ההתנגדות בעזה התחזקה, הג'יהאד לא נחלש: לקחים מהסבב האחרון

ההרס רק מחזק את התמיכה בהתנגדות המזוינת בעזה. הפצצה ישראלית, 13.5.23 (צילום: מוחמד זענון)

כמיטב המסורת של כלי התקשורת הישראליים ושל דוברי הממשלה ומערכת הביטחון, סבב הלחימה האחרון בין ישראל לתנועת הג׳יהאד האסלאמי סוקר ושווק באופן מוטה וחד־צדדי. המסכים של ערוצי הטלוויזיה הישראלית הפכו לתיאטרון אבסורד, שהציג תמונת מצב שאינה הולמת את המציאות.

הכתבות ודברי הפרשנות של הפוליטיקאים והגנרלים, הן המשרתים בפועל והן האורחים הקבועים באולפני הטלוויזיה, היפנו את הזרקורים לעניינים שוליים והדחיקו והשתיקו מה שאינו ערב לאוזן הציבור היהודי בישראל. המכנה המשותף לכל הפרשנויות האלה היה הסרת אחריות מישראל והטלת עיקר האשמה על הפלסטינים, כאילו הם הצד התוקפני והאכזרי. הפעם את התפקיד של "עוכר ישראל" מילא הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני.

ובכן, עם שוך הסערה, ניתן לגבש כמה תובנות. הראשונה היא שהפעולה היזומה של ישראל לפגוע באנשי הג'יהאד האסלאמי לא בוצעה מחוסר ברירה. היא מדיפה ריח של מניעים פוליטיים. בנימין נתניהו, שביקש להעניק לפעולה הילה היסטורית בצטטו מספר משלי את האמירה "בתחבולות תעשה לך מלחמה", היה זה שחיפש תחבולה כדי להקהות את התנופה של תנועת המחאה נגד תוכנית ההפיכה המשטרית. הוא ידע שיציאה למבצע צבאי לא תיתקל באופוזיציה ותזכה לתמיכה רחבה ולקונצנזוס מקיר לקיר.

אולם ראוי לציין שאין שום אינדיקציה לכך שהג'יהאד האסלאמי היה יוזם ירי רקטות לעבר ישראל, אלמלא המוות הטרגי של העצור שובת הרעב ח'אדר עדנאן בתא מעצרו בכלא. עדנאן מוכר כאחד מהפעילים הפוליטיים הבולטים של הג'יהאד האסלאמי בגדה המערבית, שביתתו היתה אקט לגיטימי נגד שרירות הלב של שלטונות הכיבוש, ששמו אותו במעצר מנהלי פעם אחר פעם.

לכן מותו היכה בהלם את דעת הקהל הפלסטינית והעמיד את הג'יהאד האסלאמי בפני דילמה קשה: האם לעבור על מותו לסדר היום או ליזום מהלך כדי שלא ייראה כמי שמפקיר את אנשיו. הג'יהאד בחר להגיב במטרה להפגין סולידריות וזעם על מותו של עצור, שישראל יכולה להציל את חייו, אילו רצתה בכך, אולם התגובה היתה מדודה, והעידה על רצונו של הג'יהאד לא לדרדר את המצב לעימות כולל. יש להניח שלגורמי הביטחון בישראל היה מידע מדויק לגבי כוונותיו של הג'יהאד האסלאמי ולאן מועדות פניו.

ישראל החליטה להגיב בהתנקשות בשלושה בכירים בג'יהאד האסלאמי, יחד עם בני משפחותיהם. התקשורת הישראלית ניפחה את אירוע ההתנקשות ומה שבא בעקבותיה, אולם אם נסתכל לפרטים נראה שייתכן מאוד ששכרה של ישראל יצא בהפסדה בסיבוב הזה.

גם אם מקבלים את ההנחה שפעולת ההתנקשות הישראלית לא היתה נגועה בשיקול פוליטי פנים-ישראלי ותכליתה היתה לשקם את ההרתעה ולהחליש את הג'יהאד האסלאמי, נראה שישראל נכשלה בהשגת מטרה זו. ההרג וההרס שזרעה מכונת המלחמה הישראלית ברצועת עזה רק מעצימים את המוטיבציה בעזה להמשיך בדרך ההתנגדות. היעדר כל אופק לסיום המצור והכיבוש, והפיכתם של תושבי עזה לשפני מעבדה, הם מתכון בדוק להמשך ההתנגדות המזוינת. התמרונים ההזויים ליצור בידול בין חמאס לג'יהאד לא מניבים תוצאה.

דוברים ופרשנים ישראלים מפיצים טענות מגוחכות כאילו הג'יהאד הוא שלוחה איראנית, שמבצעת את הוראותיה של טהרן. ראוי להזכיר שהג'יהאד האסלאמי נוסד לפני שהתחוללה המהפכה האסלאמית באיראן. הוא אומנם אינו מכחיש שהוא מקבל תמיכה ומימון מאיראן, אך אין פירוש הדבר שהוא הפך לכלי שרת בידיה. כמו כן, אין יותר מגוחך מהטענה שהנהגת הג'יהאד שוכנת במלונות פאר בביירות, כפי שכתב עמוס ידלין, שכיהן בעבר כראש אמ"ן.

קשה להימנע מלתהות כיצד מנוחתם של דוברי הממשלה ושל הפרשנים אינה מוטרדת כאשר הם רואים שישראל, המעצמה הצבאית הגדולה, עומדת חסרת אונים מול ארגון קטן שמאתגר אותה, ואינה מצליחה להכריע אותו או לייצר הרתעה מולו, ולבסוף נאלצת לחתום על הסכם הפסקת אש איתו?

ע'אזי אבו ג'יאב הוא תושב עזה לשעבר, פעיל פוליטי ואיש תקשורת פלסטיני ומתרגם שכותב בצוות אופק, מבית מכון ון ליר ובפורום לחשיבה אזורית.