"החיילים חיכו ללילה כשאין יותר ישראלים, ואז עצרו את אחי"

סמי הורייני, צעיר בן 22 מהיישוב תוואני שבדרום הר-חברון – נלקח שלשום בלילה מביתו למעצר על-ידי הצבא. הוא מואשם בתקיפה והפרת הסדר הציבורי במהלך הפגנה. מכל העדויות, כולל מה שראיתי בעצמי, המעצר הזה נועד למנוע מחאה שבה משתתפים פלסטינים וישראלים.

סמי הוביל הפגנה לא-אלימה בדרום הר-חברון ביום שישי בצהריים, סמוך למקום בו נורה בצווארו שבוע קודם-לכן הארון אבו עראם, פלסטיני לא חמוש שסירב לתת לצבא להחרים את הגנרטור שלו. אבו עראם, בן 24, שביתו נהרס בחודש נובמבר על-ידי הצבא – מאושפז עקב הירי במצב קשה, וצפוי להישאר משותק מהצוואר מטה לשארית חייו.

להפגנה בשישי הגיעו כ-150 איש, מתוכם לפחות 60 ישראלים, רובם צעירים. גם אני הייתי שם, ליד סמי. צעקנו יחד: "צדק להארון", וגם: "די להרס בתים!"

החיילים והשוטרים לא עצרו איש במהלך ההפגנה כי לא הייתה עילה למעצר. צעדנו יחד, וצעקנו, וחסמנו לפרקים דרך קטנה, אבל אלימות פיזית מצד המפגינים לא היתה. זו תפיסת עולמו המוצהרת של סמי, ושל קבוצת הצעירים הפלסטינים מעוררי ההשראה שהוא ממנהיגיה.

"כולנו סטודנטיות וסטודנטים, ללא שיוך פוליטי, כולנו מאמינים בשלום ובהתנגדות לא-אלימה לדיכוי שמופעל נגדנו בדרום הר-חברון" אמרה לי היום אחותו, סמיחה, בת העשרים.

ההפגנה הייתה מרגשת ומטלטלת. בשלב מסוים החיילים הכריזו על האזור בו עמדנו כעל שטח צבאי סגור, במטרה לפזר את המחאה, ושיגרו שלושה רימוני גז מדמיע. אנשים החלו להיחנק, והמחאה התפזרה בהדרגה. גם אז, על אף הגז המדמיע והדחיפות של החיילים, על אף הכעס על ירי לא מוצדק בצעיר בן 24 שבוע קודם לכן: לא הייתה אלימות פיזית נגד החיילים.

"הפגנתי על זה שהורסים את הבתים שלנו, ומונעים מאיתנו היתרי בנייה ותכניות מתאר שיאפשרו לבנות בצורה חוקית, על זה שמחזיקים אותנו תחת משטר צבאי בלי זכויות", אמרה סמיחה, שישנה בבית כאשר החיילים הגיעו לעצור את אחיה הגדול.

החיילים בבית משפחת הורייני. הצילום באדיבות המשפחה

"החיילים המתינו ללילה, כשאין יותר ישראלים, ואז נכנסו לקחת את אח שלי", מוסיפה סמיחה. "למה? כי סמי צעק בהפגנה? ומה הם רוצים שנעשה? אנחנו מבקשים שיהיה שינוי, שיפסיקו להרוס לנו בתים ולקחת את האדמות, ואין לנו שום כוח בידיים להיאבק נגד זה, רק הקול שלנו."

"עצרו את סמי כדי לדכא את המחאה", טוענת עורכת דינו של סמי, ריהאם נסרה, מהמשרד של גבי לסקי. "במהלך ההפגנה היו המון פעילים ישראלים ובינלאומיים. הצבא לא רצה שיפורסם בתקשורת הישראלית שבוצע מעצר ללא עילה במהלך הפגנה, אז חיכו שכולם ילכו הביתה, והגיעו בלילה."

עשרות המפגינים שנכחו במחאה ותיעדו אותה מזוויות שונות, אספו ביומיים האחרונים את הסרטונים המרובים שצולמו ומפריכים את האשמות נגד סמי. "כל התצהירים, תמונות והסרטונים מוכיחים שלא קרה דבר אשר אפשר להגדיר אותו כאלימות. ברור שאם היה קורה, היה מתבצע מעצר במקום," אומרת עו"ד נסרה.

באחד מהסרטונים האלו נראה חייל מצביע לעברו של סמי, אשר עמד מטרים ספורים ממנו, ואומר: "אתה המסית המרכזי. אותך אני אעצור. אותך."

כלומר בעיני הצבא דמות פלסטינית בולטת, המובילה את ההפגנה, היא "המסית העיקרי". ועצם המחאה, גם אם היא לא אלימה, עצם הקריאה לשינוי, נחשבת מיד בעיני הצבא ל"הפרת סדר".

אבל את הסדר הקיים, את חוסר הצודק שבו, אנחנו, גם אני, רוצים להפר. ולשנות. ולנער. כי הוא לא צודק, כי הוא כרוך באלימות ובמלחמה בלתי פוסקת, כי זה לא בסדר לירות במישהו מטווח אפס בלי הצדקה, או להרוס בכל חודש עשרות בתים ולזרוק משפחות החוצה, או למנוע מאנשים לקבל היתרי בנייה.

סמיחה סיפרה לי שהלילה שבו נעצר סמי היה מפחיד וטראומתי עבור המשפחה כולה. "הם דפקו בדלת בעוצמה. התעוררתי מיד. הצצתי החוצה. יותר מ-15 חיילים עמדו בדלת. כולם עם מסיכות. פתחתי להם בלחץ, ואחד צעק לי: איפה סמי? איפה הוא?

"סמי ישן בחדר שלו. החייל נכנס פנימה. האחים הקטנים שלי עדיין ישנו. אחד בן שנתיים, אחד בן חמש. אמא שלי התעוררה. וגם סבתא שלי, היא בת 89.

"חמודי, אח שלי, בכיתה ט', קם מהמיטה. הוא התקרב אל החיילים כדי לצלם אותם, אבל דחפו אותו, ואמא שלי אמרה: למה? אני רוצה שאנשים יראו מה קורה בבית שלנו. אני צילמתי כל הזמן בסתר, כי לפעמים מחרימים לך את הטלפון אם את מצלמת.

"אמא אמרה לחיילים: איפה הצו? איך אתם נכנסים לבית שלנו בשעה כזו? והם לא ענו לה. לא ממש דיברו איתנו. רק צעקו – איפה סמי. איפה סמי. אחר-כך סמי יצא החוצה. החיילים כיסו את העיניים שלו. אזקו אותו. העלו לג'יפ. היו שם בערך שישה ג'יפים של הצבא. ואז הם נסעו. ברור לי שזה ניסיון הפחדה, אבל זה לא יעבוד, אנחנו לא נפסיק להשמיע קול מחאה."

סמי צפוי לעמוד מול שופט צבאי מחר. "בחוק הישראלי, עצור צריך לראות שופט תוך 24 שעות, אבל בגלל שסמי תחת שלטון צבאי, מותר להחזיק אותו עד 96 שעות", אמרה נסרה.

אסיים במילותיו של באסל, בחור בן 25, מנהיג נוסף של המחאה, שהפך בחודשים האחרונים לחבר טוב מאד שלי. כל מה שאני חושב עליו ביומיים האחרונים, זה מה אעשה אם הצבא יגיע בלילה ויעצור גם אותו.

וכך אמר באסל, רגע לפני שהתחילה ההפגנה ביום שישי, לעשרות הצעירים שהגיעו מרחבי הארץ: "אני אקטיביסט כאן, ושמח לראות שבאתם להשמיע קול מחאה נגד הירי בחבר שלי – הארון, ונגד הרס הבתים, ונגד זה שהצבא מסרב ל-99% מהבקשות להיתרי בנייה שאנחנו מגישים. אני מקווה לראות עוד ישראלים בעתיד פה איתנו, ושכולם יהיו בטוחים במהלך ההפגנה."

במהלך השבועות הקרובים מתוכננות הפגנות לא אלימות נוספות בדרום הר-חברון, נגד מעצרו של סמי, הרס הבתים המתמשך, והירי בהארון. אני אהיה שם. ואני קורא גם לכם להצטרף אלינו – לראות בעיניים מה קורה בשטח, לרקום חברות ושותפות פוליטית עם אקטיביסטים פלסטינים, להשתמש בכוח שלכם כישראלים כדי לעצור את הדיכוי. זו לדעתי הדרך היחידה קדימה עבור מי שמעוניין לעצב בארץ הזו מציאות אחרת, שוויונית וצודקת, למען שני העמים החיים בה יחד. מחר צפויה הפגנה נגד המעצר של סמי.

דובר צה"ל מסר בתגובה: "החשוד נעצר על ידי כוחות הביטחון בחשד למעורבותו בתקיפה אלימה של לוחמי צה״ל, שפעלו לשמירה על הביטחון והסדר הציבורי באירוע מיום שישי האחרון במרחב הכפר א-טוואני, והועבר להמשך חקירת גורמי הביטחון. צה״ל רואה בחומרה כל אלימות הננקטת כלפי לוחמיו".