גם בהכשרת מורים – רלוונטיות וחניכה אישית הן הכלי המנצח

אומנות ההוראה היא אומנות ההתאמה, והיא מנוגדת למאמצי הסטנדרטיזציה של החינוך. מורה ותלמידה בבית ספר בירושלים, ב-1 בספטמבר 2015 (צילום: הדס פרוש / פלאש90)

בדוח המחקר הבינלאומי על איכות ההוראה שפורסם החודש נחבאת תובנה חשובה להכשרת המורות והמורים: ללימודי ההסמכה להוראה ולהשתלמויות במהלך שנות העבודה תרומה נמוכה לפיתוח המקצועי, לנוכח פער גדול בין התכנים לבין הצרכים של המורים. לעומת זאת, פיתוח מקצועי באמצעות חניכה ומשוב אישיים, שהשימוש בהם גובר עם השנים, נמצא רלוונטי ביותר ומסייע לשיפור ההוראה.

הדברים עולים מתוך פרק 4 בדוח מחקר טאליס ל-2024. המידע נאסף באמצעות שאלונים, שעליהם השיבו כ-40 אלף מורות ומורים מ-49 מדינות ברחבי העולם. בישראל השתתפו במחקר יותר מ-3,000 מורות ומורים מ-198 חטיבות ביניים.

בכל אפיקי ההכשרה (ובכל העולם), המיקוד הוא עדיין בתחומים המסורתיים: ידע בתחום הדעת (מקצוע ההוראה) ודרכי הוראה של תחום הדעת. זאת לעומת מיעוט יחסי של הכשרה בתחומים "חדשים", כגון הוראה בשילוב תלמידים עם צרכים מיוחדים, הוראה במרחב רב תרבותי (כיתות הטרוגניות), שימוש בתוצרי הערכה לשיפור ההוראה והלמידה, התאמה אישית של ההוראה לרמת התלמידים, תמיכה רגשית חברתית בתלמידים והוראה בשיתוף בין מורים.

שלא במפתיע, נמצא שככל שמורות ומורים מדווחים שההכשרה וההשתלמות היו רלוונטיים לצורכיהם ובעלי השפעה חיובית על ההוראה שלהם, כך הם מדווחים על תוצאות טובות של ההוראה: תחושת מסוגלות, השגת מטרות השיעורים ושביעות רצון מהמקצוע.

המסקנה הזאת חשובה לא רק למי שמובילים את הכשרת המורים, אלא גם למורות ולמורים בעבודתם בכיתות. אומנות ההוראה היא אומנות ההתאמה, והיא מנוגדת למאמצי הסטנדרטיזציה של החינוך. כל שצריך הוא לנטר את היכולות, הצרכים והרצונות של הלומדים כשלב ראשוני והכרחי בתכנון הלימודים, ולקדם את הלומדים באמצעות חניכה ומושב אישי.

לימודי הסמכה להוראה

הכשרה והסמכה להוראה נעשית בשני מסלולים מרכזיים: המסלול הרגיל (המסורתי), שבו לומדים שלוש עד ארבע שנים לתואר ראשון במכללות האקדמיות; והמסלול המקוצר (האלטרנטיבי), המיועד לבעלי תארים מקריירה קודמת, שבו לומדים לתעודת הוראה כשנה עד שנתיים.

בכל המדינות, רוב המורות והמורים רכשו את הסמכתם במסלול המסורתי, אולם יש הבדל גדול במידת הפופולריות של המסלול המקוצר. באיטליה, למשל, לא מונהג כלל מסלול מקוצר, בעוד שבאוסטרליה למדו בו קרוב למחצית מהמורות והמורים. בישראל 20% מהמורים למדו במסלול המקוצר, בדומה לארה"ב, ופי שניים לעומת הממוצע ב-49 המדינות שהשתתפו במחקר.

עוד נמצא כי הפופולריות של המסלול המקוצר נמצאת בעלייה עם השנים. בישראל, 29% מהמורות והמורים שסיימו את הכשרתם בחמש השנים האחרונות למדו במסלול המקוצר, כמעט פי שניים ממי שסיימו ללמוד לפני יותר מחמש שנים.

ההערכה הכללית של לימודי ההסמכה בישראל ובמדינות המחקר היא חיובית. רוב גדול סבור שההכשרה סיפקה הבנה עמוקה של המקצוע, איזנה בין ידע תיאורטי להתנסות מעשית וכללה מספיק זמן לתצפיות בכיתות ולהתנסויות בהוראה בבתי הספר.

אבל מנגד, כאשר נשאלו המורים ביתר פירוט לגבי תוכני ההכשרה, הערכתם היתה נמוכה למדי (ראו תרשים). רק כמחצית ממורות ומורי ישראל הרגישו שהם מוכנים להוראה בעקבות תוכנית ההכשרה שעברו (ראו תרשים). הנתון נע מ-57% שהרגישו מוכנים בידע ובהבנה של תחום הדעת (מקצוע ההוראה), עד 33% בלבד שהרגישו מוכנים להוראה במרחבים רב תרבותיים.

בתרשים ניכר כי בכל תחומי ההכשרה, תחושת המוכנות של מורות ומורי ישראל בעקבות ההכשרה נמוכה מאשר בממוצע המדינות. גם ההשוואה למחזור הקודם של המחקר מעוררת דאגה. למשל, 80% מהמורים החדשים במחקר שנערך מ-2018 דיווחו על מוכנות בתחום הדעת, לעומת 51% בלבד מהמורים החדשים במחקר של 2024.

השתלמויות להתפתות מקצועית

לאחר לימודי ההסמכה והכניסה לעבודה בבתי הספר, משתתפים כל מורי ישראל (97.8%) בהשתלמויות להתפתחות מקצועית. למעשה, במהלך שנה משתתפים המורים בממוצע ביותר מ-4 השתלמויות שונות. נתונים אלה נכונים גם לממוצע המדינות שהשתתפו במחקר.

הפיתוח המקצועי השכיח ביותר (91%), הוא בהשתלמות מסוג קורס, סמינר או סדנה, הכוללים כמה מפגשים במהלך שנה. בנוסף, שני שלישים מהמורים השתתפו ברשתות או קהילות מורים, ומחצית מהם דיווחו על השתתפות בכנסים מקצועיים.

בתוכני ההשתלמויות נמצא פער גדול לטובת תכנים מסורתיים. למשל 70%-80% השתתפו בהשתלמויות בתחומים ידע במקצוע ההוראה ודרכי הוראה של מקצוע ההוראה. לעומת זאת, רק 30%-50% השתתפו בהשתלמויות בתחומים: הוראה במרחב רב תרבותי (כיתה הטרוגנית); הוראה לכיתה שבה משולבים תלמידים עם צרכים מיוחדים; עבודה בשיתוף בין מורים; וגישות להוראה יחידנית (פרסונליזציה של ההוראה).

רק מחצית מהמורות והמורים בישראל (56%) דיווחו כי ההשתלמויות שבהן השתתפו בשנה האחרונה השפיעו לטובה על ההוראה שלהם בכיתות. בקרב המורות הצעירות והמורות החדשות, השיעור מעט יותר נמוך (ראו תרשים).

כמו כן, נמצא פער גדול בין תחומי ההשתלמות בפועל לבין תחומי ההשתלמות שעלו כצורך מהמורים. למשל, 80% מהמורות והמורים בישראל דיווחו כי השתתפו בשנה האחרונה בהשתלמות בנושא ידע והבנה של תחום הדעת, אך רק 18% דיווחו שיש להן צורך בהשתלמות בתחום זה.

חניכה ומשוב אישיים

אפיק פיתוח מקצועי שלישי (לצד הסמכה והשתלמויות) הוא אפיק החניכה, שבו השתתפו רוב המורות והמורים בישראל (74%). מדובר בפעילויות כגון חניכה אישית בזוגות של מורה מנוסה ומורה חדש (מנטורינג); משוב שמורים מקבלים לאחר צפייה בשיעור מצד מדריכה או מנהלת; או משוב הדדי הניתן במסגרת צוות מורים מקצועי.

בישראל, כמו בכל מדינות המחקר, חלה בשנים האחרונות עלייה בהיקף ההשתתפות בפעילות חניכה ומשוב אישיים. למשל, ב-2018 רק 46.6% מהמורות והמורים בישראל דיווחו על השתתפות בחניכה לכל סוגיה, לעומת 74% במחקר הנוכחי.

עלייה נמצאה גם בהיקף השימוש בחניכה אישית (זוגות מנטורינג). 99.5% מהמורים החדשים דיווחו שיש תוכנית חניכה אישית בבית הספר, ו-54% דיווחו כי נעזרו במורה מנוסה כחונך אישי. רוב המורים (כ-70%) דיווחו כי למשוב האישי שקיבלו היתה השפעה חיובית שהביאה לשיפור ההוראה שלהם בכיתות (ראו תרשים). ההערכה למשוב האישי היא מעט יותר גבוהה בקרב מורות ומורים חדשים.

משלל הנתונים עולה כי החניכה והמשוב האישיים מהווים את אפיק ההכשרה הרלוונטי ביותר לצרכים של המורים, וזה מניב את התרומה הרבה ביותר להוראה בכיתות. על כך כתבו עורכי המחקר: "מחקר טאליס מראה שרק השתתפות בהכשרה איכותית, אשר המורים עצמם שופטים כבעלת השפעה חיובית על הוראתם, קשורה לתוצאות מקצועיות חשובות", בהן תחושת מסוגלות בהוראה, שביעות רצון מהמקצוע והשגת מטרות ההוראה בכיתות.

החוקרים מציעים שההכשרה לעתיד תתחיל בניטור הצרכים האישיים של המורות והמורים, תתאים את תוכני ההכשרה לצרכים אלה, ותתקיים בעיקר באפיק של חניכה וליווי אישיים. ואני מוסיף שאת התובנה הזאת ראוי להעתיק כלשונה גם לעבודת המורים מול התלמידות והתלמידים בכיתות.