"הוא אמר שהוא לא רוצה למות. היה אפשר למנוע את זה"

ח'דאר עדנאן היה סמל עוד בחייו לנחישות להתנגדות למעצרים המנהליים. כעת, לאחר מותו, אחרי 86 ימים של שביתת רעב, הוא צפוי להפוך לסמל אף גדול יותר. עדנאן הוא האסיר הפלסטיני ראשון שמת משביתת רעב מאז שנות ה-80, אז נפטרו חמישה אסירים כתוצאה מהאכלה בכפייה.

עדנאן נעצר בפברואר, פתח בשביתת רעב ואושפז במרפאת בית הכלא ברמלה. הבקשות החוזרות ונשנות להעביר אותו לאשפוז בבית חולים בשל מצבו הרפואי – סורבו. רעייתו, רנדה עדנאן, היתה מנועה מלבקר אותו במהלך כל התקופה.

בהודעת שב"ס הבוקר (שלישי) נמסר כי "העצור אשר סירב לבצע בדיקות רפואיות ולקבל טיפול רפואי, נמצא לפנות בוקר בתאו ללא הכרה. בוצעו בו פעולות החייאה, שבמהלכן הועבר לבית החולים אסף הרופא, שם נקבע מותו".

ארגון רופאים לזכויות אדם (רל"א) הודיע בשבוע שעבר כי עדנאן בסכנת חיים. ד"ר לינה קאסם חסאן, יו"ר הוועד המנהל של רל"א, ביקרה את עדנאן מטעם הארגון במרפאת שירות בתי הסוהר ברמלה (מר"ש), בפעם האחרונה ביום ראשון שעבר. לדבריה, "המשפט האחרון שהוא אמר לי היה: 'תגידי לכולם שיש לי זכות לחיות כמו כל בן אדם. אני רוצה לחזור לילדים שלי'. הוא שבת הרבה בעבר, אבל סיפר שאף פעם לא הרגיש ככה. הוא אמר שהוא מרגיש שהוא עומד למות. הוא אמר לי, תכתבי כל מילה: 'אף פעם לא היתה לי הרגשה גופנית כזו'".

ד"ר קאסם סיפרה כי "הוא ירד 40 קילו והיה חלש, אחרי שמונים יום של שביתת רעב מוחלטת, רק עם שתיית מים. הוא הגיע על כיסא גלגלים, במצב ירוד, בקושי דיבר, אבל היה מאוד נחוש. הוא לא רצה לשתף פעולה עם נוכחות רופא שב"ס. רק כשהשגנו אישור שהרופא יהיה בחוץ, עם דלת פתוחה, הוא הסכים להיבדק. היתה לו דלקת כרונית בקיבה, שמחריפה משביתת רעב לשביתת רעב, וסיכון לדימום מחוסר ויטמינים. אני לא מתפלאת שזה קרה".

ד"ר קאסם טוענת שהיה ניתן למנוע את מותו של עדנאן, אם רשויות הכלא ומשרד הבריאות היו מסכימים להעביר אותו לבית חולים ולא להשאירו במרפאת בית הכלא. על המרפאה היא מספרת: "הוא היה בתא לבד, וכל חצי שעה נכנס סוהר לראות אם הוא חי או מת. זו ההשגחה. יש גם לחצן מצוקה בתא השירותים. הוא אמר שהוא לא רוצה למות, שהוא לא יפסיק בשביתה, אבל הוא מבקש שיעשו בו החייאה אם יאבד הכרה. הוא ביקש שייקחו אותו לבית החולים, שיהיה בהשגחת רופאים, שכן תהיה התערבות להצלת חיים במקרה של איבוד הכרה. אבל כל פעם היו מעבירים אותו לבית חולים ומשחררים אותו בחזרה למר"ש, בתירוץ שהוא לא משתף פעולה ומסרב לבדיקות".

גורם בבית החולים קפלן ציין כי עדנאן לא אושפז בבית החולים, אלא הגיע למיון פעם אחת ולאחר מכן שוחרר.

מהמרכז הרפואי שמיר (אסף הרופא) נמסר בתגובה כי חסיון המטופל אוסר עליהם למסור פרטים על מטופלים, ובמקרה של האסיר בכללותו, יש לפנות לשב"ס.

משב"ס נמסר בתגובה: "מדובר בעצור עד תום הליכים אשר הוגש נגדו כתב אישום. העצור בחר לשבות רעב וסירב באופן גורף לבדיקות רפואיות וטיפול רפואי, בכדי לכפות את שחרורו על מדינת ישראל, למרות שהוא הואשם בפעילות טרור. נדגיש כי העצור הוחזק במרכז הרפואי של שב"ס, תחת מעקב רפואי ובליווי של בית חולים אזרחי ככל ונדרש".

ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "סוגיית אשפוזו של האסיר נדונה בעתירה שהוגשה על ידי העותר בפני בית המשפט לפני כשבועיים. כפי שהובהר בתשובת משרד הבריאות לעתירה, החלטה בנוגע לאשפוז מתקבלת בהתאם לשיקול דעת מקצועי וצורך רפואי, זאת לאחר הערכת מצבו של שובת הרעב. במועד הגשת התגובה לא נמצא כי נפל פגם בשיקול הדעת הרפואי שלא להותיר את האסיר באשפוז. העתירה עצמה נמחקה לבקשת העותר".

בכמה מקרים קודמים, גם בשביתות רעב קודמות של עדנאן עצמו, שובת רעב הוחזק בבית חולים בשלבים מתקדמים בשביתה. זאת גם ההמלצה של ההסתדרות הרפואית בישראל (הר"י) לגבי שובתי רעב. במסמך שהכינו בהר"י ב-2014 נכתב: "שובת הרעב מועבר לבית החולים לאחר 28-24 ימים לשביתת הרעב".

לדברי ד"ר קאסם, "טענּו שבית החולים זה מקומו של בן אדם ששובת רעב שמונים יום, ושזה לא תירוץ, שהוא לא משתף פעולה, כי ברגע שקורה משהו אין דרך להצילו במר"ש. עובדה שזה קרה. אני מאשימה את מערכת הבריאות הישראלית באחריות למוות של ח'אדר עדנאן. אנחנו נשבענו להציל חיים, איך ייתכן שבן אדם מגיע לחדר מיון אחרי שלא אכל שמונים יום ומשחררים אותו בחזרה לכלא? הצהרנו מיליון פעם שאין שם אמצעים להציל חיים לא מבחינת הציוד ולא מבחינת הצוות. ניסינו להפעיל לחצים על משרד הבריאות ועל בתי החולים שמיר וקפלן, ולא היה מענה לצערי".

אישומים ב"הסתה"

עדנאן, מהכפר עראבה שליד ג'נין, היה משויך לג'יהאד האסלאמי בגדה. הוא נעצר 12 פעמים, ובסך הכל שהה כ-8 שנים במעצר, רובן במעצר מנהלי ללא משפט, שהוארך מדי כמה חודשים. הוא נעצר לראשונה על ידי ישראל ב-1999. ובשנת 2000 נעצר על ידי הרשות הפלסטינית, בגלל מחאה שאירגן באוניברסיטת ביר זית, שבה למד.

ב-2005 שבת רעב 12 יום נגד החזקתו בבידוד, ולאחר השביתה הוחזר לאגף הרגיל. ב-2012 שבת רעב 67 יום, שביתה שבסיומה שוחרר בהוראת בית המשפט העליון. ב-2015 שבת רעב 55 יום במחאה על מעצרו המנהלי, עד ששוחרר ממנו. בדצמבר 2017 נעצר פעם נוספת, ושוחרר בספטמבר 2018, שוב בעקבות שביתת רעב. במאי 2021 נעצר שוב.

עדנאן הורשע בעבר על היותו דובר הג'יהאד האסלאמי בגדה, אך מעולם לא הוגש נגדו כתב אישום בחשד לפעילות חמושה. במעצרו האחרון, בפברואר השנה, הואשם ב"חברות בארגון טרור, תמיכה בטרור והסתה". לפני מעצרו, הביע עדנאן תמיכה בחמושים בג'נין ובשכם, ובמאבקם האסירים ששבתו רעב נגד מעצרם המנהלי.

השביתה הנוכחית, שהסתיימה במותו, היתה שביתת הרעב החמישית של עדנאן. בניגוד לפעמים קודמות, שבהן שבת רעב נגד מעצרו המנהלי, הפעם המעצר היה מלווה, כאמור, בכתב אישום. אך עדנאן טען שכתב האישום חסר בסיס, ונועד למנוע ביקורת על המעצרים המנהליים התכופים שלו.

עורך דינו של עדנאן, ג'מיל ח'טיב, אמר ל"שיחה מקומית" בשבוע שעבר כי "בכתב האישום יש שני סעיפים. הראשון הוא חברות בארגון לא חוקי, קרי הג'יהאד האסלאמי. אישום זה אינו מבוסס על כל ראיות או הודאה של האסיר, אלא על הפללות מצד אנשים שחלקם אפילו לא מכירים אותו, רק אמרו שהם 'יודעים' שח'אדר עדנאן חבר בג'יהאד האסלאמי. האישום השני הוא הסתה, בעקבות מידע על ידי יחידת הסייבר מנאומים של האסיר שהתפרסמו באמצעי תקשורת, שלטענתם נחשבים להסתה".

בהקשר הזה ניתן לומר, כי בשנים האחרונות נעשה שימוש רב בעבירות הסתה כדי להפליל פעילים פוליטיים פלסטינים, כאשר בקלות כל אמירה לאומית פלסטינית יכולה להיות ממוסגרת כ"הסתה".

במקרים קודמים של עדנאן ועצורים אחרים, בדרך כלל בשלבים המתקדמים של שביתת הרעב מתקיים משא ומתן, ולעתים בעקבותיו המעצר מותלה. במקרה הנוכחי, מכיוון שהוגש כתב אישום נגד עדנאן, נראה שהרשויות בישראל לא קיימו כלל משא ומתן לשחררו. הגשת כתב האישום אחרי שורה של מעצריים מנהליים, נועדה ככל הנראה למנוע ביקורת, וגם למנוע מצב שבו הוא ישוחרר.

>> "סכנת מוות מיידית": 74 יום לשביתת הרעב של האסיר ח'אדר עדנאן

>> דו"ח בצלם: אין קשר בין בתי המשפט הצבאיים לבין צדק

השופט הצבאי מבית הדין לערעורים, סגן אלוף מנחם ליברמן, קבע בדיון האחרון שנערך לעדנאן ביום חמישי שעבר: "ח'אדר עדנאן הוא אדון על גופו, ועליו לקבל את התוצאות האפשריות ממעשיו. חברה מתוקנת לא יכולה להיות בת ערובה של אדם שמאיים לפגוע בעצמו אם דרישתו לא תתקבל".

עדנאן הוא למעשה האסיר הראשון ששבת רעב בדרישה לשחררו, ולא כדי לשפר את תנאי הכליאה. השביתה שלו ב-2012 היתה זו שהתחילה את גל שביתות הרעב של אסירים בעשור הקודם, נגד הרעת תנאים ונגד המעצרים המנהליים. ביום האסיר (17 באפריל) 2012 פתחו 1,600 אסירים בשביתת רעב המונית.

בשבועיים שלפני מותו, נפוצו שמועות כוזבות שהוא מת. "לח'אדר עדנאן יש חשיבות רבה ברחוב הפלסטיני, והידיעה הכוזבת על מותו עוררה סערה גדולה", אמרה רעייתו רנדה ל"שיחה מקומית" בשבוע שעבר. "אנחנו לא מופתעים מהידיעה הזו, התרגלנו לכך. אני מאמינה שהכיבוש מנסה להכין את הרחוב הפלסטיני לקראת מה שעלול לקרות. למרות מצבו הקשה, הוא סירב עד כה לכל סוג של משא ומתן ודורש את שחרורו המידי. אני מאוד דואגת לחייו, ולבי כמעט נעצר בכל פעם שהטלפון מצלצל. אנו יודעים שבכל רגע עלולים להודיע לנו על מותו".

שביתות רעב מאז שנות ה-70

לפי מאמר של ע'אזי אבו-ג'יאב מ"פרויקט אופק", שביתת הרעב הראשונה של פלסטינים התרחשה ב-1970 בבית הסוהר שקמה, במחאה על תנאי המעצר הקשים. השובתים דרשו את הדברים הבסיסיים ביותר, כמו הארכת זמן השהייה מחוץ לתאים והכנסת כלי כתיבה ובגדים שמביאות המשפחות. שלטונות הכלא נענו לדרישות, לכאורה, אך התחמקו מההבנות לאחר סיום השביתה. במהלך שביתה זו מת האסיר עבד אל-קדר אבו אל-פחם.

מאחר ששביתה זו לא הביאה לשיפור של ממש בתנאי המעצר, נאלצו האסירים לפתוח מחדש בשביתת רעב בדצמבר 1976. זו היתה שביתת הרעב ההמונית הראשונה בתולדות בתי הסוהר בישראל: השתתפו בה קרוב ל-400 אסירים והיא נמשכה 45 יום. היא הופסקה תמורת הבטחות שניתנו לאסירים, אולם חודשה שוב בסוף פברואר 1977, מכיוון שנציבות בתי הסוהר לא עמדה בהבטחותיה.

השביתה השנייה נמשכה עשרים יום, ובמהלכה ננקטו אמצעים קשים ביותר כדי לאלץ את מנהיגי האסירים להפסיק את שביתתם. קבוצת אסירים זו הועברה לבית מעצר יגור ליד חיפה, שם הוחזקו בבידוד וסבלו מהתעללות קשה.

שביתות רעב נוספות הוכרזו בבתי סוהר אחרים בתקופות שונות, במחאה על תנאי המעצר. אחת המפורסמות שבהם היתה של האסירים בכלא נפחא שבנגב. בית סוהר זה הוקם ב-1980, והועברו אליו מי שנחשבו כמנהיגי קהילת האסירים הפלסטינים. ב-4 באוגוסט 1980 פתחו אסירי נפחא בשביתת רעב במחאה על תנאי הכליאה. השביתה נמשכה 32 יום, ובמהלכה מתו שני אסירים: ראסם חלאווה ועלי אל-ג'עפרי.

מדוברות שב"ס נמסר לגבי מותו של עדנאן: "עצור ביטחוני עד תום הליכים, אשר הוגש נגדו כתב אישום בגין עבירות טרור ושובת רעב מיום 5 בפברואר 2023, מת הבוקר, 2 במאי 2023. העצור אשר סירב לבצע בדיקות רפואיות ולקבל טיפול רפואי, נמצא לפנות בוקר בתאו ללא הכרה. בוצעו בו פעולות החייאה במהלכן הועבר לבית החולים אסף הרופא שם נקבע מותו.

"העצור, יליד 1978, נשוי + 3, תושב ג'נין, משויך לגא"פ (הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני), עצור בחשד לחברות בארגון טרור, תמיכה בטרור והסתה. נקלט בשב"ס ביום 5 בפברואר 2023. זוהי כניסתו ה-10 לשב"ס. הודעה נמסרה לגורמי התיאום".