newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

ההרשעה ברצח בדומא היא היוצא מהכלל המעיד על הכלל

לפני שישראל מתפארת שהיא מרשיעה את מי שפוגע בפלסטינים, ראוי להזכיר שיותר מ-90% מתיקי החקירה בעניינים כאלה מסתיימים בלי כתב אישום. אפילו ברצח משפחת דוואבשה היה מסמך משמעותי שחמק מעיני החוקרים

מאת:

הכרעת  הדין שניתנה אתמול במשפטו של עמירם בן אוליאל אולי תביא מעט נחמה לבני משפחת דוואבשה ואין ספק שתשמש את ישראל כדי להציג תמונה ולפיה מערכת אכיפת החוק הישראלית מתייחסת ברצינות לפשעים נגד פלסטינים, חוקרת אותם, מעמידה לדין נאשמים ואף מרשיעה. אבל אם נשתמש לרגע בטרמינולוגיה משפטית, זהו מצג שווא.

בליל השריפה הגיע למוקד בנימין דיווח על מתנחלים הצועדים מדומא למאחז עדי עד. עמירם בן אוליאל, שהורשע ברצח בדומא, בבית המשפט (צילום: אבשלום ששון / פול)

בליל השריפה הגיע למוקד בנימין דיווח על מתנחלים הצועדים מדומא למאחז עדי עד. עמירם בן אוליאל, שהורשע ברצח בדומא, בבית המשפט (צילום: אבשלום ששון / פול)

חקירת הרצח המזעזע של שלושה מבני משפחת דוואבשה היא היוצא מהכלל המעיד על הכלל. והכלל הוא שזרועות אכיפת החוק בישראל אינן מייחסות חשיבות רבה לחקירת פשעים כנגד פלסטינים. לא כשמדובר במקרי אלימות חמורים, ובטח שלא כשמדובר באלימות היומיומית שהיא מנת חלקם של פלסטינים רבים בגדה המערבית.

בפרשה חמורה זו הצבא, השב"כ והמשטרה לא יכלו להעלים עין ולמוסס את המקרה. הם ידעו היטב שאת הפשע המזעזע הזה הם חייבים לפענח, מפני שלא מדובר בעוד מקרה שבו "חבורת שמאלנים" מעלים סרטון על התעללות ברועי צאן או על כריתת עצי זית, הפעם מדובר ברצח של משפחה. אירוע שחדר אפילו את אדישות הציבור. תמונת התינוק הקטן עלי, שנשרף למוות לצד הוריו, הופצה בכל העולם ונצרבה בליבם של מיליונים.

ואכן, הפרקליטות יכולה להתגאות בהצלחתה במקרה זה ובכך שבית המשפט העביר מסר חריף לפיו "טרור הוא טרור וזהות המבצעים אינה רלוונטית". אבל לצערנו המציאות הכללית אינה מתיישבת עם קביעה נחרצת זו. במשך 15 שנה ארגון יש דין עוקב מקרוב אחר הטיפול של רשויות אכיפת החוק בעבירות שמבצעים אזרחים ישראלים נגד פלסטינים בגדה המערבית. כאלפיים תיקי חקירה שנצברו במאגר המידע של הארגון מספרים סיפור אחר לגמרי.

כ-91% מהתיקים נסגרו בתום החקירה מבלי שהוגש כתב אישום נגד חשודים, מהם 82% נסגרו בשל נסיבות המעידות של כישלון בחקירתם. רובם מפני שהשוטרים כלל לא הצליחו לאתר חשודים או לאסוף מספיק ראיות כדי לגבש כתב אישום.

עיון בתיקי חקירה שנסגרו לאורך השנים מראה שפעולות חקירה מאד בסיסיות ומשמעותיות בכלל לא מבוצעות. אפילו במקרה של חקירת רצח משפחת דוואבשה, שבה דווקא הושקעו זמן, משאבים ומיטב החוקרים ביש דין יודעים לספר ממקור ראשון על כשל חקירה משמעותי.

בזמן שהחקירה התנהלה עדיין ללא קצה חוט שיוביל לחשודים, הגיע לידי יש דין מסמך שמקורו במוקד ביטחון אזרחי בנימין. לפי המסמך, בשעה 4:03, מעט לאחר שעת הצתת בית דוואבשה, התקבל במוקד דיווח על מתנחלים שהולכים מדומא לכיוון המאחז עדי עד. כשעה לאחר מכן התקבל דיווח נוסף כי חמישה מתנחלים נראו יורדים מרכב במאחז גבעת הרואה והחלו בהליכה רגלית לכיוון סינג'יל. וכי "יש סיכוי שהם מעורבים באירוע. המשטרה והפלוגה עודכנו".

את אותו מסמך בדיוק קיבלה גם פרקליטות המדינה, שכן הוא הוגש לה (כמו ליש דין) יחד עם מסמכים רבים, במסגרת הדיונים בעתירת יש דין לפינוי המאחז עדי עד. איש מאנשי הפרקליטות שקיבלו את המסמך לא ייחס לו חשיבות. אך גם אם נניח לרגע שהוא חמק מעיניהם, כיצד ייתכן שחוקרי המשטרה והשב"כ לא העלו על דעתם לעשות פעולה פשוטה ומתבקשת כל כך כמו להוציא פלט מאותו מוקד אזרחי ולבדוק האם דווח או נצפה דבר מה חריג או חשוד בליל הרצח.

המסמך הובא לבסוף לידיעת החוקרים רק כאשר חברינו עו"ד שלומי זכריה עיין בחומרים לקראת דיון בעתירה, נתקל במסמך והודיע על כך למשטרה. איננו יודעים אם המסמך תרם לקידום החקירה, אך סיפור קטן זה ממחיש עד כמה עמוק הכשל המערכתי בחקירת פשעים נגד פלסטינים.

מלבד חוסר הצדק המשווע שבאי-אכיפת החוק על מי שתוקפים, חומסים ומשחיתים, למדיניות המקלה ראש בעבריינות אידיאולוגית של מתנחלים יש סיבה. היא משרתת את המטרה של שליטה ישראלית באדמות הגדה המערבית. לממשלה ולרשויות נוח לאפשר את ההפחדה, ההתנכלות והגזל שמובילים בסופו של תהליך להשתלטות על קרקעות ולבניית עוד התנחלויות ומאחזים. כעת, כשהממשלה דוהרת לקראת סיפוח, ההתעלמות המוחלטת משלומם של הפלסטינים ורמיסת זכויותיהם מגיעות לשיא חדש במדיניות הנישול.

זיו שטהל היא מנהלת מחלקת המחקר של יש דין וגלעד גרוסמן הוא דובר זזים – קהילה פועלת.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf