newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הירי בפלסטיני שדקר בשער שכם: סגירת החקירה אינה החריג, אלא הכלל

בדיקת "שיחה מקומית" מעלה כי מתוך לפחות 38 אירועים שבהם פלסטינים נורו למוות בעקבות דקירה, ניסיון דקירה או חשד לביצוע תקיפה בירושלים, רק במקרה של איאד אל חלאק הוגש כתב אישום. עו"ד בשארה מעדאלה: "הצטברות המקרים מלמדת שיש שוני ברור בתפקוד השוטרים על רקע הגזע או הלאום של החשוד"

מאת:

ביום חמישי, פחות משבוע לאחר הירי בפלסטיני שדקר חרדי בשער שכם בירושלים, החליטו בפרקליטות לסגור את תיק החקירה במח"ש מ"חוסר אשמה". בתיעוד האירוע נראה כי לאחר הירי הראשוני, כשמוחמד סלימה, בן 25 מסלפית, שכב על הקרקע, שוטרי מג"ב ירו בו שתי יריות נוספות ומותו נקבע במקום.

שוטרים ליד גופתו מוחמד סלימה, שנורה על ידי שוטרים בשער כם לאחר שדקר חרדי, 4 בדצמבר 2021 (צילום: יונתן זינדל/ פלאש90)

ביקורת ציבורית על עצם הפתיחה בחקירה. שוטרים ליד גופתו של מוחמד סלימה, שנורה על ידי שוטרים בשער שכם לאחר שדקר חרדי, ב-4 בדצמבר 2021 (צילום: יונתן זינדל/ פלאש90)

פתיחת החקירה – המחויבת בכל מקרה שבו שוטרים הורגים אדם בתוך ישראל, למעט מקרים חריגים שבהם ברור במובהק כי לא בוצעה עבירה – לוותה בביקורת ציבורית על עצם פתיחתה. ראש הממשלה, שרים ומפכ"ל המשטרה גיבו ציבורית את השוטרים. בתגובה ציינו בפרקליטות כי פתיחת החקירה היא "נוהל קבוע ושגרתי", אך ישנם מקרים שבהם לא נפתחת חקירה רשמית, אלא רק בדיקה.

המחויבות לפתוח בבדיקה או חקירה היא תוצאה של החלטת בג"ץ לגבי הירי בח'יר חמדאן, שבה נקבע כי קיים אינטרס ציבורי לבירור מקרים שבהם ירי של שוטרים מוביל למוות.

תשומת לב רבה משכה סגירת החקירה נגד שני השוטרים בתוך ימים ספורים, אך על פי בדיקת "שיחה מקומית", זהו אינו עניין יוצא דופן. מהבדיקה עולה כי מאז 2015 ועד היום נורו לפחות 38 פלסטינים למוות אחרי שדקרו, ניסו לדקור או נחשדו בניסיון לבצע תקיפה בירושלים. הבדיקה התמקדה רק במקרים שהסתיימו במוות, ולא בכאלה שהסתיימו בפציעה או במעצר. ההרוגים היו פלסטינים תושבי ישראל, תושבי מזרח ירושלים ותושבי הגדה המערבית.

הנתונים לא כוללים עשרות אירועים שבהם נעשה שימוש משולב של דקירה עם נשק חם, דריסה או חשד לדריסה. הנתונים כוללים את איאד אל חלאק, ששוטרים רדפו אחריו וירו בו בעיר העתיקה במאי 2020, אף שמאוחר יותר המדינה הודתה שלא ניסה לתקוף שוטרים.

לפי בדיקת "שיחה מקומית", הירי באיאד אל חלאק הוא היחיד בשנים האחרונות שבו הוגש כתב אישום נגד שוטר מכל האירועים שבהם ירי הוביל למוות של פלסטינים בירושלים ושהוגדרו ביטחוניים. בעשור הקודם, שרים וחברי כנסת שונים התבטאו באמירות כמו "כל פיגוע צריך להסתיים במות המחבל בזירה" ודומות לה.

ארגון עדאלה, המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל, פעל משפטית לגבי חמישה מקרים של שוטרים שירו למוות בפלסטינים במזרח ירושלים ב-2015-2016, במהלך מה שכונה "אינתיפאדת הסכינים", באירועים שבהם פלסטינים דקרו או נחשדו בניסיון דקירה. ההליכים המשפטים שופכים אור על הדרך שבה מתמודדות הרשויות עם חקירת המקרים.

לפי נתוני הארגון, בשלושה מקרים לא נפתחה כלל חקירת מח"ש; בשני המקרים האחרים נפתחה חקירה, ונסגרה עקב "היעדר עבירה". בכל המקרים הוגשו עררים לפרקליטות המדינה, וזו החליטה לא להתערב בהחלטת מח"ש.

"העובדה שהרוב המוחלט של המקרים מסתיים בהרג אמורה לעורר הרבה סימני שאלה", אומרת עו"ד סוהאד בשארה מעדאלה. "מדובר בכלל ולא בחריג. ריבוי המקרים של ירי על מנת להרוג מראה שמדובר במשהו שיטתי. זה צריך להדליק נורה אדומה לא רק אצל פעילי זכויות אדם, אלא גם אצל מקבלי ההחלטות והרשויות החוקרות".

לדברי בשארה, "השיטתיות היא לא רק בירי, אלא גם בכך שהמערכת מחליטה להגן על היורים ולא לפעול לחקר המקרים ולהעמיד את האחראים לדין, או ללמוד לקחים מהמקרים האלה".

"לא נמצאה תשתית לביצוע עבירה"

אחד המקרים שבדקנו הוא זה של פאדי עלון, שנורה על ידי שוטרים בשכונת מוסרארה בירושלים ב-4 באוקטובר 2015. במשטרה מסרו לאחר האירוע כי עלון דקר נער בן 15 והמשיך בריצה עם סכין. סרטון הווידיאו המתעד את האירוע מראה כי לא נשקפה סכנת חיים לאף אזרח או שוטר לפני הירי.

בסרטון נראה כיצד השוטרים יוצאים משני רכבי משטרה ומתחילים במטח של יריות לעבר עלון, בזמן שאזרחים יהודים צועקים למשטרה "תירו בו", "אתה הולך למות" וקריאות גנאי. בסוף התיעוד אפשר לראות שאזרחים ושוטרים ניגשים אל גופתו של עלון, מזיזים אותה והופכים אותה ברגליהם.

לאחר הירי, פנו במשפחתו של עלון למח"ש בדרישה לחקור את המקרה. עדאלה,שייצג את המשפחה, ערער על החלטה של פרקליטות המדינה ב-2016 לא לפתוח בחקירה בשל "היעדר עבירה". במאי השנה התקבלה החלטה סופית של מחלקת עררים בפרקליטות המדינה על סגירת התיק, מכיוון שלא נמצאה "תשתית ראייתית לחשד סביר לביצוע עבירה".

מקרה נוסף הוא זה של אחמד אבו שעבאן, בן 22, שנהרג מירי שוטרים באזור התחנה המרכזית בירושלים ב-14 באוקטובר 2015. אבו שעבאן דקר ופצע אשה באורח בינוני ברחוב יפו. על פי הודעת המשטרה, לאחר מכן הוא ניסה לעלות לאוטובוס שהיו בו נוסעים. נהג האוטובוס סגר עליו את הדלת והוא החל לנוס מהמקום. שוטר שהיה באזור רדף אחריו וירה בו.

סרטון הווידאו המתעד את ההרג מראה שאבו שעבאן שכב על הרצפה כאשר שוטר שעמד סמוך אליו ירה בו כמה פעמים והרג אותו. לפי הסרטון, נראה כי בעת הירי אבו שעבאן כבר שכב על הקרקע, ולא סיכן שוטרים או אזרחים.

לאחר האירוע הוגשה תלונה במח"ש. ביוני 2016 התקבלה תשובה שהתיק נסגר בגלל "היעדר עבירה". מעדאלה ערערו על ההחלטה. באוגוסט 2019 התקבלה החלטה שקבעה שלא ייפתח תיק חקירה וההחלטה הקודמת תישאר בתוקף. בהחלטה צוין כי הסרטון שצורף הוא "באיכות נמוכה וצולם בשעת חשיכה באזור לא מואר. התיעוד בו קצר וחלקי, ומתחיל רק מרגעי הירי עצמם".

בהמשך מצוין כי "צפייה בסרטון עצמו במנותק מסמיכות הזמנים בינו לבין אירוע הדקירה, מעוררת לכאורה שאלה לגבי נחיצות הירי בשלב בו המפגע שרוע על הקרקע", וכי "ייתכן שהיה מקום להשלים את החקירה שנעשתה בתיק סמוך לאירוע כדי לחדד נקודה זו". בהחלטה נקבע כי הירי נעשה בסמיכות לדקירה כדי לנטרל את הדוקר.

בהחלטה גם כתוב כי "ללא ממצא פורנזי אחר (מלבד הסרטון; א"ז)", האירוע נחשב הגנה עצמית. אך צוין גם כי "לאחר חלוף ארבע שנים ממועד האירוע, אין סיכוי של ממש שהשלמת חקירה תניב ממצאים נוספים אחרים".

זמן קצר לאחר האירוע ועד החלטת הסגירה, פנו מעדאלה כמה פעמים כדי לדרוש לחקור את המקרה, ובהמשך כדי לקבל חומרי חקירה וגם כדי לקבול על התנהלות עגומה של החקירה.

עוד מקרה הוא זה של מועתז עוויסאת, בן 16, שנורה ב-17 באוקטובר 2015 למוות על ידי שוטרים בשכונת ארמון הנציב במזרח ירושלים.על פי המשטרה, שוטרים עצרו לבדוק את מועתז לאחר דיווח על בן אדם חשוד באזור, ואז שלף הפלסטיני סכין וניסה לדקור אותם. השוטרים ירו בו, ולא היו שוטרים או אזרחים שנפצעו באירוע. הירי לא תועד.

עדאלה פנה לאחר האירוע למח"ש בדרישה לחקור את המקרה. במרץ 2017 החליטו במח"ש לא לפתוח חקירה, מכיוון ש"לא הונחה תשתית המלמדת על ביצוע עבירה". לאחר פנייה לבג"ץ התקיימה נתיחה שלאחר המוות, שקבעה כי מועתז נפטר ככל הנראה מאיבוד דם ולא מהירי עצמו, כלומר שטיפול רפואי בשטח היה עשוי להציל את חייו. עדאלה ערער על ההחלטת מח"ש, והערעור נדחה.

ב-19 בפברואר 2016 ירו שוטרי מג"ב למוות במוחמד אבו ח'לף בשער שכם במזרח ירושלים. אבו חלף דקר ופצע באורח קל וקל עד בינוני שני שוטרי מג"ב. בסרטונים מהאירוע תועדו השוטרים יורים באבו ח'לף קליעים רבים, שמכוונים לפלג גופו העליון. הירי נמשך כמה שניות, והשוטרים ירו בו גם כאשר כבר שכב על הקרקע.

עוד לפי קבלת תלונה, במח"ש קיימו בדיקה, חקרו שוטר ועברו על הסרטון שתיעד את הירי. באפריל 2016 הגיש עדאלה בשם המשפחה תלונה במח"ש. בביוני 2016 החליטו במח"ש לא לפתוח בחקירה, מכיוון ש"לא הונחה תשתי ראייתית לביצוע עבירה". ב-2017 מעדאלה ערערו על ההחלטה, וב-2018 הערעור נדחה.

ב-12 באוקטובר 2015 שוטרים ירו למוות במוסטפא חטיב בירושלים, לאחר שעל פי הודעת המשטרה ניסה לדקור שוטר מג"ב ליד שער האריות. השוטר לא נפצע מכיוון שלבש אפוד.

לאחר האירוע הוגשה תלונה במח"ש, ובמרץ 2016 הוחלט על סגירת תיק בשל "היעדר עבירה". הארגונים עדאלה ואלדמיר הגישו ערר כנגד החלטת מח"ש לסגור את תיק החקירה. באוגוסט 2016 הערר הועבר לטיפול במחלקת עררים. בפברואר 2017 החליטה פרקליטות המדינה לדחות את הערר.

בהחלטה צוין כי אף שחטיב נמלט מהשוטרים, היה חשש שיפגע באזרחים ברחוב שאליו נמלט. לגבי טענת עורכי הדין כי לא נעשה בירור מקיף ופעולות חקירה שונות, נטען כי מכיוון שלא היה חשד בוצעה עבירה, לא היה צורך בפועלות חקירה נוספות.

"מצופה מאנשי ביטחון לפעול באופן יותר מחושב ומקצועי"

באירוע בשער שכם בשבוע שעבר, כמו באירועים שפורטו כאן ואחרים, ציינו הרשויות כי ההחלטה לירות מתבצעת במהירות. פרקליט המדינה, עו"ד עמית איסמן, הסביר אחרי סגירת החקירה כי המעשה "נמשך שניות בודדות בלבד, בנסיבות שבהן קמה סכנה ממשית ומוחשית לחיי הלוחמים והאזרחים במקום". המפכ"ל קובי שבתאי אמר כי "באירוע טרור, הלוחמים והשוטרים נדרשים לקבל החלטה בשבריר שנייה – והם קיבלו את ההחלטה הנכונה".

אך כפי שציין החוקר אייל וייצמן, אותו שבריר שנייה אוצר בתוכו את הגזענות המובנית. "בשבריר שנייה חישוב הוא בלתי אפשרי – זה תמיד הטיעון של ההגנה (של שוטרים; א"ז). אך שבריר השנייה צריך להיות מחובר בחזרה לזמן שלו הוא הקשור. מה הקשר בין התקרית והעולם שהפך את התקרית לאפשרית", אמר בהרצאה ב-2017.

דוגמה לאופן שבו גם בשבריר שנייה מתקבלות החלטות על בסיס המציאות הפוליטית ניתן למצוא בעובדה שמפגעים יהודים, כמו  ישי שליסל, שדקר משתתפים במצעד הגאווה ב-2005 ואז ב-2015, אינם נורים למוות על ידי השוטרים. שליסל נעצר בלי פגע, אף שהחזיק בידו סכין גדולה, שבאמצעותה דקר למוות את שירה בנקי ופצע אחרים.

עו"ד בשארה מציינת כי מצופה מאנשי משטרה להיות מאומנים להגיב במקרים כאלה, גם בלי להרוג את החשוד. "כל המקרים שתועדו הראו שהירי היה האמצעי הראשון. מצופה מאנשי ביטחון לפעול באופן יותר מחושב ומקצועי לנטרול הסכנה, ולא על מנת להרוג".

לדבריה, "הטענה שהם פועלים מתוך תחושה של איום מידי אינה נכונה לפחות ברוב המקרים. בחלק המקרים שזה כן עולה מהתיעוד, הירי נמשך גם אחרי שהסכנה נוטרלה – האיש כבר שכוב על הקרקע, ולמרות זאת נמשך ירי".

גם על פי פקודת הפתיחה באש של המטה הארצי של המשטרה, ירי קטלני יבוצע "כמוצא אחרון, במידת הזהירות הראויה, ורק בנסיבות שקיים בהן יחס הגיוני בין מידת הסכנה העולה מהשימוש בנשק לבין התוצאה שאותה מבקשים למנוע".

לגבי ההתנהגות השונה כלפי חשודים יהודים הוסיפה בשארה: "אנשי המקצוע (השוטרים; א"ז) מתאמנים על מנת לדעת איך לתפקד במקרים כאלה, ההנחיות הניתנות לאנשי כוחות הביטחון על תפקוד שהוא באצטלה של שבריר שנייה הן מתכון לפטור מאחריות. ההבדל שאנחנו רואים בתפקוד מול חשוד ערבי לעומת חשוד יהודי מראה שהם יודעים לתפקד אחרת. הצטברות המקרים מלמדת באופן ברור שיש שוני על רקע הגזע או הלאום".

בשנה שעברה פרסמנו כי בשש שנים, שוטרים ירו והרגו 16 אזרחים בתוך ישראל באירועים שלא הוגדרו "ביטחוניים", ועד עתה אף שוטר לא הורשע. בשנים האחרונות, גם באירועים שהוגדו ביטחוניים וגם בכאלה שלא הוגשו כתבי אישום נגד שוטרים רק במקרים של סלמון טקה ואיאד אל חלאק.

ממשרד המשפטים נמסר לאחר סגירת החקירה באירוע בשער שכם: "פרקליט המדינה, עמית איסמן, אימץ את המלצת המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) והמשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים, והחליט לסגור מחוסר אשמה את תיק החקירה נגד שני לוחמי מג"ב, שירו במחבל שביצע פיגוע דקירה בשער שכם לפני כשבוע.

"כזכור, המחבל דקר עובר אורח ופצע אותו באורח בינוני-קשה, ולאחר מכן ניסה לדקור לוחם ולוחמת מג"ב. בתגובה, ירה בו הלוחם מספר כדורים שהובילו לנפילתו ארצה. המחבל לא חדל וניסה להתרומם ממקומו, כאשר הסכין עימו. הלוחמת ביצעה ירי נוסף לעברו. המחבל התרומם מעט שוב והלוחמת ביצעה ירי נוסף לעברו והוא נהרג.

"בהתאם להנחייה שלפיה, ככלל, במקרי מוות שאירעו כתוצאה מירי במהלך פעילות משטרתית תיפתח חקירה, למעט מקרים חריגים בהם מובהק כי לא בוצעה עבירה, הוחלט על דעת פרקליט המדינה והמשנה לעניינים פליליים לפתוח בחקירה כדי לבחון האם כל מקטעי הירי בוצעו כדין.

"חקירת התנהלות לוחמי מג"ב באירוע נוהלה ע"י מח"ש ביסודיות, במקצועיות וביעילות. המלצת מח"ש, אליה הצטרף המשנה לפרקליט המדינה, הובאו בפני פרקליט המדינה שהחליט לאמץ את עמדתם ולסגור את התיק מחוסר אשמה. לאחר חקירה ובירור הדברים נמצא, כי הסבריהם של לוחמי מג"ב לפיהם הם פעלו מתוך הגנה עצמית עלו בקנה אחד עם יתר ממצאי החקירה, לרבות סרטון אשר תיעד את האירוע במלואו.

"בסיכום בחינת מכלול הנסיבות נמצא, כי מדובר היה באירוע שנמשך שניות בודדות בלבד, בנסיבות בהן קמה סכנה ממשית ומוחשית לחיי הלוחמים והאזרחים במקום, ולנוכח זאת, לרבות נחישותו של המחבל להביא לפגיעה בנפש, נמצא כי היתה הצדקה חוקית לשימוש בנשק ולכן הוחלט, כאמור, כי יש לגנוז את התיק נגד הלוחמים מחוסר אשמה".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf