newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הופעת המחצית של ביונסה בסופרבול: מופת של אמנות פוליטית

את הזמן שלה מול מאות מיליוני צופי הסופרבול ניצלה ביונסה כדי להעביר מסר רדיקלי על אלימות משטרתית, הפנתרים השחורים, מלקולם אקס והמאבק לשוויון זכויות

מאת:

לא צפיתי, אבל מהפידבק וההתלהבות של חברים מארה"ב, הייתי יכול להתרשם שהייתה זאת הזמרת ביונסה שניצחה בתחילת השבוע את הסופרבול. ביונסה גררה תגובות אוהדות (וגם ביקורת) כשהופיעה במחצית המשחק עם השיר החדש שלה "Formation", שיצא במפתיע בסוף השבוע האחרון – הופעה שכולה אמירה חזקה על אלימות משטרתית, ועל ההיסטוריה של תנועת השחורים לשוויון זכויות בארה"ב.

ביונסה הופיעה במחצית הסופרבול, המשחק המסכם של עונת הפוטבול שמכתירה את הנבחרת האלופה, מול קהל של מיליונים. רק כדי לסבר את האוזן, פרסומות בסופר בול, בגלל מאות המיליונים שצופים במשחק, נמכרות בארבעה מיליון דולר לחצי דקה של פרסומת. ביונסה ניצלה את הבמה כדי להעביר מסר עמוק יותר למי שצפו במשחק. הרקדניות שהופיעה לצידה לבשו תלבושות שדמו למדים של תנועת הפנתרים השחורים בשנות ה-60 ובשלב מסוים הן עברו לעשות תנועת איקס על הבמה ברמיזה עבה למלקולם אקס.

ביונסה במחצית הסופרבול:

הפנתרים השחורים הייתה תנועה קומוניסטית-מאואיסטית שפרחה בשנות ה-60 של המאה שעברה על רקע המלחמה בווייטנאם והמאבק הגלובלי של מדינות העולם השלישי כנגד האימפריאליזם המערבי. מלקולם אקס היה מנהיג שחור מוסלמי שהוביל מאבק למען שיוויון זכויות בארה"ב בשנות ה-50. הוא זכור בשל אמירתו המפורסמת שלמען המאבק לשוויון מותר "להשתמש בכל האמצעים הנדרשים" כדי להשתחרר מהדיכוי הגזעני בארה"ב. גם הפנתרים השחורים וגם מלקולם ראו את המאבק שלהם כחלק ממאבק גלובלי לשוויון, ולא רק כמאבק ספציפי של השחורים בארה"ב.

בהופעה שילבה ביונסה כאמור את שירה החדש "התהוות", שיר שמדבר על זהות שחורה ומיניות. הקליפ נפתח על רקע ניו אורלינס השוקעת בסופה כשביונסה ניצבת על מכונית משטרה. הסופה שנמצאת בקליפ היא רמיזה להוריקן קטרינה שבה ננטשו התושבים השחורים בניו אורלינס על ידי הרשויות וממשל בוש.

השיר החדש של ביונסה:

כששהיתי במקום כשנה אחרי קטרינה כדי לעזור לתושבים לשפץ את בתים אחת מהנשים שגרות במקום סיפרה לי ששוטרים חסמו את דרכם של מאות פליטים שניסו לברוח אל מחוץ לעיר. וכך לא נותרה להם ברירה אלא להישאר באזורים שעדיין היו מסוכנים בגלל הסופה.

השילוב של הרקע הזה – ביחד עם ילד שרוקד מול שוטרים חמושים, או המשפט "תפסיקו להרוג אותנו" שמופיע בסוף השיר – הופכים את הקליפ לאמירה חזקה נגד הגזענות הממוסדת בארה"ב, שמתבטאת בין השאר באלימות השוטרים. זוהי גם עוד הצלחה של תנועת "חיי שחורים שווים", שהצליחה לסחוף אחריה רבבות אנשים מכלל החברה בארה"ב כולל אמנים מפורסמים.

הרקדניות שהופיעו במחצית הגדילו לעשות והצטלמו עם שלט הקורא לעשות צדק למריו וודס, שחור שהוצא להורג על ידי משטרת סן פרנסיסקו בגלל שהחזיק סכין. משטרת סן פרנסיסקו טענה כי הוא היווה סכנה בגלל שהחזיק סכין, אך צילומים של התקרית הראו כי וודס לא היווה סכנה לשוטרים שהקיפו אותו, ושהשוטרים ירו עשרות כדורים במה שהזכיר יותר וידוא הריגה מאשר ניסיון להגן על עצמם.

כמובן, היו גם כאלה שלא אהבו את ההופעה, כמו איגודי שוטרים שקראו לכבות את המסך בזמן ההופעה ולא לצפות בהפסקת המחצית.

ההופעה של ביונסה, הניצול של המעמד והמקום כדי להעביר מסר רדיקלי על אלימות שוטרים והיסטוריה של מאבק, מעלים בלבי בעיקר קנאה. איפה הם המשוררים, הזמרים, אנשי התרבות שינצלו את הבמה שניתנת להם כדי לאתגר את הצופים והמעריצים שלהם בנוגע לגזענות המערכתית ולאלימות המשטרתית כאן? שיעלו מן האוב תנועות רדיקליות ששאפו להקים כאן חברה אחרת? שיתנגדו בכל דרך להוצאה להורג של פלסטינים, ברובם ילדים, שהחזיקו סכין, ורוצים יותר מכל למות?

> שהיד הגזענות: מלקולם אקס והרצח של החבר הכי טוב שלי

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf