newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

בלי להציג פתרון מעשי לכיבוש השמאל ימשיך להפסיד

השמאל הישראלי שבוי בצורך לטשטש עמדות. לפעמים קוראים לזה "לדבר עם העם", לפעמים קוראים לזה "זהות יהודית". כמעט תמיד מדובר בהימנעות מלהציע פתרון מעשי להקמת המדינה הפלסטינית וסיום הכיבוש

מאת:

כותב אורח: עמיר סגל

הרצוג לא יהיה ראש הממשלה, נתניהו זכה בהישג אלקטורלי מרשים. עכשיו הגיע הזמן לטקס התקופתי בו אנשי שמאל מכים על חטא, מודים בטעות ומחפשים אשמים או סיבות לכישלון. הפרשנויות נעות בין הסברים ארוכים על הצלחתו של נתניהו ובין מניית כל כשל ארגוני או מסר קלוקל שהפיקו אנשי הפרסום של המחנה הציוני.

הבון-טון העיקרי הוא להאשים את השמאל בהיותו מנותק ולא מסוגל לדבר אל לב העם, בעיקר בהקשרי זהות יהודית. אלדד יניב, תומר פרסיקו ועוד רבים אחרים מציינים את תפיסת הזהות האשכנזית-חילונית של השמאל הישראלי כגורם להפסד הנוכחי. עד כדי טענתו של רם פרומן שלשמאל אין כל אפשרות להגיע לשלטון ועדיף שיתרכז בעזרה לעצמו.

הם טועים. הז'רגון הפסאודו-סוציולוגי הזה הוא לא יותר מניסיון לניתוח מחכים של תקלה פשוטה. יותר מזה, זו התנשאות טהורה לחשוב שמסרים יותר "יהודיים" או "עממיים" (ואולי למבקרים העצמיים הפתרונים מה זה בכלל אומר) יכבשו לבבות. האמת הפשוטה היא שהשמאל הישראלי, והמרכז הישראלי גם, כבר כמה שנים לא מציעים פתרון לבעיה הכי גדולה, הכי חשובה והכי בוערת של המציאות הישראלית – הכיבוש.

לא גומרים את החודש, מערכת החינוך בצרות וגם מערכת הבריאות. אפילו דירה לא נצליח לקנות. נכון. אבל הבעיה הישראלית המשמעותית ביותר היא הכיבוש. היא מגדירה זהות, היא מייצרת את בעיותינו מול העולם הגדול והיא מגדירה את עתידה של מדינת ישראל. עיקר, היא עוול מתמשך. מי שלא נותן מענה הולם לסוגיה הזו, למה שיצפה לנצח בחירות?

> עם "רק לא ביבי" לא הולכים למכולת

שוטרים עוצרים מפגין באבו דיס (אחמד א-באז / אקטיבסטילס)

שוטרים עוצרים מפגין באבו דיס ביום הבחירות. הכיבוש לא עוצר בזמן החגיגה הדמוקרטית. (אחמד א-באז / אקטיבסטילס)

אכן, מערכת הבחירות האחרונה בה הליכוד לא זכה, הייתה זו שבה ניצחה קדימה. קל לבקר את קדימה, קל לבקר את אולמרט, אך למען האמת ההיסטורית יש לומר כי אולמרט חשב בכנות כי פתרון "ההתכנסות" שאמור היה להמשיך את ההתנתקות הוא הפתרון שיסיים את הכיבוש ויביא להקמת המדינה הפלסטינית.

גם מי שחושב שתכנית ההתכנסות הייתה שגויה, גם מי שסולד מאולמרט ומקדימה, מומלץ שלא יתעלם מהעובדה שזו הייתה תכנית אמיצה לפתרון בעיה מתמשכת – וכי אולמרט האמין בכנות כי יוכל ליישמה. משזנח את התכנית, לאחר מלחמת לבנון השנייה, הוא נותר רק עם רעיון המשא ומתן המדיני שעד כה הוכיח עצמו כבדיה.

במערכת הבחירות הנוכחית לא הציעה אף מפלגה פתרון לכיבוש ולא ראינו אף רעיון שיביא להקמתה הבלתי נמנעת של מדינה פלסטינית. חמור מכך, ראינו את ראש המחנה הציוני, שכל מהות האלטרנטיבה שהוא אמור להעמיד מול נתניהו היא תקווה להסדר מול הפלסטינים (אולי אפילו הסדר שלום?) חוזר שוב על ההבל של "ירושלים מאוחדת". לעגו להרצוג על כך שאמר שישמור על "נתניהו מאוחדת". אבל פליטת פה שמגיעה אחרי חודשי עייפות אצל מועמד לכנסת היא נסלחת. מה שלא נסלח הוא המסר שעמד מאחורי פליטת הפה הזו.

אין לי מושג אם הרצוג אכן חושב שירושלים תישאר מאוחדת או אם מדובר בשקר של תקופת בחירות. אך קשה לראות מצב אחר מזה שבו שמרבית השכונות המזרחיות בירושלים יהפכו להיות חלק מהמדינה הפלסטינית, וכן שטשטוש העמדות המביך הזה נגמר, שוב, בהפסד לשמאל.

> כך ידיעות אחרונות המליכו את נתניהו

יצחק בוז'י הרצוג (צילום: אקטיבסטילס)

יצחק בוז'י הרצוג. מהות האלטרנטיבה שהוא אמור להעמיד מול נתניהו היא תקווה להסדר מול הפלסטינים. (צילום: אקטיבסטילס)

צריך לומר, מדינה פלסטינית היא חובה מוסרית של ישראל, היא הפתרון הסביר היחיד למצב העניינים הנוכחי. צריך לומר גם, מדינה פלסטינית תהיה. השאלה היא כיצד תקום המדינה הפלסטינית, כמה אנשים יאבדו חייהם עד אז ואם תקום מדינה זו כמדינה יציבה וטובה לאזרחיה – ולפיכך גם לאזרחי מדינת ישראל. כמובן, המדינה הפלסטינית יכולה לקום גם במהלך בזק לא מבושל דמוי ההתנתקות, שיביא לתוצאות דומות לה.

השמאל הישראלי, שחלקו קורא לעצמו מרכז, שבוי בצורך לטשטש עמדות. לפעמים קוראים לזה "לדבר עם העם", לפעמים קוראים לזה "זהות יהודית". כמעט תמיד מדובר בהימנעות מלהציע פתרון מעשי להקמת המדינה הפלסטינית וסיום הכיבוש. כך גם "חשבון הנפש" הנוכחי עלול להסתיים בדיוק בכך – בטשטוש עמדות, כאילו "הפריפריה" תצביע לשמאל משום שהוא מעלים את עמדותיו האמתיות. זו טעות.

אף אחד לא רוצה לחשוב על עצמו רעות, לא ברמה האישית ולא ברמה הלאומית. הימין שמציג התעלמות ממציאות הכיבוש ממשיך לנצח מערכת בחירות אחרי מערכת בחירות משום שהשקר שהציג נתניהו בבחירות אלו היה סביר יותר מאשר השקר שהציגו אנשי המחנה הציוני. הציבור הישראלי הבין היטב כי "תהליך מדיני" הוא לא יותר מאוננות מתמשכת ללא פתרון. כך גם הצעות פנטזיוניות של סיפוחים, מדינת כל אזרחיה או הסדרים בינלאומיים. כשהרצוג התחמק מתשובה לשאלה על הסדר מול הפלסטינים, נתניהו פשוט שיקר בעזות מצח.

לזכותם של אהוד ברק ואהוד אולמרט, שני ראשי הממשלה האחרונים שלא היו אנשי ליכוד בעת כהונתם, אפשר לומר שהציעו פתרון שנראה סביר דאז. כל הביקורת על הכישלון בהשגת הפתרון ועל שלל היבטי התנהלותם אסור שתתעלם מכך – כשמוצע פתרון לסיטואציה הפלסטינית, הציבור קשוב ונכון לנסותו. הם לא נבחרו כי היו "יהודיים" או "עממיים" יותר מהמתמודדים שמולם. גם לא בשל שריון כזה או אחר ברשימתם.

כדי להיות רלוונטי על השמאל הישראלי (גם זה המתקרא מרכז) לחזור על המילה "כיבוש" המגדירה במדויק את המצב ביהודה ושומרון, להפסיק את זריית החול בעיני הציבור ולהציע פתרון מעשי. האם זה יביא את השלטון? אולי. אבל בטוח שגמגום מתחמק לא ירחיק את הימין מהשלטון, ובכל מקרה, תמיד עדיף לומר אמת.

> התקווה והפחד מממשלת נתניהו הרביעית

עמיר סגל הוא משורר, מבקר ספרות ומנכ"ל עמותת "עובדים" העוסקת בקידום עובדים ומחפשי עבודה. ירושלמי ונשוי לאניה. הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf