newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

ביחד עם משרד הכלכלה, דרעי מוותר גם על טיפת הבושה האחרונה

רגע לפני שהוא עוזב את משרד הכלכלה כדי להקל על נתניהו את אישור מתווה הגז, דרעי מסביר לנו שעלינו להכיר לו תודה על שזיכה אותנו בעצם האפשרות לנהל דיון ציבורי על מתווה גרוע שהוא יעזור לאשר

מאת:

לאחר הסערה שחוללה הידיעה על כוונתו של דרעי לעזוב את משרד הכלכלה כדי להקל על נתניהו את אישורו של מתווה הגז, פרסם שר-הכלכלה-לשעבר-שבדרך אמש, עם צאת השבת, את הסטטוס הבא:

שיפרתי את מתווה הגז, בזכותי כל ההליך התנהל בשקיפות.

משרד הכלכלה הוא אחד המשרדים החזקים והמשפיעים בממשלה. משרד גדול שנוגע כמעט בכל תחומי חיינו, בתעשיה, מסחר, תעסוקה, מעונות יום, מאבק ביוקר המחיה, מחירי מוצרים ועוד.

במהלך החודשים האחרונים התאהבתי במשרד ועשיתי ימים כלילות כדי לסייע לכלכלת ישראל ולאזרחי המדינה. אני שוקד כבר חודשים על כמה רפורמות גדולות שאמורות לחולל שינוי גדול בכל בית בישראל.

אני פועל כדי שעסקים יקבלו תשלום בזמן, כדי שהמחירים יירדו, כדי שכל האזרחים יקבלו פטור ממעמ על תחבורה ציבורית, והשכבות החלשות לא ישלמו מעמ על מים וחשמל ועוד שינויים ושיפורים רבים שיסייעו לכל אזרחי מדינת ישראל.

בשונה מכל מיני פולטיקאים צעקנים ופופוליסטים שהדבר היחיד שמעניין אותם זו הכותרת בעיתון וחצי ידיעה במהדורת הטלוויזיה, אני היחיד שעיכבתי את אישור מתווה הגז, משום שחשבתי שהמתווה רע. לולא התעקשותי המתווה היה נחתם כבר לפני מספר חודשים, במחשכים, ללא דיון ציבורי.

רק בזכות התעקשותי שלא לחתום על סעיף 52, כל הדיון על המתווה הפך שקוף. רק בזכות מאבקי הדיון על המתווה הגיע באופן שקוף לכנסת. רק בזכות דרישתי הוכנסו שבעה סעיפים למתווה והוא שופר משמעותית.

למרות שהכנסתי שינויים רבים במתווה, הוא עדיין הרע במיעוטו, אך הוא האופציה היחידה להוציא את המתווה לפועל ולהכניס מליארדי שקלים לקופת המדינה בתקופה כלכלית לא פשוטה, כדי שיסייעו לכל אותם דברים שאנחנו מאמינים בהם. ולמרות כל זאת, אני לא אחתום על עקיפת הממונה על ההגבלים ולא אפעיל את סעיף 52.

מכיוון שיש לי אחריות לכלכלת ישראל אשאיר לראש הממשלה את ההחלטה כיצד לפתור את החתימה על סעיף 52.

יש הרבה דברים לומר על הפוסט המקומם והמחפיר הזה של דרעי, שיחד עם משרד הכלכלה החליט כנראה לוותר גם על טיפת הבושה האחרונה שחשבתי שעוד נותרה בו. יש כמה דברים גם לומר על כל אלה שהתגייסו בזמנו למען "נציג השקופים" בקול תרועה, ואשר למעט בודדים נאלמו דום כשהאיש בחר לירוק על הציבור ובכלל זה ציבור בוחריו, בדיוק כפי שנהגו תומכיו הקולניים של כחלון, עוד אביר-עשוקים ידוע, ובכך אישרו בדיעבד את התחושה שמלכתחילה היה מדובר בפוליטיקה פרסונלית במירעה ולא במשהו עקרוני מעבר לזה. אבל בינתיים, הערה אחת:

> שלושה הסברים פשוטים על איך שמתווה הגז של נתניהו מסוכן לכולנו

אריה דרעי (אקטיבסטילס)

איבד את טיפת הבושה האחרונה, אריה דרעי (אקטיבסטילס)

ישחקו נא הנערים לפנינו בדיון ציבורי

ההישג הגדול ביותר של דרעי, להבנתו, הוא "העלאת נושא הגז לדיון ציבורי". זה אמנם נכון שדרעי היה זה שאפשר לקיים את הדיון הזה בכך שעיכב את אישורו, ועל כך פרגנתי לו בזמנו בפה מלא. אבל מתוך דבריו כאן עולה שבזאת מסתיימת מחוייבותו לציבור בכלל, ולציבור בוחריו בפרט: נתתי לכם הזדמנות לברבר קצת, לקטר קצת, להפגין קצת, ועכשיו שבו בשקט כי "אין ברירה אחרת וזה הרע במיעוטו".

אני לא יודעת אם דרעי מדבר מתוך בורות או פשוט משקר במצח נחושה, אבל אפשרויות אחרות ודאי וודאי שישנן, ואולי אם היה גם טורח להקשיב לדיון הציבורי שהתפתח בזכותו, היה יודע זאת. אבל התפיסה לפיה היכולת בכלל לנהל דיון ציבורי על משהו היא פריבילגיה שהוא הרעיף עלינו בטובו, ולא התנאי המקדים בכלל לכל הליך ציבורי, בוודאי בסדר גודל כזה, היא מעוררת השתאות ממש בעזות המצח שלה.

באופן מעניין, היא שילוב של איזו תפיסה טוטליטרית לפיה דיון ציבורי הוא פריבילגיה מחד, ומאידך של איזה וייב פוסט-מודרניסטי לפיו "השיח הוא מהות הכל", תפיסה קלוקלת שהשתלטה על לא מעט שדות מאבק אחרים, בדיוק כשם ש"השיח המזרחי" החליף, במידה רבה, את "המאבק המזרחי".

השר דרעי, באמת יפה שהענקת לנו בטובך את האפשרות "לנהל דיון" על הגז, אבל במה זה מועיל למישהו אם בסופו של דבר אתה חומק מהמחוייבות שלך לציבור ונותן יד להכשרת הטומאה הזו? הרי תכליתו של הדיון הציבורי היא להשפיע בסופו של דבר באמצעות נבחרי ציבור כמוך במקום בו ההחלטות האלה מתקבלות! איך זה עוזר שנתת לנו לדבר אבל לא הקשבת למילה?! איך דיון ציבורי אמור להועיל לציבור אם נבחריו יורקים עליו בסוף ועוד מצפים ממנו להכיר בכך שמדובר בגשם, הרב אריה מכלוף דרעי?

> מורה נבוכים: מה הסיפור של שוד הגז הגדול?

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf