הדיון המטורלל בפסילת יזבק: בן גביר בתפקיד התובע של אייכמן

לאחרונה מרבים לדבר – מימין ומשמאל – על "הקונטקסט" שבו מתנהלים דיונים ציבוריים בישראל. הנה עוד הקשר שראוי להזכיר: חברת הכנסת היבא יזבק, בא כוחה עו"ד חסן ג'בארין וחברי כנסת נוספים מהרשימה המשותפת התייצבו היום (רביעי) בוועדת הבחירות לדיון בבקשת פסילת מועמדותה של יזבק, כאשר עצם אזרחותם של אחדים מהם במדינה – ולא רק זכויותיהם בה – עומדת לשאלה, כחלק מעסקת המאה של טראמפ.

בפתח הספק דיון ספק מחזה האבסורד שכל מערכה בו היתה ידועה מראש לכל הנוכחים, ביקש יו"ר הוועדה, השופט ניל הנדל, להזכיר את הכללים: מהם הסעיפים שלפיהם ניתן לשלול מועמדותו של אדם מהתמודדות לכנסת, ומהם גבולותיו של הדיון עצמו. "אנחנו רוצים לנהל דיון מכובד וענייני", אמר מבלי שישכנע אפילו את עצמו, שמכיר היטב את הסחורה שיושבת לפניו. ועוד הזכיר הנדל: חברת הכנסת יזבק לא ניצבת כאן כנאשמת, אלא כמשיבה. כמה שהוא טעה.

עבור מרבית הנוכחים באולם, חברי ועדת הבחירות, יזבק היתה לא רק בבחינת נאשמת אלא בבחינת מורשעת – עוד לפני שנכנסה לאולם. בזה אחר זה עלו נציגי הרשימות שחתומות על בקשת הפסילה שלה והתחרו אחד בשני בתמהיל של פשיזם, גזענות ופורנוגרפיה של מוות ושכול.

קשה לקבוע מי קטף את התואר: האם היה זה נציג הליכוד בוועדה, עו"ד קובי מצא, ששלף את תמונתם של משפחת הרן, קורבנותיו של סמיר קונטאר, תוך ניסיון אלים להשתיק את הדוברים הפלסטינים; או ח"כ אופיר כץ שגייס את הילדים הקטנים של משפחות הוכמן והרן, קורבנותיהם של קונטאר ודלאל מוגרבי, בז'רגון לאומני במסווה של קיטש סנטימנטלי כדי לשלהב את היצרים נגד יזבק; או אולי ח"כ עודד פורר שתיאר את "מזימתה" של יזבק להיכנס לכנסת כדי לחתור מתוכה תחת "המדינה היהודית". כל דובר וסגנון ההתלהמות המיוחד לו.

ובכל זאת קשה היה, כצפוי, להתחרות באיתמר בן גביר, עורך הדין בשבילכם, שהתחיל את דבריו כך: "במקום זה שבו אני עומד לפניכם, אין אני עומד יחידי; עמדי ניצבים כאן עוד אלפים שנטבחו, נרצחו ונשרפו". ואולי היה במילים הבודדות האלה כדי לסכם את כל הפארסה האומללה הזאת כולה: אם הכהניסט בן גביר הוא בתפקיד גדעון האוזנר, תחשבו לבד מה התפקיד שאליו לוהקה בטרלול הזה יזבק.

מכור לתשומת הלב התקשורתית, בן גביר עשה כל שביכולתו להפוך את עצמו לכוכב הדיון. שוב ושוב הפריע לדוברים השונים בקריאות ביניים צעקניות, מתלהמות, ילדותיות, גסות רוח. למעט נציגי הרשימה המשותפת, הרושם היה שהנוכחים מקבלים את נוכחותו הפרובוקטיבית כמעט כסוג של משובה – מעירים לו בחיוך, נוזפים בו בחביבות. הילד המופרע של כולנו.

והוא באמת למד לדבר על עצמו בלשון רבים, כנציגו של עם ישראל, כשהטיח "איך אנחנו נותנים לזה לקרות?" אין להכחיש, בישראל 2020 איתמר בן גביר הוא אכן במידה רבה האני הקולקטיבי היהודי. הנה, אפילו נציגי מפלגת העבודה וכחול לבן הם כעת בצד שלו.

"רוצים להוציא אותי מהמשחק"

אחרי שנציגי מבקשות הפסילה סיימו לדבר, כל אחד מהדוברים שבאו אחריהם – נציג היועמ"ש שהתנגד לפסילה, עו"ד חסן ג'בארין, יזבק עצמה ונציגי מתנגדות הפסילה מרצ והרשימה המשותפת – כולם נקטעו בגסות ושוב ושוב על ידי נציגי הימין.

כשעו"ד ג'בארין ציין את ההקשר הפוליטי-לאומי-חברתי של הפוסטים שגינם מבקשים את פסילתה של יזבק, בן גביר נזף בו שהוא "משמיץ את החברה הערבית", לא פחות. על כך השיב ג'בארין שבניגוד לבן גביר, יזבק מעולם לא נחקרה במשטרה, והוסיף במרירות "אולי ח"כ יזבק תאשים אותי על כך שאני משווה בינה לבין בן גביר, שהרי אם בן גביר היה ערבי הוא כבר מזמן היה יושב בכלא".

לאלה שנופפו גם בביקור שערכה יזבק, ביחד עם חברים אחרים מהרשימה המשותפת, אצל מנהיג הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, השיח' ראיד סלאח, השיב ג'בארין כי הביקור הזה נערך בזמן שהותו של השיח' סלאח במעצר בית, באישורו של בית המשפט. "שו בידכ אחסן מן היכ?" ("מה אתה רוצה יותר מזה?").

אחרי ג'בארין עלתה לדוכן יזבק עצמה. אפשר רק לנחש את תעצומות הנפש והכוחות שלהם נדרשה חברת הכנסת הצעירה במשכן כשעמדה מול הקהל העוין, המוסת והמסית הזה. על רקע קריאות הביניים הארסיות שקטעו את דבריה מפעם לפעם, היא דיברה בקור רוח מעורר הערכה.

"על פניו", אמרה, "נראה שאני עומדת היום בפני שתי ברירות: להתעלם או לתקוף חזרה את מי שתוקפים אותי בגזענות. אבל אני בוחרת בדרך שלישית: לקיים שיח, לשמוע ולהשמיע וכן, גם להסביר".

יזבק התייחסה בדבריה אל הנסיבות שבהן נכתבו הפוסטים המדוברים, הבהירה שוב שאינה תומכת במאבק אלים, והתייחסה גם למניעים הפוליטיים שמאחורי בקשת פסילתה: "אני יודעת שלא את כללי המשחק הדמוקרטיים הם רוצים לאכוף, אלא את הוצאתי מהמשחק עצמו".

אחרי ירידתה של יזבק מהדוכן, האווירה המתוחה באולם הגיעה לידי פיצוץ. באופן מדהים, ולמרות שללא ספק עשה כמיטב יכולתו, בן גביר לא היה האיש המתלהם באולם. ללא ספק רגע השפל היה כאשר עו"ד מצא, נציג הליכוד בוועדה, הפטיר לעבר שורת חברי הכנסת של הרשימה המשותפת שישבה מאחוריו "שורת המחבלים פה". גם על זה השופט הנדל לא מצא לנכון להוציא אותו מהאולם.

בתום הדיון, התקיימה הצבעה שמית שתוצאותיה היו ידועות מראש: בפסילתה של יזבק תמכו 27 חברים בוועדה, כולל נציגי כחול לבן, העבודה-גשר ובן גביר, והתנגדו לה שבעה נציגים.

לאחר ההצבעה, התפזרו הצדדים. עו"ד ג'בארין וחברי הכנסת של המשותפת הלכו להתכונן לקראת הדיון בבקשת הפסילה נגד הרשימה המשותפת כולה. הצד השני הלך, אולי, לבית הכנסת שממוקם ממש מול אולם ועדת הבחירות. בכל זאת, דמוקרטית ויהודית.