גלנט לא ראוי, כי כלום לא ראוי בממשלת הפרת אמונים

היום בבוקר התבשרנו כי יואב גלנט התמנה לתפקיד שר החינוך העשרים ושניים של מדינת ישראל. שלוש סיבות טובות לאכזבה: ראשית, משום שלא ניתן לקבל שום דבר כראוי בממשלת נתניהו גנץ, שכל יסודותיה מרמה והפרת אמונים, יהיה מי שיהיה שר החינוך.

שנית, משום שהמציאות מוכיחה שמדינת ישראל מייחסת למערכת תפקיד שמרטפות ולא חינוך, ולכן זה כבר לא משנה מי יהיה השר למיון הילדים לפי מצבם הכלכלי של הוריהם.

שלישית, משום שאם יש תפקיד לשר חינוך הרי זה להיות מגדלור של מוסר וטוהר, ששיעור קומתו האישית יזקוף את גבם של כל נשות ואנשי החינוך, תחת זוהרו ומנהיגותו. את זה, ליואב גלנט, שעליו נכתב: "ספק אם ראוי מבחינה ערכית", אין ברזומה.

אין חינוך טהור בממשלת חטא

ראש הממשלה בנימין נתניהו מואשם בשלוש עברות של שוחד, מרמה והפרת אמונים. משפטו אמור להתחיל בשבוע הבא. יד ימינו, בני גנץ, יכול היה לפוגג את כוחו של נתניהו, בהליך חקיקה שימנע מנאשם לעמוד בראש הממשלה הבאה. ברגע האחרון, ומבלי שהסביר את בגידתו, הוא החליט לוותר על הבטחת הבחירות שלו, ולהיכנס תחת אלונקת החסינות של נתניהו.

מכאן שכל הממשלה הזאת בריאתה בחטא, וקיומה הוא חטא. ואפילו היו ממנים את האישה או האיש המוכשרים והמוצלחים ביותר לתפקיד שר החינוך, אין בכוחו של זהב באפו של חזיר, להכשיר את השרץ. בממשלה מקולקלת ומקוללת  – אבוי גם לשר החינוך.

החינוך לא מעניין באמת

כבר זמן רב שמערכת החינוך במדינת ישראל נדרסת שפוטה תחת גלגלי תפיסת העולם של הימין הכלכלי. המעשה החינוכי האנושי: להפיץ השכלה, לרומם רוח, ולהגדיל תרבות, אינו נחשב עוד. במקום זאת מבקשים ממערכת החינך להוכיח את יעילותה: למדוד כמה חומר היא הצליחה להעביר? ומה הייתה עלות העברה?

זה קרה בתהליך ארוך, שנקודת הציון המרכזית שלו היא בדוח ועדת דברת, פרי הבאושים של לימור לבנת כשרת חינוך. הוועדה, בין השאר, אימצה תפיסה ניהולית אשר "בבסיסה מונחת ההנחה שניתן למדוד ולהעריך הישגים ותוצאות של התהליך החינוכי, וכי ניתן וצרך לכוון ולנהל את התהליך החינוכי כך שיכוון להשגת יעדים מוגדרים".

מאותה העת הילדים הפכו להון אנושי, המורים לעובדי קבלן, התוכן הנלמד הפך לסטנדרטים, והערכה מעצבת הפכה למדידת הישגים. "התהליך החינוכי" שעליו דובר לעיל, אינו אלא הנדסת תעשיה וניהול, שבה ממיינים את הילדים לפי המעמד הכלכלי של הוריהם. מי שהוריהם עשירים מואצים קדימה, ומי שלא – מואשמים בכך שאינם רוצים מספיק.

התנהלות משרד החינוך במשבר הרפואי האחרון מוכיחה זאת היטב. מי שהיה לרשותו מחשב אישי בבית, חיבור יציב לרשת האינטרנט, חדר שקט שלו לעצמו, והורים פנויים לעזרתו – המשיך בלמידה. עבור הילדים העניים, שהוריהם לא יכלו לרכוש להם את כל הטוב הזה – הלמידה נעצרה. משרד החינוך לא עשה כלום ושום דבר, כדי לעזור דווקא לאלה שצריכים את עזרתו.

החזרה לבתי הספר בימים אלה מוכיחה זאת שוב. מה שעניין את משרד האוצר זה שההורים יחזרו להניע את גלגלי המשק, ולשם כך אולץ משרד החינוך לקת אחריות על הילדים. כמובן שלא ניתן להכניס 36 ילדים לחדר כיתה ממוצעת תוך שמירה על מרחק שני מטר מילד לילד, עם מסכות על הפנים, בחלונות פתוחים, כאשר בחוץ 38 מעלות חום, למשל חמש שעות ברציפות. אבל למי אכפת?

גם שר החינוך המוצלח ביותר, לא יצליח בתפקידו כל עוד לא תשתנה המדיניות החברתית כלכלית בישראל.

יואב גלנט: "ספק אם ראוי מבחינה ערכית"

וגם אם נניח שהממשלה ראויה, וגם אם יקרה הנס והמערכת תחזור להיות מערכת של חינוך, אנו נותרים אם הבחירה האישית ביואב גלנט. בשנים 2010 עד 2011, כאשר היה מיועד להתמנות לתפקיד הרמטכ"ל נחשפה פרשת פלישתו לקרקעות ציבוריים במושב בו הוא מתגורר. "המינוי העומד על הפרק" כתב אז היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, "הוא מינוי לתפקיד אשר טוהר המידות הוא מתכונות המפתח לביצועו ההולם". והוסיף על יואב גלנט האיש: "ספק אם ראוי מבחינה ערכית להותיר בעינה את ההחלטה על המינוי".

גלנט אף הוסיף חטא על פשע, כאשר ניסה לטייח את הפרשה. למשל, גלנט כתב בתצהיר לבית המשפט שהוא פנה "לרשויות התכנון טרם ביצוע תוספת הבניה על מנת לקבל את האישורים הנדרשים". עם זאת מבקר המדינה שבדק את הפרשה מצא "שהאלוף גלנט ביקש היתר בניה הכולל את החריגות שעשה במהלך הבניה לאחר תום הבנייה, כדי להכשיר אותן בדיעבד".

גלנט אף הוסיף חטא על פשע, כאשר נמנע עד היום מלקחת אחריות על מעשיו. רק לאחרונה הוא שב וטען כי וינשטיין פסק נגד מינויו לרמטכ"ל משום שנסחט על ידי גורמים אלמונים, ולא משום שנפל פגם בהתנהגותו שלו.

עוד ברזומה של גלנט סדרה של התבטאויות תמוהות. בשנת 2017, אחרי פיגוע הדריסה שביצע פאדי אל-קנבר מג'בל מוכבר, אמר גלנט שצריך להוציא אותו להורג, את בית המשפחה צריך להרוס, ואת בני המשפחה צריך להגלות לסוריה. גלנט ידע שגלות לסוריה באותם ימים משמעה מוות. זה היה הוא שהביע זעזוע ממלחמת האזרחים בסוריה, וקבע: "מבחינתי הגיע הזמן לחסל את אסד, פשוטו כמשמעו".

בדצמבר 2017 פרסם גלנט סרטון קצר ביוטיוב, שבו אמר: "ארבע שנות בצורת עוברות על מדינת ישראל. אני קורא לכל הציבור בישראל לבוא ביום חמישי הקרוב לרחבת הכותל בתפילה להורדת הגשם. בואו, התפללו, ונביא גשם". אני מנחש שזאת לא תפיסת העולם המדעית של גלנט, אבל זאת בהחלט דוגמה לנכונות שלו להתפרס בפני מי שזאת תפיסתם המדעית.

בשנת 2018, בהיותו שר השיכון, הוא יזם תוכנית להצבת מגיני דוד ענקיים, על ראשי בניינים גבוהים ברחבי הארץ. במצגת התוכנית נכתב "שנופה של מדינת ישראל אינו מצביע כלל על העובדה שהמדינה הינה ישראלית ויהודית", שכן בקו הרקיע "נצפים בעיקר צרחי מסגדים גבוהים ובולטים […] המשווים נראות מוסלמית-נוצרית".

גלנט היה ונותר איש צבא, וככזה הוא מחזיק תפיסת חינוך ספרטנית, שבה אין מקום לילדים מפונקים. "התפקיד שלי הוא לא להרגיע ילדים" הוא אמר בהתייחס לילדי עוטף עזה, באחד מסבבי הלחימה האחרונים. "צריך להגיד לילדים, מסביבנו יש אויבים שלא משלימים עם קיומנו״.

וכמו כל איש ימין, גם יואב גלנט מצא לנכון להשתתף במסע השיסוי נגד שוחרי השלום בישראל, באומרו: "כל מי שבשמאל ינק את המשנה סטלין ולנין ולכן מבחינתם כל האמצעים כשרים כדי להפיל את נתניהו". כשהתבקש להסביר את הדברים, הוא חס וחלילה לא חזר בו, והסתפק בכיבוס: "הדברים לא היו צריכים להיאמר".

אז מה למדנו: איש מפוקפק, מופקד על מערכת מוזנחת, בממשלה שכולה הפרת אמונים. איך נצפה לטוב?