשטרה מבהירה בזהירות שרק עבריינים קשים היו מי שנפלו קרבן לתוכנה. הטפטופים המשיכו למתח הפוליטי של משפט נתניהו, והיום הם הגיעו לשיא, עם החשיפה שהתוכנות נשתלו במכשירים סלולריים של מנכ"לי משרדים ממשלתיים, בעלים של חברות ציבוריות וקרובי משפחה של פוליטיקאים.

מכל החשיפות האלה מתברר דבר אחד: המשטרה חרגה מכל גבול, וביצעה הפיכה. ההפיכה הזו, ככל הנראה, לא בוצעה בחסות הפרקליטות או גורמים אחרים במשרד המשפטים (שייתכן שנפלו אף הם קורבן לאותה תוכנת ריגול), אלא המשטרה, כמו גוף חשאי בגרמניה המזרחית, הפעילה מערך "מודיעיני", שאסף ידיעות על אנשים כדי לטפטף אותן לחוקרים ולהכשיר תהליכי איסוף ראיות.

בצורה כזו, שוטרים נחשפו למידע רב מכפי שהיה מותר להם, אבל גם למידע שבסופו של דבר היה יכול לשמש אותם כדי להסיט יותר כוחות למשטרה ולעצור תהליכים שנועדו להגביל את כוחה. הרי ציתות למנכ"לית משרד האוצר משמעו כי למשטרה יש "מידע מודיעיני" על תהליכים תקציביים במשרד לביטחון פנים ויכולת להפעיל לוביסטים לצורך מניעת הפעולה הזו. מידע מודיעיני בדמות האזנה למנכ"לית משרד המשפטים אומר שגם בישיבות תהליכיות על טוהר המידות ישבה אוזן מטעם המשטרה.

אלו מהדברים שלא היו יכולים להתבצע ללא הכוונה מלמעלה. ללא ידיעה של המפכ"ל. מפכ"ל שידע על כך ולא דיווח לשר, צריך להיכנס לכלא על בגידה וריגול. שר שידע על כך ולא דיווח לציבור? גם הוא.

שני סעיפים בחוק, ריגול חמור ובגידה, הופעלו על מקרים חמורים פחות. במקרה הזה, האפשרות כי ידיעות סודיות של המדינה, מחדרי החדרים, נאספה שלא כדין, היא עבירה פלילית. השימוש בכלים אלו על גורמי ממשל הוא לא פחות מאשר ריגול.

לדעתי, הפרשיה הזו לא זוכה בכיסוי מספק, ומקבלת כותרות חלקיות בלבד. הרי, כבר לא מדובר בשימוש ספורדי שחרג מגבולות החקירה הלגיטימית במקרה של פעיל חברתי מוחלש או ארגון פשיעה נלוז. מדובר בשימוש של הכלים האלו כנגד מוסדות השלטון במדינה. חתירה תחת הממלכתיות והפרת החוק מצד המשטרה עצמה.

אולם אין גורם אחד במדינה שיכול לחקור את המשטרה בעניין זה. המחלקה לחקירות שוטרים שבויה באותה התפיסה הקיימת במשטרה, ולא תצליח להביא לאישום ממשי. יתר רשויות השלטון, שאמורות לפקח, נמצאות בניגוד עניינים מהותי, שכן הן אלו שנעשה הריגול כנגדן. האם הרשות להגנת הפרטיות, שהיא גוף שנזקק לעבודת המשטרה מדי יום, תוכל לבצע חקירה נכונה וראויה של הפעילות המשטרתית? האם רשות ניירות ערך, שעובדי מערך החקירות שלה הם בעלי ניסיון משטרתי, יוכלו לעשות זאת? לא.

הפתרון כאן חייב להיות התחלה מחדש. מחיקה של משטרת ישראל מהיסוד, הגשת כתבי אישום נגד כל המעורבים, עד הקצין הבכיר ביותר שידע או עצם עיניים.

יהונתן קלינגר הוא עורך דין העוסק בתחום המידע