newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

ביידן כבר הוכיח שהוא "רק לא טראמפ". זה לא יספיק

ב-17 הצווים הנשיאותיים שחתם מאז הושבע, ביידן הראה שהוא ממשיך בקו שהביא אותו לבית הלבן – רק לא טראמפ. אבל אם השמאל הפרוגרסיבי לא ילחץ עליו, השינוי שהוא מביא עלול להיות מצומצם מאוד

מאת:

ביום רביעי, מעט לפני 12:00 בצהריים שעון וושינגטון הבירה, הושבע ג'וזף ר. ביידן לנשיא ארה"ב, ובכך תם עידן דונלד טראמפ.

נאום ההשבעה של ביידן, כמו רבים מנאומיו לאורך הקמפיין, נשא מסר של תקווה וקריאה לאחדות. מסרים אלה, שעליהם חזר ביידן פעם אחר פעם ושהביאו אותו בסופו של דבר לבית הלבן, הם בעיקרם מסרים שנועדו לסתור את היאוש והפלגנות שפירנסו במשך ארבע שנים את נשיאות טראמפ.

שיא של צווים ביום הראשון לנשיאות. הנשיא ג'ן ביידן חותם על הצווים הנשיאותיים בבית הלבן (צילום: הבית הלבן)

שיא של צווים ביום הראשון לנשיאות. הנשיא ג'ו ביידן חותם על הצווים הנשיאותיים בבית הלבן (צילום: הבית הלבן)

במובנים רבים, ביידן נבחר לנשיאות פחות בגלל מי שהוא, ויותר בגלל מי שהוא לא. ביידן – כפי שהוא טורח להבהיר בכל הזדמנות – שונה מאוד מטראמפ. הוא לא ישתלח בתקשורת או במיעוטים אתניים, הוא יהיה מכובד ואדיב, הוא יכבד את המוסדות הדמוקרטיים ואת ההליך הדמוקרטי וכן הלאה.

רטוריקת ה"רק לא טראמפ" של ביידן, בדומה לרטוריקת ה"רק לא ביבי" הישראלית, היא עוצמתית כמסר בחירות. אבל כעמדה פוליטית היא איננה בסיס שיכול לפרנס נשיאות. הסיבה הראשונה לכך היא עניין של הגיון פשוט: פוליטיקה שמבוססת בדחייה של מה שרע, כלומר פוליטיקה שמבוססת רק ב"מה לא?", משאירה את השאלה "מה כן?" פתוחה. נשיא, בניגוד למועמד, צריך להוציא לפועל מדיניות, ולא רק לשלול את המדיניות של קודמו.

הסיבה השנייה להיחלשות הצפויה של רטוריקת ה"רק לא טראמפ" היא שהכוח שלה נובע מטראמפ. כל עוד טראמפ היה בשלטון, היתה לאנשים סיבה לאהוד או לשנוא אותו, ואותם הסנטימנטים הם שהנחו את תגובתם למסר האנטי-טראמפיסטי. אבל עם אובדן הכוח של טראמפ, יאבד גם המסר "רק לא טראמפ" את כוחו.

אפילו טראמפ עצמו, שנכנס לבית הלבן עם כוונה מוחלטת להיות "רק לא אובמה", וביטא זאת היטב בצווים הנשיאותיים שלו, נאלץ עם הזמן לפתח אג'נדה פוליטית משלו, גם אם אג'נדה זו מעולם לא היתה סדורה או קוהרנטית.

במובן הזה, השאלה שתגדיר את נשיאות ביידן תהיה זאת: האם ביידן יהיה נשיא ה"רק לא טראמפ", או שהוא יהיה יותר מכך?

ורק להבהיר, נשיא "רק לא טראמפ" הוא בפני עצמו חדשות טובות עבור ארה"ב והעולם. טראמפ גרם לנזקים עצומים בתחומים רבים, והניסיון לתקן את הנזקים האלה הוא ראוי וחשוב בפני עצמו. אבל לארה"ב היו בעיות בתחומים רבים הרבה לפני טראמפ.

התשובה לשאלה הגדולה הזאת תתקבל בשלוש תקופות שונות: התקופה הראשונה היא זאת שעברה מיום רביעי ועד לכתיבת שורות אלה: הימים הראשונים של ביידן בבית הלבן. התקופה השניה היא "מאה הימים הראשונים", שאליהם נהוג להתייחס כתקופת המבחן של נשיאות חדשה. התקופה השלישית תהיה השנתיים הראשונות של נשיאות ביידן, שאחריהן הסיכוי שלו לעשות שינויים גדולים תהיה פחותה, בעיקר אם הוא יאבד את השליטה בסנאט ו/או בבית הנבחרים בבחירות אמצע הקדנציה ב-2022.

עמדה ברורה נגד גזענות

אם הימים הראשונים לנשיאות ביידן הם אינדיקציה להמשך, אז התשובה שלהם לשאלה היא חד משמעית: ביידן יהיה נשיא "רק לא טראמפ".

ביומו הראשון בתפקיד, הוציא ביידן יותר צווים נשיאותיים מכל נשיא אחר לפניו. בין 17 הצווים שהוציא יש שניים בעלי חשיבות יוצאת דופן. הצו הראשון, והחשוב ביותר, הורה על חזרת ארה"ב להסכם פריז, שנועד ליצור שיתוף פעולה בינלאומי במאבק במשבר האקלים. טראמפ, כזכור, פרש מהסכם פריז, ובכך פגע קשות במאמצי האנושות להימנע מהכחדה.

בצו משמעותי שני, עצר ביידן את פרישת ארה"ב מארגון הבריאות העולמי, צעד שנקט טראמפ בשילוב אופייני של טמטום ועויינות למאמצים של הקהילה הבינלאומית להיאבק במגיפת הקורונה. ביידן גם חייב עטיית מסיכות במקומות שבהם יש לו את הסמכות לחייב זאת (בניינים פדרליים וכדומה), והקים צוות משימה מיוחד של הבית הלבן למאבק במגיפה.

בצווים נוספים ביידן ביטל את איסור הכניסה הגזעני נגד מוסלמים; הורה למקד את מאמצי הגירוש של מהגרים ללא מסמכים במי שביצעו פשעים (בניגוד לטראמפ, שהיה כזכור אובססיבי ברדיפתו את המהגרים); פירק את הוועדה האולטרה-שמרנית מטעם ממשל טראמפ, שביקשה לשכתב את ההיסטוריה של העבדות בארה"ב; וביטל את הצו שהוציא טראמפ, שאסר על סוכנויות פדרליות לקיים הכשרות בנושאי הכללה וגיוון אתניים.

התמונה העולה ממבול הצווים ברורה: ביידן ניצל את יומו הראשון בחדר הסגלגל בניסיון לעשות כל שביכולתו כדי להבהיר שהוא בא לתקן את מה שטראמפ קילקל. במובן מסוים, זה לא מפתיע. רבים מהצעדים שביידן מעוניין להנהיג כנשיא, כמו הרחבת הביטוח הרפואי לאוכלוסיות מוחלשות, דורשים העברת חקיקה בקונגרס, כך שצווים נשיאותיים לא יועילו להם.

אבל בין מילות נאום ההשבעה שלו והצווים עליהם חתם, אפשר לזהות גם אג'נדה שאינה מסתכמת ב"רק לא טראמפ". ביידן התבטא בצורה נחרצת בנאומו נגד עליונות לבנה ובעד שוויון גזעי, וחתם על צו סמלי במהותו שמורה לסוכנויות הפדרליות לשרש כל מדיניות של אפלייה גזענית.

ביידן התייחס בנאומו לשישה משברים שארה"ב חווה בו-זמנית. שלושה מהם – הווירוס, מעמדה הבינלאומי של ארה"ב, וההתקפה על האמת והדמוקרטיה האמריקאית – הם תגובה ישירה לאסונות של ממשל טראמפ. אבל השלושה האחרים – משבר האקלים, הגזענות ואי-השוויון הגדל – הם משברים שקדמו לטראמפ ושטראמפ אמנם החמיר, אבל לא יצר.

ביידן איננו הנשיא הראשון שהתבטא באופן חד משמעי נגד גזענות ואי-שוויון ובשם הצורך הדוחק להיאבק במשבר האקלים. סיבה מרכזית לכך שהמשברים האלה עדיין אתנו היא שבמקרים רבים מדי בעבר, הרטוריקה נותרה רטוריקה, ולא היתרגמה לפעולה משמעותית בשטח, או היתרגמה לפעולה חלשה מדי.

במקרים רבים, נשיאים שהשתמשו ברטוריקה עוצמתית בנושאים האלה לא רק שלא עשו מספיק, אלא גם החמירו את המשברים. הדוגמה המובהקת ביותר לכך היא ממשל אובמה, שבו שירת ביידן כסגן הנשיא.

התרגום של הרטוריקה הפרוגרסיבית של ביידן לפעולה בשטח, כמו גם דחיפת הממשל החדש לנקיטת עמדה ופעולה בנושאים פרוגרסיביים נוספים, תלויים קודם כל בלחץ מצד השמאל. חשוב לזכור שביידן הוא מועמד הממסד הדמוקרטי השמרני. ההצבה שלו אל מול טראמפ עשויה היתה ליצור את האשליה שהוא המושיע שהשמאל האמריקאי ציפה לו. הוא לא. ביידן לא יעשה יותר משהשמאל יכפה עליו לעשות.

עם המסר הזה בדיוק, "ביידן לא יושיע אותנו", יצאו פעילי אנטיפה לרחובות בערים שונות בארה"ב ביום ההשבעה. הרס הרכוש שמאפיין את ההפגנות של אנטיפה כנראה שאינו הדרך האפקטיבית ביותר ללחוץ על ממשל ביידן החדש, אבל לפחות הם מבינים שהשבועות הקרובים יהיו שעת מבחן חשובה לשמאל האמריקאי, ושלשאננות ולהתרפקות על הניצחון עכשיו יכולות להיות השלכות בלתי הפיכות בארבע השנים הקרובות.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf