המצוקה הרגשית משתוללת, ומשרד החינוך חי ביקום מקביל

ללא מסיבת עיתונאים חגיגית, ואפילו ללא הודעת דובר שגרתית, יצא לאור הדו"ח השנתי על "האקלים הבית ספרי" במערכת החינוך. הדו"ח מתייחס לתקופה עד מרץ 2020, כלומר לפני משבר הקורונה, והוא מהבהב באורות אדומים, במיוחד בקרב תלמידי חטיבות הביניים דוברי עברית.

לפי הדו"ח, רק 38% מהם מוצאים עניין בלימודים ורק 28% מרגישים נוח לדבר על קושי עם מישהו מהמורים; חלה הרעה בדיווחי אלימות בכלל, ובמיוחד בדיווחים על ונדליזם; עד רבע מהתלמידים נחשפו לחוסר סובלנות כלפי "האחר"; ופחות ממחצית מהתלמידים מדווחים על התנהגות נאותה בכיתות. וכל זה לפני המשבר הרגשי-חברתי של הסגרים.

שר החינוך מצדו, הציג השבוע בפומבי את "השקפת עולמו" (כהגדרתו). השקפה של יקום מקביל. "צריך להשקיע יותר באנגלית, במתמטיקה ובעברית" הוא אמר. הבית הרגשי-חברתי בוער, והשר יואב גלנט מדבר על מתמטיקה. משרד החינוך חייב להתעורר ולהציף את בתי הספר בפתרונות למצוקות הרגשיות.

רק אחד משלושה צעירים מוצא עניין בלימודים

אם אתם רוצים לקרוא על חצי הכוס המלאה, אני מפנה אתכם לתקציר שפירסם משרד החינוך. תוכלו לקרוא בו על "מגמה של שיפור הדרגתי", "מרבית התלמידים מביעים שביעות רצון", וגם "מגמה מתמשכת ועקבית של ירידה בהיבטים של אלימות". ככה מייצרים יקום מקביל.

אני כותב פה על חצי הכוס הריקה לא כדי להגיד שהכל רע, אלא כדי להצביע על מה שחשוב לטפל בו. ראשית, ולא בפעם הראשונה, מתברר שתלמידים רבים לא מוצאים עניין בלימודים (ראו תרשים).

70% מתלמידי כיתות ה'-ו' דיווחו שהם מרגישים סקרנות ועניין כלפי מה שהם לומדים. זה אומר שיש יותר מ-90 אלף ילדים בני 10 עד 12, שכבר בגיל הזה אנחנו משעממים אותם. המצב בחטיבות הביניים ובתיכונים מבהיל: פחות ממחצית מהתלמידים מוצאים עניין בלימודים!

ברוב רובן של השאלות שבסקר נמצא שבחטיבות הביניים המצב חמור יותר מאשר בקבוצות הגיל האחרות; שבמגזר דוברי העברית המצב חמור יותר מאשר במגזר דוברי הערבית; וכן שבבתי הספר בדירוג חברתי גבוה המצב חמור יותר מאשר בבתי הספר האחרים (בחלוקה לשלוש דרגות: נמוך, בינוני וגבוה).

כדוגמה לכך, תוכלו לראות בתרשים שבקבוצת תלמידי חטיבת הביניים דוברי עברית רק 38% מוצאים עניין בלימודים. בקבוצת חטיבת ביניים דוברי עברית בדרוג סוציו אקונומי גבוה, המצב חמור עוד יותר: רק 35% מוצאים עניין בלימודים.

רק אחד מארבעה מרגיש נוח לדבר עם מורה

"מערכת יחסים חיובית בין מורים לתלמידים עשויה לתרום לאווירה החינוכית, לתפקודם הלימודי של התלמידים ולרווחתם הרגשית", כתוב בדו"ח. ואף על פי כן נמצא כי רק 33% עד 35% מתלמידי החטיבה והתיכון מרגישים נוח לדבר עם מישהו מהמורים כאשר רע להם (ראו תרשים).

גם כאן המצב בחברה הערבית טוב יותר, ולכן "בניכוי הערבים" מתגלית תמונה עגומה: רק 28% מרגישים נוח לדבר עם מישהו מהמורים שלהם. גם כאן המצב בקרב אוכלוסיות מוחלשות טוב יותר, ולכן "בניכוי העניים" מתגלה קטסטרופה: רק אחד מכל ארבעה תלמידים מרגיש נוח לדבר עם מישהו מצוות המורים שלהם.

שניים מכל חמישה מדווחים על ונדליזם

גם בתחום התנהגות של התלמידים עולות מהסקר כמה זעקות. פחות ממחצית התלמידים מדווחים על התנהגות נאותה בכיתה. זהו מדד המשלב כמה שאלות, ובהן רעש ובלגן בכיתות, תלמידים שמתחצפים למורים, ומורים שנדרשים להמתין זמן רב עד שיש שקט.

גם כאן עיקר הבעיה בחטיבת הביניים: רק 38% מהתלמידים מדווחים על התנהגות נאותה; ובמיוחד במגזר הדובר עברית: רק 34%.

עלייה (ביחס לשנים קודמות) נרשמה גם במקרי אלימות בבתי הספר, ובמיוחד במקרי ונדליזם (ראו תרשים). רבע מתלמידי בתי הספר היסודיים דיווחו שבחודש האחרון היה מקרה של שבירה או הרס של ציוד בית הספר. 39% מתלמידי חטיבות הבינים דיווחו זאת. ושוב: במגזר הדובר עברית 42%, ובבתי הספר בדרוג חברתי כלכלי גבוה – 44% מהתלמידים דיווחו שבחודש האחרון היה מקרה ונדליזם בבית הספר. זה נשמע נורא!

אחד מכל ארבעה מדווח על חוסר סבלנות לאחר

קבוצת שאלות מתייחסת ליחס התלמידים לאחר ולשונה, והן נוסחו בתבנית זאת: "פעמים רבות בכיתה שלי מדברים בשפה פוגענית אל: בני לאום אחר, בני המין האחר, תלמידים עם מוגבלויות, מהגרים (עולים חדשים), בעלי מראה שונה ובעלי עמדות פוליטיות שונות".

בממוצע במדד זה, עד רבע מהתלמידים מדווחים על חשיפה לחוסר סבלנות כלפי קבוצות שונות. רמת הסובלנות בבית הספר היסודי היא גבוהה, והיא יורדת ככל שהתלמידים מבוגרים יותר.

מבין כל המשתנים שנבדקו, המצב החמור ביותר הוא בחוסר הסבלנות לעמדות פוליטיות שונות (ראו תרשים). זה בולט כאמור בתיכונים, במיוחד במגזר הדובר עברית, ובמיוחד בבתי ספר המשרתים אוכלוסייה בדירוג חברתי כלכלי גבוה.

נורה אדומה רגשית-חברתית

כל הנתונים שהוצגו מתייחסים למצב שלפני מרץ 2020, כלומר לפני משבר הקורונה. בכל הקשור למדדים כגון עניין בלימודים, מצוקה חברתית וחוסר סובלנות, אפשר לנחש שמאז המצב רק החמיר.

משרד החינוך חייב להתעורר ולהציף את בתי הספר בפתרונות: תגבור של אנשי מקצוע מהתחום הרגשי, החברתי והפסיכולוגי, או למשל שליחת מדריכי ומדריכות הורים ומשפחה, לסייע להורים הזקוקים לסיוע.

השבוע התארח שר החינוך בוועידת החינוך של TheMarker, ובנאום קצר של שבע דקות הציג את "תפיסת עולמו" כפי שהוא כינה זאת. השר גלנט, חייבים להודות, מדבר על יקום מקביל.

גלנט אמר למשל שעד כה "לא השקענו מספיק בחשיבה איך אפשר ללמד אחרת". זה נכון, אבל דווקא השר גלנט, במשמרת הקצרה שלו עד כה, הספיק לקצץ ולצמצם למינימום את פעילות אגף מחקר ופיתוח, ניסויים ויזמות במשרד. זה האגף שעובדיו המפוטרים היו אמונים על פיתוח דרכים ללמד אחרת.

השר גלנט גם אמר: "צריך להשקיע יותר באנגלית, במתמטיקה ובעברית, מקצועות שהם הבסיס החשוב לחיים ולחיזוק החשיבה הלוגית". הבית הרגשי-חברתי בוער, וגלנט רוצה לחזק דווקא את החשיבה הלוגית. זה ממש לוגי.

ולבסוף, השר גלנט התפאר בזה שאנחנו "סטארט-אפ ניישן"…"ולכן אנחנו חותרים למערכת חינוך יותר טכנולוגית, יותר מקוונת". הפוך, גלנט, הפוך: במצב הקיים אנחנו צריכים מערכת יותר אנושית! ויותר מקרבת!