גם אם תהיה האטה באלימות המתנחלים, הכיוון לא צפוי להשתנות

השתוללות חסרת רסן. מכונית שרופה בעקבות התקפת מתנחלים בדיר אל-חטב, מזרחית לשכם, ב-22 במרץ 2026 (צילום: נאסר א-שתייה / פלאש90)

בימים האחרונים "אלימות המתנחלים", שהיא שם מכובס לאלימות ישראלים בגדה המערבית, הגיעה שוב לכותרות. הרמטכ"ל אייל זמיר "התריע" מפני עלייה במעשי הטרור היהודי בגדה. עמית סגל הודה שיש טרור יהודי ("פשיעה לאומנית", לדבריו), הכולל "שריפה וביזה ולפעמים גם ניסיונות לינץ'", ורמז כי כדאי להחזיר את המעצרים המנהליים. עורך "מקור ראשון", חגי סגל, כתב כי "השטח אכן בוער, והגפרור הפעם הוא יהודי", וציין כי מדובר ב"התעמרות מתועבת בקורבנות אקראיים".

אפילו שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', הודה שיש דבר כזה, וכתב כי יש לעקור את התופעות האלה מן השורש. עם זאת, הוא טען שמדובר בתופעת שוליים והוסיף כי "אסור לשחק לידי קמפיין שקרי ומתוזמר". ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כהרגלו לא אמר דבר פומבי בעניין, אך קיים "הערכת מצב ביטחונית" בפיקוד המרכז.

אפשר למנות כמה סיבות לכך שהנושא חזר לסדר היום, אך חשוב לזכור כי אין זה דבר חדש. מעת לעת מתרחש אירוע, או מצטברים כמה אירועים, שבהם האלימות חורגת מהרף ה"רגיל" וחוצה קו אדום דמיוני בקרב המיינסטרים הישראלי. כשזה קורה, מתחיל סיקור תקשורתי של התופעה, הכולל תוכניות איך "למגר" אותה ושיח על האופן שבו היא "גורמת נזק להתיישבות ולישראל". לרוב, לאחר כמה ימים, הסערה שוככת, והנושא נדחק שוב מסדר היום.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

הפעם נראה כי הסיבה העיקרית ללחץ מגיעה מכיוון הממשל האמריקאי, לרבות התייחסות של שר החוץ מרקו רוביו, שאמר כי "ארה"ב מודאגת מאלימות של מתנחלים ישראלים בגדה המערבית" וכי הוא "מצפה מישראל לעשות משהו בנוגע לזה". גם עמית סגל אמר כי הממשל האמריקאי פונה בעצמו לנתניהו ואומר לו שהדבר הזה צריך להיפסק.

בעקבות זאת, רבים בישראל הבינו שאי אפשר עוד לטעון כי מדובר רק ב"70 ילדים שבאים מבתים הרוסים", כפי שאמר נתניהו בראיון ל"פוקס ניוז" רק לפני שלושה חודשים; ולכן נשמעות שלל התבטאויות בנושא ואף הודאה בכך שטרור יהודי אכן קיים.

העניין של הממשל האמריקאי התעורר על רקע השתוללות חסרת רסן של מתנחלים בגדה מאז תחילת המלחמה עם איראן, שבמהלכה נרצחו שבעה פלסטינים בכמה תקריות, רובן בשטח B (שנמצא בשליטה אזרחית של הרשות הפלסטינית; א"ז). שלושה מהם נהרגו בידי מתנחלים במדים.

על פי נתוני יש דין, מפרוץ המלחמה ועד סוף השבוע שעבר דווח על יותר מעשרה אירועי אלימות מתנחלים כלפי פלסטינים בממוצע ליום, הכוללים תקיפה, פגיעה ברכוש, השתלטות על אדמות וגירוש קהילות. לפי נתונים אלה, אירועי האלימות התרחשו ב-116 יישובים וקהילות פלסטיניים.

לאחר הרג יהודה שרמן בשבוע שעבר, ועוד לפני שהמשטרה קבעה כי מדובר בפיגוע, החלו מתנחלים בגל תקיפות ברחבי הגדה, שכלל שריפת בתים וכלי רכב, והקימו כמה מאחזים – חלקם בשטחי A (שנמצאים בשליטה אזרחית וביטחונית של הרשות הפלסטינית; א"ז). במהלך האירועים נורה למוות תושב מזרח ירושלים.

החיבור בין המתנחלים לצבא הוא הדוק. מאחז על אדמות הכפר בית אימרין, צפונית-מערבית לשכם (צילום: נאסר א-שתייה / פלאש90)

התקיפות והקמת המאחזים נעשות בגיבוי, או לפחות בהסכמה שקטה, של הצבא. דוגמה אחת לכך שהגיעה לכותרות היא תקיפת צוות של רשת CNN בידי חיילי מילואים, בעת שסיקר הקמת מאחז בעיירה תיאסיר שבצפון בקעת הירדן. החיילים תקפו את העיתונאים, ואחד מהם תפס צלם באחיזת חנק וגרם נזק לציוד שלו. הם אמרו לכתב, כשהכול מצולם, כי "כל יו"ש של יהודים" וכי הם מבקשים נקמה על מותו של שרמן.

ההחלטה החריגה להשעות מפעילות את כל גדוד המילואים 941 "נצח ישראל", הכולל לוחמים ששירתו בסדיר בגדוד "נצח יהודה", לאחר התקרית, מראה כי גם בצבא מנסים למזער נזקים. אך החיבור בין המתנחלים לצבא – בין השאר בגדודי ההגמ"ר (הגנה מרחבית; א"ז), שבהם משרתים מתנחלים באזור שבו הם גרים, ובגדודי מילואים אחרים – הוא הדוק. כמעט מדי יום חיילים, או חיילים-מתנחלים, מסייעים בגירוש פלסטינים מאדמתם, מונעים רעיית צאן ומגינים על מתנחלים הפולשים לקהילות.

לא חסרות דוגמאות לקשר הזה רק מהחודש האחרון. הבולטת שבהן היא ביקורו של מח"ט הבקעה, אל"ם גלעד שריקי, בקהילות רועים בצפון הבקעה, הסובלות מאלימות מתנחלים מתמשכת, שבמהלכו "המליץ" לתושבים לעזוב. כמה ימים לאחר ביקורו ערכו מתנחלים מסע התעללות קשה באחת הקהילות באזור. דוגמה נוספת היא השימוש התכוף בצווי שטח צבאי סגור כלפי קהילות הנמצאות בסכנת גירוש, למשל במוחמאס, דומא ומקומות נוספים; שימוש זה מונע מפעילי נוכחות מגינה להגיע למקום ובכך מתאפשר למתנחלים לתקוף את הקהילות ללא הפרעה. גם העובדה שמאז תחילת המלחמה "חיילים בחופשה" ביצעו חלק מאירועי ההרג מדגימה את הקשר ההדוק הזה.

אך הזינוק באלימות המתנחלים לא החל לאחרונה. שנת 2025 כבר היתה שנת שיא באלימות מתנחלים, מאז שמשרד האו"ם לעניינים הומניטריים החל לנטר את התופעה לפני כ-20 שנה. הזינוק המתמשך בתקיפות נובע מכך שהרשויות כולן – מהממשלה ועד הצבא והמשטרה – מגבות אותן. ביולי 2025 אמר מפקד מחוז ש"י, ניצב משה פינצ'י, שכיהן בעבר כמזכירו הצבאי של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר ומונה על ידו למפקד המחוז, במפורש: "שמתי בייעוד המחוז את ההגנה על ההתיישבות לפני אכיפת החוק והסדר". ואכן, מחוז ש"י, שמעולם לא הצטיין בעצירת אלימות מתנחלים, הפסיק לתפקד ואף כבר אינו מנסה ליצור מראית עין של אכיפה כלשהי.

בשבוע שעבר פרסמנו תחקיר מקיף שמראה כיצד המתנחלים עברו להתמקד בשטחי B, לאחר שמאז אוקטובר 2023 גירשו עשרות קהילות רועים משטחי C (שנמצאים בשליטה ישראלית; א"ז). הראינו, באמצעות מפות, ניתוח צילומי לוויין ושלל עדויות של פלסטינים וחיילים, כי המתנחלים פועלים לפי תוכנית סדורה, ומגרשים קהילה אחר קהילה – בדגש על כפרים ועיירות שהם מנסים לחנוק באמצעות רצף של מאחזים – כדי לדחוק את התושבים לקנטונים בערים הפלסטיניות הגדולות.

בשבוע האחרון המתנחלים עלו שלב. לאחר הרג יהודה שרמן, שהתרחש בעת שהיה ב"סיור" בשטחי A, הוקמו בשטחים אלה כמה מאחזים. אביו אמר בהלווייתו כי "צריך למחוק את חרפת אוסלו. להפסיק לקרוא לארץ הקדושה בשמות גנאי – A, B, C. הדור שגדל פה לא למד ליבה. הם יודעים שכל הארץ שלנו".

חלק מהמאחזים האלה פונו בשל הלחץ האמריקאי, או אולי משום שהקמת מאחזים בשטחי A היא צעד אחד רחוק מדי בשלב הזה. אך הכיוון ברור. גם אם תהיה כעת האטה זמנית באלימות בגלל הסערה הרגעית, המטרה נותרה דחיקת הפלסטינים מכל שטחי הגדה, כך שלא יוותר בה שום מקום שקט ובטוח.