newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

תערוכת בזק: לשמוע אנשים שהחיים לימדו אותם לשתוק

בלי שמות ובלי פנים מעידים מבקשי מקלט הכלואים בחולות על הדרכים שעברו ממדינותיהם לישראל ולכלא שממנו הם לא יודעים מתי ייצאו. "בדרך", תערוכה בת שלושה ימים, נותנת להם במה

מאת:

שלושה ימים בלבד מציגה התערוכה "בדרך", שנפתחה ביום חמישי ב"מקום של אמנות", גלריית אמנים בדרום תל אביב. זמנית וחטופה כמו השם שנתנו לה. שלושה ימים שבסופם יוסרו תמונות האנשים מן הקירות ויאספו בארגזי קרטון ומישהו יכבה גם את המסכים שעליהם מרצדות עכשיו מילים שכל כך קשה היה לחלץ ממי שהחיים בדרך לימדו לשתוק.

בסדרת צילומים ועדויות שבירות, שלוקטו במסירות ובעדינות רבה, מוצגים בתערוכה סיפוריהם של מבקשי מקלט מסודן ואריתריאה הכלואים בלא משפט ובלא תאריך שחרור במתקן "חולות" זה חודשים ארוכים. רגע אחרי שהכנסת חוקקה את התיקון האחרון לחוק ה"מסתננים" המאפשר את עקיפת פסיקת בג"ץ ואת המשך כליאתם, ורגע לפני שנישכח אותם שוב באבק המדבר בו כלאנו אותם.

התערוכה היא המשכו של הפרויקט "שעון חולות" שיצרו יחד האקטיביסטית אורלי פלדהיים והצלמת סיגל קולטון בשיתוף עם המגזין "המקום הכי חם בגיהנום".

מספרת אורלי פלדהיים: "סיגל ואני נסעו לשם, כמה פעמים בכל שבוע, לגבות עדויות ולצלם. המקום הכי חם בגיהנום נירתם מיד גם הוא ואיפשר לנו את הבמה כשבראש העמוד הציבו את שעון חולות, שמנה את הזמן שנותר לקץ 90 הימים שקבע בג"ץ לסגירת המתקן ולשחרור הכלואים בו".

באותם ימים, בסך הכל לפני חודש, האמינו השתיים שאולי באמצעות התמונות והסיפורים יצליחו להבקיע דרך אל ליבותיהם של חברי וחברות הכנסת, שמיהרו לחוקק גרסה חדשה, מתוקנת בשלישית, של חוק ההסתננות, באופן שיותיר את הפליטים בכלאם. בחולות מוחזקים יותר מ-2,000 מבקשי מקלט, רובם מסודאן, חלקם הגדול פליטי רצח העם בהרי הנובה, בדרפור ובנילוס הכחול. בקשות המקלט האישיות של מבקשי המקלט אינן נבדקות במשך חודשי הכליאה הארוכים, ועל הבקשות המעטות שנבדקו לא ניתנו עד כה תשובות.

> מבקשי מקלט בקריאה לח"כים: "תפסיקו לאמלל אותנו"

תמונות בתערוכה "בדרך" (אורן זיו / אקטיבסטילס)

תמונות בתערוכה "בדרך" (אורן זיו / אקטיבסטילס)

בדף ההסבר לתערוכה מתארות השתים את עבודתן:

הדרך שלנו הייתה לגבות מהם עדויות, מפורטות ככל שיוכלו לתת, מגובות בתאריכים, במסמכים, בארועים, בזיכרונות, במשפטים קרועים ובמלים שבורות, בשיכחה שרבים מהם ביקשו לשקוע בה. הם ביקשו לא להיות מזוהים, לא בשם ולא בצילום פניהם, ואנחנו חיפשנו איך להביא, להציג, לתאר בני אדם, למרות שאין להם שם, מסמך ותווי פנים. הבאנו את הדרך. הדרך של כל אחד מהם היא תווי פניו, שמו, קולו. פליט נמצא תמיד בדרך.

לפליט אין הזכות לשכוח. רבים מהם רצו לדבר, אחרים רצו לשתוק, אבל לכולם היה חשוב שמישהו יכיר ויאשר את מה שקרה להם באיזו מציאות. רק ההכרה עשויה לתת להם מקלט, מקום לנוח בו מהתלאות. לא תחנה סופית, הסבירו אלה וגם אלה, כי הדרך הביתה לא נגמרת. לעולם לא יוכלו לעצור.

הכניסה לחלל התערוכה דרך שער הכניסה לחולות (בתמונה) ופסקול הקולות של חולות ברקע. (אורן זיו / אקטיבסטילס)

הכניסה לחלל התערוכה דרך שער הכניסה לחולות (בתמונה) ופסקול הקולות של חולות ברקע. (אורן זיו / אקטיבסטילס)

ב-8 בדצמבר, רגע לפני פיזור הכנסת, הצליחה כאמור הממשלה להעביר בכנסת תיקון נוסף ל"חוק המסתננים", ולמנוע לעת-עתה את סגירת "חולות" כפי שהורה לה בג"ץ.

שעון חולות של קולטון ופלדהיים – שספר לאחור את הימים, השעות והדקות לסגירת מתקן הכליאה – עצר מלכת. שחרור הכלואים במתקן נדחה למועד לא ידוע.

"האנשים שדיברנו איתם הרבה יותר מיואשים", הן מסכמות. "הם יודעים שגם שנים במתקן כליאה מוקף שממה בקצה של ישראל לא ישנו כלום. שהם בדרך, ואין באופק כל עיר מקלט עבורם".

רשות ההגירה והאוכלוסין איפשרה למבקשי המקלט הכלואים המתועדים בפרוייקט יום חופשה על מנת שיוכלו להשתתף בערב הפתיחה לתערוכה. מה הרגישו, חופשיים לערב קצר אחד, שעה שירדו מהאוטובוס בתום נסיעה ארוכה מהמקום הנשכח ההוא בקצה הארץ והביטו בסיפוריהם ובתצלומיהם מביטים אליהם מן הקירות אפשר רק לדמיין.

קהל בתערוכה. (אורן זיו / אקטיסטילס)

קהל בתערוכה. (אורן זיו / אקטיסטילס)

פתיחת התערוכה בחמישי. גם מבקשי המקלט מחולות, שסיפוריהם מרכיבים את התערוכה, הגיעו (אורן זיו / אקטיבסטילס)

פתיחת התערוכה בחמישי. גם מבקשי המקלט מחולות, שסיפוריהם מרכיבים את התערוכה, הגיעו. בחזית משמאל פלדהיים וקולטון (אורן זיו / אקטיבסטילס)

התערוכה מציגה בגלרית האמנים "מקום של אמנות" , רחוב קיבוץ גלויות 45 בדרום תל אביב (קומה 4, אולמות 214 ו-215) גם היום (שבת) עד השעה 18:00.

את העדויות והתמונות בפרוייקט תוכלו לקרוא ולראות כאן.

> איך כספי מסים אמריקאים שמיועדים לפליטים מתגלגלים לעידוד עלייה?

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf