המורים בישראל עובדים קשה מאוד. הנתונים מראים הפוך

הבהרה: לאחר פרסום הכתבה התברר שהדוח של מרכז המידע של הכנסת נוסח באופן כזה שניתן היה להבין ממנו בטעות כאילו הנתונים בו היו מוטעים במתכוון. בעקבות הפרסום שלנו הדו"ח תוקן, והבהרה מלאה פורסמה כאן. גם הכותרות תוקנו בהתאם. הטקסט המקורי נשאר כפי שהוא 

בתחילת החודש פרסם מרכז המחקר והמידע של הכנסת דוח אודות מבנה משרת המורה בישראל. דוחות המרכז משמשים בדרך כלל כבסיס לדיונים בוועדות הכנסת. בדוח מופיעים שני תרשימים שיוצרים את הרושם שהמורות והמורים בישראל עובדים הכי מעט שעות בהשוואה למורים במדינות החברות ב-OECD.

התרשימים מבוססים על נתונים שהעביר משרד החינוך לארגון OECD, ומופיעים בדוח Education at a Glance 2020. כותבי הדוח זיהו נכון, שהנתונים שהעביר משרד החינוך אינם תואמים את המציאות, כפי שהיא מוכתבת בהסכמי העבודה של המורים. הערה בעניין זה מופיעה בטקסט, אבל המידע המטעה בכל זאת מופיע בתרשימים, ללא תיקון (ראו תרשים מתוקן בהמשך).

הנה קדימון: בעמוד 15 בדוח מוצגת טבלת מבנה המשרה של מורה בישראל. כתוב שם שממוצע שעות הוראה ביום למורה בבית ספר יסודי הוא 4.6 שעות. האמת היא שמורה ביסודי מחויב ל-31 שעות הוראה בשבוע במהלך חמישה ימי עבודה, כלומר 6.2 שעות ביום. על מורה בחטיבה כתוב 4 שעות ביום, והאמת היא 5.4 שעות, ועל מורה בתיכון כתוב 3.6 שעות ביום, והאמת היא 6!

ומכאן השאלה הקשה: למי במשרד החינוך היה עניין להעביר נתונים מטעים ל OECD, נתונים שמסתירים את התנאים הקשים, שבהם עובדים המורות והמורים בישראל?

כמה שעות הוראה נדרשות מהמורים?

בעמוד 18 בדוח הכנסת מופיע תרשים 2, שכותרתו "שעות שנתיות למשרת מורה". במבט קצר ניתן לזהות את ישראל ממוקמת בצד הימני של התרשים, כלומר שמוריה עובדים הכי מעט שעות בהשוואה לכל שאר המדינות.

התרשים הזה כולו מצג שווא. ראשית המדינות מסודרות לפי "כלל השעות למשרה" בעמודות בצבע תכלת. בדברי ההסבר נכתב במפורש: "נציין כי לדעת גורמי מקצוע במשרד החינוך, מהימנותו של נתון שעות העבודה הרשמיות למשרה מוטלת בספק". הסיבה היא שבחלק מהמדינות, השעות הנספרות כוללות שעות עבודה בבית, בעוד שבישראל סופרים למורים רק את השעות שהם נוכחים בבתי הספר. כמו כן, לא ברור אם מדובר בממוצע הכולל את העובדים במשרה חלקית (שבישראל הם רבים), או רק את הגדרת המשרה המלאה.

במפורש נכתב בדוח הכנסת כי הנתון החשוב הוא מספר שעות ההוראה בפועל, המופיע בתרשים בצבע כחול כהה. ולמרות זאת, המדינות בתרשים אינן מסודרות לפי נתון זה. זאת ועוד – הנתון לגבי ישראל: 694 שעות הוראה בשנה, גם הוא מופרך.

מורי חטיבת ביניים בישראל, העובדים לפי הסכם אופק חדש, מחויבים ל-27 שעות הוראה בשבוע (כולל שעות פרטניות לקבוצות של עד 5 תלמידים), ועמיתיהם העובדים לפי הסכם עוז לתמורה מחויבים ל-30 שעות הוראה בשבוע. מספר השבועות בשנה אינו אחיד, אבל מספר ימי הלימוד בשנה הנוכחית היה 211, שהם כ-35 שבועות (של שישה ימי עבודה). מכאן שמורים בחטיבה נדרשים ל-947 עד 1,050 שעות הוראה בשנה. הרבה הרבה יותר ממה שמשרד החינוך דיווח.

עורכי דוח הכנסת היו ערים גם לזה. הם כתבו: "נציין כי נתונים אלו כפי שדווחו על ידי ישראל ל-OECD אינם תואמים את הגדרות שבוע העבודה של מורים בישראל על פי ההסכמים".

כתבו את ההערה, אבל לא תיקנו את התרשימים. אז הנה התרשים המתוקן, זה שהיה אמור להיות מוצג לחברי הכנסת. ראו ראו, פתאום ישראל ממוקמת בצד השמאלי ביותר של התרשים, כלומר כמדינה שבה המורים נדרשים להכי הרבה שעות עבודה: 338 שעות יותר מאשר המורים בממוצע המדינות. בישראל עובדים משרה וחצי (147 אחוזים) על כל משרה בממוצע המדינות.

מה שיעור שעות ההוראה ביחס למשרה?

בהמשך דוח הכנסת מוצגת משרת המורה באמצעות שיעור שעות ההוראה מתוך כלל שעות המשרה של מורה. הנתון הזה הוא חשוב, כי הוא מציג כמה שעות נדרשים המורים לעבוד מול תלמידים לעומת כמה שעות נותרות בידם כדי לבצע את כל המשימות הרבות האחרות כגון הכנת השיעורים, ישיבות צוות, בדיקת עבודות תלמידים ועוד.

גם כאן, הסתמכו בדוח הכנסת על הנתונים שהעביר משרד החינוך ל-OECD וכתבו כי שיעור שעות ההוראה בישראל (בחטיבת הביניים) הוא 59 אחוזים. כלומר, למורים יש שפע זמן לעבודה שאינה הוראה ישירה. גם זה, נתון שלא מהמציאות.

על פי הסכמי העבודה של המורים בישראל, מורה ביסודי נדרש ל-31 שעות הוראה מתוך 36 שעות עבודה בשבוע. כלומר שיעור העבודה בכיתות הוא 86 אחוזים מכלל שעות העבודה. בחטיבת הביניים, לפי הסכם אופק חדש, חייבים 27 שעות הוראה מתוך 36, ולפי הסכם עוז לתמורה (כולל בחטיבה העליונה) 30 שעות מתוך 40. בשני המקרים שיעור ההוראה בפועל הוא 75 אחוזים ולא 59.

כותבי הדוח שמו לב לדבר, ואפילו דרשו הסבר ממשרד החינוך. לטענת המשרד, המובאת בדוח, הם העבירו ל-OECD נתון "משוקלל על פי תמהיל המורים העובדים בחוזה העסקה ברפורמה ולמורים הנמצאים בהסכם טרום רפורמה ולפי שיעור מורות אם וגיל באותה שנה".

אפשר לבדוק טענה זאת: מורים שנמצאים מחוץ לרפורמה בחטיבת הביניים מחויבים ל-24 שעות הוראה מתוך 26 שעות משרה בשבוע. כלומר שיעור שעות ההוראה הוא 92 אחוזים. מורה במשרת אם בגיל המבוגר ביותר, מחויבת ל 26 שעות הוראה מתוך 30 שעות בשבוע. כלומר שיעור שעות ההוראה הוא 86 אחוזים.

באיזה עולם יכול להיות ששיקלול של 75 אחוז (משרה רגילה), יחד עם 92 אחוז (משרה מחוץ לרפורמה) ויחד עם 86 אחוז (משרת אם מבוגרת) יכול להפיק תוצאה סופית שהיא 59 אחוזים? עוד לא המציאו את המתמטיקה הייחודית של משרד החינוך.

ולמרות שכותבי דוח הכנסת שמו לב לנתונים הבלתי מציאותיים של משרד החינוך, הם בכל זאת הציגו נתונים אלה בתרשים החזותי. תוכלו לראות את התרשים מדוח הכנסת, בעיבוד שלי עם המיקום הנכון של מדינת ישראל.

הלקח להורים – חבקו את המורות והמורים

בישראל מתקיים מסע הכפשה ממושך כנגד ציבור המורות והמורים. הדוח הנוכחי שהוצג לחברי הכנסת הוא בהחלט חלק ממנו. כותבי הדוח זיהו היטב שמדובר בנתונים שאינם עולים בקנה אחד עם המציאות, ובכל זאת העבירו אותם כפי שהם – בצורתם החזותית –לחברי הכנסת.

המעלעל בדוח הכנסת עלול להתרשם בטעות שמורי ישראל עובדים הכי פחות מכל שאר מורי מדינות העולם, ויש להם שפע זמן מתוגמל לכל המשימות. תפיסה מעוותת כזאת של המציאות עלולה להיות מתורגמת למדיניות, כתוצר של הדיונים בוועדת החינוך של הכנסת אל מול נציגי משרד החינוך.

הפשע הוא על חשבון התלמידות והתלמידים לא פחות מאשר על חשבון המורות והמורים!

מורה בבית ספר יסודי מחויבת ל-31 שעות הוראה בשבוע, שהם 6.2 שעות הוראה ביום (המורה עובדת חמישה ימים בשבוע). בתוך רצף שש השעות יש למורה שתי הפסקות של כ-20 דקות (שונה בכל בית ספר), בהן אין לה פינה משלה לשבת, לאכול ולנוח. פעם בשבוע המורה משגיחה על התלמידים בהפסקות, כלומר לה עצמה אין הפסקות בכלל.

ומתי היא אמורה להכין 31 שעות הוראה? לכאורה מקצה משרד החינוך למורות לשם כך 5 שעות בשבוע ("שעות שהייה"). אבל אל תטעו. שעתיים בשבוע יורדות לטובת השתלמות וישיבת צוות בית ספרית. בשלוש שעות הנותרות נכנסות המשימות הבאות:

תכנון ופיתוח תוכנית הלימודים, למידה והתפתחות אישית, הכנת מערכי שיעור ל-31 שעות שונות בשבוע, כתיבה והכנה של עזרי לימוד, כתיבת מבחנים, בדיקת עבודות ומבחנים של התלמידים, ישיבות צוותים כגון צוות שכבה או צוות מקצוע, טיפול אישי וייעוץ לתלמידים, פגישות וקשר עם הורים, עבודות מנהלתיות כגון מילוי טפסים ודיווח על מערכי השיעורים ועל התלמידים, משימות לקראת ימי שיא ואירועים מיוחדים בבית הספר, מעורבות בתפקידי ניהול בתוך בית הספר, הנחייה וליווי של מורים חדשים, מילוי מקום למורים חסרים, כתיבת משובים ותעודות לתלמידים.

כל זה, כאמור, במסגרת שעתיים בשבוע בלבד, כאשר מרבית המורות מלמדות בלפחות שלוש כיתות, כלומר באחריותן לפחות מאה תלמידים. ועוד לא הזכרנו שהכיתות בישראל צפופות יותר מממוצע המדינות ב-30 אחוז (יותר תלמידים בכל שיעור), ושהשכר של המורות נמוך ב-28.5 אחוזים מהשכר הממוצע במשק, ונמוך ב-30 אחוזים משכר המורים בממוצע המדינות.

העומס הבלתי סביר הזה בא על חשבון איכות ההוראה, כלומר על חשבון התלמידים. מכאן שמצג השווא כביכול המורים עובדים מעט ויש הן פנאי לכל המשימות, הוא פגיעה ישירה בכל ילד וילדה בישראל. נותרה רק שאלה אחת לפענח – למי במשרד החינוך יש את העניין להעביר ל OECD נתונים שאינם תואמים למציאות, נתונים שמסתירים את האמת, ופוגעים ביכולת של הכנסת לתקן אותם סוף סוף.