newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הגיע הזמן הירוק: הפרויקט שמספר את ההיסטוריה הטרנסית בישראל

לוח השנה של "פרויקט גילה להעצמה טרנסית" מציג אבני דרך בהיסטוריה של הקהילה בארץ. את הסיפורים של מי שסללו את הדרך, שנלחמו בדעות הקדומות, בממסד הרפואי. ויש גם הדסטארט

מאת:

הקהילה הטרנסית מגיחה לשיח הציבורי לעיתים רחוקות, פעמים רבות כדמויות מעוררות גיחוך, קומיות או גרוטסקיות. לאחרונה ניתן גם יותר ויותר מקום ודגש על האפליה הקשה ממנה סובלת הקהילה בחברה בכלל אבל גם בתוך הקהילה הלהטב"קית. את הסיפורים שמספרים את סיפורה של הקהילה כתבו לרוב אנשים מבחוץ, במבט אנתרופולוגי, רפואי או בידורי. גם כשנעשה ניסיון לתת מענה לצורך הפצת המידע וכתיבת המציאות מתוך הקהילה, ביוזמות כמו הזמן הוורוד ואחרות, לרוב הכותבים היו שייכים לאליטה – להומואים החזקים והמובילים.

יוזמה חדשה, לוח השנה "הזמן הירוק", מאפשרת לאנשים טרנסים להתחיל ולדבר על ההיסטוריה שלהם, על הסיפורים, האירועים, המקומות והדמויות שעיצבו ובנו אותם, מנקודת מבטם המורכבת והייחודית להם ולהן. לעצב את ההיסטוריה של הקהילה הטרנסית בישראל דרך צילומים וטקסטים שהופקו במיוחד עבור הפרויקט.

היסטוריה קהילתית, הסטוריה של מאבק, טרגדיות, נצחונות ופריצות דרך. השליטה על כתיבת ההיסטוריה היא חשובה ומעצבת את האופן שבו הסיפור מסופר ונזכר. בתנועות הפמיניסטיות בעולם, כמו גם בקהילות נוספות, השקיעו משאבים רבים בבניית ארכיונים לשימור ותיעוד ההיא-סטוריה שלהן.

> לקח לי שנים לצאת מהארון הגאה, ועוד שנים לצאת מהארון המזרחי

יובל טופר, גבר טרנס הנשוי לבן זוגו. יחד הם הביאו לעולם שני ילדים אותם ילד טופר (צילום: קרן מנור)

יובל טופר, גבר טרנס הנשוי לבן זוגו. יחד הם הביאו לעולם שני ילדים אותם ילד טופר (צילום: קרן מנור)

אלונה שטרן, אשה טרנסית מחיפה ואחת המתנדבות ב"פרויקט גילה להעצמה טרנסית", ארגון שהוקם מתוך ולמען הקהילה הטרנסג'נדרית ומי שעומד מאחורי הפקת לוח השנה "הזמן הירוק", אוספת כבר שנים כל פיסת מידע רלוונטית על הקהילה. "התחלתי לאסוף חומרים ולבנות ארכיון", היא מספרת לשיחה מקומית. "בעבר ניראות טרנסית היתה דבר כמעט לא קיים, המידע היה עובר מאחת לשנייה, מפה לאוזן, אם בכלל, ונשים וגברים טרנסים היו מאוד מבודדים. למצוא כתבה או מידע על אנשים אחרים בקהילה היה משהו מעצים ומרגש. אספתי כל כתבה או איזכור לשונות מגדרית שיכולתי לשים עליו יד".

בלוח השנה מצולמת אלונה עם הארכיון שלה ומספרת על הספר פורץ הדרך, "החתך", שנכתב על ידי אשה טרנסית בשנות ה-70 ומספר על מסעותיה לשינוי מגדרי בישראל של שנות החמישים והשישים. מהבנת השונות בתקופת הילדות, דרך התגובות ברחוב ועד מפגשים קומיים וכואבים בו זמנית עם פתולוג שמאשר לה טיפול רפואי אחרי בדיקות משפילות ותוך אבחונה כ"מקרה פתולוגי". כל אלה בגוף ראשון, בכנות ומתוך חוויותיה ועולמה הרגשי.

אלונה שטרן והארכיון הטרנסי. "פרויקט גילה להעצמה טרנסית" (צילום: יעל קני)

אלונה שטרן והארכיון הטרנסי. "פרויקט גילה להעצמה טרנסית" (צילום: יעל קני)

סיפור נוסף המוצג בלוח השנה, ומהווה אבן דרך בהיסטוריה הקהילתית, הוא סיפורו של מועדון השושן בירושלים. וכך כותב עליו עידו קטרי, גבר טרנס ופעיל בפרויקט:

"בתחילת שנות האלפיים השושן היה הבר הלהט"בי היחיד בירושלים. הקהילה שצמחה בשושן נשענה על סולידריות שבאה מהלב והצמיחה מרחב של חופש מגדרי שרבות מאיתנו, דווקא בירושלים, היו זקוקות לו כמו אויר לנשימה. השושן היה מקום מפגש קווירי של ירושלים על כל גווניה: הגיעו אליו מהעיר המזרחית ומהעיר המערבית, יהודים וערבים, אדוקים בדתם וכאלו שעזבו אותה, לסביות הומואים טרנסיות, טרנסים, בי-סקסואליות, קוויריות ושאר אוהבות. השושן היה אי קטן של תשוקה וסטיות מגדרית מבורכות, מקום שבו לא היינו צריכים להסתכל מעבר לכתף ולחשוש. שם נולדו התארגנויות חדשניות של הקהילה הטרנסית שיגדלו ויצמחו בשנים שיבואו…"

אחד הסיפורים המרתקים והפחות מוכרים מאלה המסופרים בלוח השנה הוא סיפורה של רינה נתן, אותו חשפה לפני כמה שנים ד"ר איריס רחמימוב, אשה טרנסית בעצמה. רינה נתן היא אולי האשה הראשונה שעברה ניתוח לשינוי מין בישראל. היא עשתה זאת אחרי מאבק ארוך בממסד הרפואי, מאבק שבו הפסידה פעם אחר פעם, עד שלמעשה ניתחה את עצמה והגיעה במצב קשה לבית החולים. כך היא אילצה את הרופאים לבצע בה את הניתוח. את הסיפור בהרחבה אפשר לשמוע מפי רחמימוב בסרטון שהופק במסגרת צילומי הפרויקט:

סרטון נוסף מספר את סיפורו של יובל טופר, גבר טרנס הנשוי לבן זוגו. יחד הם הביאו לעולם שני ילדים אותם ילד טופר. הוא מספר על הקשיים הרבים, החששות בזמן נטילת ההורמונים, ההתמודדות מול משרד הפנים בנסיונות להרשם כאביהם של ילדיו וההתלבטויות והסיכונים סביב ניהול מאבק משפטי:

יש משהו מאוד מרגש בכתיבת ההיסטוריה מחדש והפעם מפי האנשים שחוו אותה והושפעו ממנה. איסוף הסיפורים לצורך הפקת לוח השנה חשף סיפורים מדהימים של אנשים ונשים שסללו את הדרך לאלו שבאו אחריהן. של מי שנלחמו בדעות הקדומות, בחסמים הבירוקרטים, בתיקשורת העויינת, בממסד הרפואי. עד היום מדובר באוכלוסיה המוחלשת והמודרת ביותר בקהילת הלהט"ב. אוכלוסיה שסובלת מהזנחה, אלימות קשה, אפליה והשתקה. מול כל אלה, ההזדמנות להפגין כוח, לדבר על הצלחות ולהוציא אל אור השמש אירועים שגם אם הם קשים בחלקם הם מספרים את הסיפור שלהם עצמם. הם בונים את ההיסטוריה שלהם, מעצבים אותה, כותבים אותה ומושיטים יד לכל צעיר וצעירה המתמודדים עם שונות מגדרית.

> מייצגים את פלסטין, לא את ישראל: שני מתמודדים מהצפון ב"ערב איידול"

עתליה ישראלי נבו משחזרת את הזכיה של דנה אינטרנשיונל באירויויזיון (צילום: קרן מנור)

עתליה ישראלי נבו משחזרת את הזכיה של דנה אינטרנשיונל באירויויזיון (צילום: קרן מנור)

קרן מנור, אחת הצלמות של הפרויקט מספרת: "במהלך הצילומים היתה הרגשה שמשהו חדש מתחיל בקהילה הטרנסג'נדרית. לסיפורים ולצילומים יש חשיבות היסטורית של תיעוד ובניה של נרטיב ויזואלי וטקסטואלי. התחושות בצילומים היו מאוד מיוחדות, תחושה שאנחנו עושות משהו גדול ומשמעותי, משהו שמחזק את הקהילה. אנחנו רוצות להכניס את לוח השנה הזה לכל בית, לתלות על כל קיר במקום בולט את הסיפור הגדול של הקהילה הזאת, הסיפור הזה שלא מסופר ולא מדובר. הגיע הזמן".

"פרויקט גילה" אינו נתמך כלכלית על ידי שום גורם. בעזרת לוח השנה הם מקווים לגייס כסף שיעזור להם להמשיך לפעול למען העצמת אנשים טרנסג'נדרים וטרנסג'נדריות. הפרויקט, שמופעל בהתנדבות על ידי פעילות ופעילים מתוך הקהילה, פועל נגד האפליה וההדרה של טרנסים בכל תחומי החיים בישראל, באמצעות שירותים שניתנים מתוך משאבי הקהילה: סיוע משפטי, סיוע זמני בדיור, ליווי ותמיכה ועוד. לוח השנה "הזמן הירוק" יצא לאור בחודש נובמבר 2014, החודש בו מצוין ברחבי העולם יום הזיכרון הטרנסג'נדרי. כדי להוציא את הפרויקט לפועל נפתח הדסטארט. גם אתן ואתם יכולים לתמוך.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf