newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

בג"ץ דחה עתירה לאפשר לקטינים פלסטינים בכלא לטלפן להוריהם

המדינה טענה כי היא עומדת להשיק "פיילוט" מסתורי ולשופטי בג"ץ זה הספיק כדי להחליט לא לדון בסוגיה העקרונית - האם לקטינים פלסטינים הזכות לעמוד בקשר טלפוני עם משפחותיהם בזמן שהם כלואים

מאת:

כשנכנסה הבוקר עורכת הדין נדיה דקה לאולם בית המשפט העליון, סביר להניח שלא ציפתה לצאת ממנו בתוך פחות מחמש דקות שבהן השופטים לא דנו כלל בסוגיה העקרונית שעומדת במרכז העתירה שהגישה בשם המוקד להגנת הפרט; אך כך קרה.

הדיון שנקבע להיום אמור היה לעסוק בעתירת "המוקד", בדרישה לאפשר לקטינים פלסטינים כלואים המסווגים כ"ביטחוניים" להיות בקשר טלפוני עם בני המשפחות שלהם מתוך בית הכלא, בכפוף לבדיקה ביטחונית. הדרישה הזאת נשמעת כל כך אלמנטרית עד שבקרב האדם הסביר אמורה להתעורר תמיהה על כך שהיא נדרשה לפתחו של בית המשפט העליון. אבל דרישה עקרונית זו לא זכתה בכלל לעלות לדיון בפני השופטים – נועם סולברג, מני מזוז ודפנה ברק ארז, שכן את אלה עניינו הרבה יותר שאלות טכניות במהותן.

כבר עם תחילת הדיון, עוד בטרם הספיקה עו"ד דקה לסיים את המשפט השלישי בטיעוניה, שאל אותה ראש ההרכב, השופט סולברג, מדוע העתירה מוגשת לעליון ולא לבית המשפט המחוזי. זאת משני טעמים, לטענתו: הראשון, שמעולם לא עתרו בעניין זה לבית המשפט המחוזי עם מקרה של אסיר קונקרטי, "עתירת אסיר", ולכן אי-אפשר להגיע לעליון עם העניין העקרוני, לפני שהועלה בערכאה נמוכה יותר דרך מקרה פרטני. הטעם השני הוא ש"נעשית כבר עבודה בנושא", רמז לתשובת המדינה לעתירה, שמזכירה איזה פיילוט בנושא הנגשת שיחות טלפון לאסירים, מה שעלול לייתר את העתירה של "המוקד", או לפחות להפוך אותה למוקדמת מדי.

במשך הדקות הספורות הבאות ניסתה עורכת הדין דקה להסביר בכל דרך אפשרית מדוע מקומה של העתירה הוא העליון ולא בית המשפט המחוזי. לעניין "עתירה אסיר" שביקשו השופטים, דקה הסבירה את הקושי הרב – על גבול הבלתי אפשרי – לשכנע קטין המום ומבוהל להירתם לעתירה עקרונית מסוג זה. "הם מתקשים מאוד לזהות את הזכויות שלהם בזמן המעצר, שבדרך כלל נמשך עד תום ההליכים. כל מה שמעניין אותם זה ההליך נגדם, הם נמצאים שם בעמדה מוחלשת מאוד, תנאי הכליאה ממש לא בראש סדר העדיפויות שלהם", הסבירה.

השופטת ברק ארז סירבה להתרשם. "לא הוכחת שאי אפשר להציג ולו מקרה של קטין אחד שדרכו אפשר לבחון את הסוגיה העקרונית", השיבה לדקה. דקה הזכירה לה שממילא המשיבה, כלומר השב"ס, לא מציגה קריטריונים להחלטה הגורפת הזו, כלומר ברור שמדובר בסוגייה רוחבית ועקרונית ולא במקרה פרטני כזה או אחר. או אז נאחזו השופטים באותו "פיילוט" עלום שהזכירה המדינה בתשובתה.

קטינים פלסטינים בכלא לא מקבלים ביקורים במשך חודשים ארוכים, וגם האפשרות לקשר טלפונים עם הוריהם נמנעת מהם. אילוסטרציה. (משה שי / פלאש 90)

קטינים פלסטינים בכלא לא מקבלים ביקורים במשך חודשים ארוכים, וגם האפשרות לקשר טלפונים עם הוריהם נמנעת מהם. אילוסטרציה. (משה שי / פלאש 90)

בתשובת הפרקליטות לעתירת "המוקד" נאמר כך בהתייחס לאותו פיילוט: "לאחרונה התקבלה החלטה על ידי מ"מ נציב בית הסוהר, בשיתוף עם גורמי הביטחון, לפיה בכפוף להבשלת התנאים המוקדמים שייקבעו, וכן בכפוף למגבלות שונות, אשר יהיה בהן כדי להביא להפחתת הסיכון ממהלך זה, ובהיעדר שינוי נסיבות (דגש במקור, א"נ), יחל 'פיילוט' של מתן אפשרות לקיום קשר טלפוני, בין השאר באגף שבו מוחזקים אסירים ועצורים ביטחוניים קטינים באחד ממתקני הכליאה בשב"ס […] בהקשר זה יצויין כי נכון להיום מוחזקים בשירות בתי הסוהר כ-198 עצורים ואסירים ביטחוניים קטינים, אשר מרביתם מוחזקים בארבעה בתי סוהר, כאשר ה'פיילוט ייערך באגף מסוים באחד מהם".

הסמי-התחייבות המעורפלת והמאוד מסוייגת הזו של שב"ס – שאין בה לא תאריך יעד, לא מספר הקטינים שייהנו ממנה, לא אופי התנאים המגבילים שמסייגים אותה, לא מקום יישומה – נשלפה שוב ושוב על ידי שלושת השופטים כעדות לכך ש"דברים קורים", ועל כן יש לחכות ולראות אם באורח פלא היא תייתר את העתירה. "עתירה זה לא כספומט שמגישים אותה ויוצא סעד", התפייט השופט מזוז. ממילא לוקח זמן מרגע הגשת העתירה עד להחלטה ותרגומה לביצוע, ובזמן הזה, לשיטתו, אפשר לחכות ולראות מה עולה בגורלו של אותו פיילוט פלאי.

עו"ד דקה הזכירה לשופטים שהמדינה נזכרה להציג את "הפיילוט" המסתורי שלה רק כשהוגשה עתירתם, בתום שלוש וחצי שנים של מיצוי הליכים בהן זכו להתעלמות גורפת מצד הפרקליטות. אבל כפי שקורה בלא מעט דיונים המסווגים כבעלי זיקה לענייני ביטחון, בית המשפט מיהר גם הפעם להיאחז בחבל ההצלה שזרקה לו המדינה כדי לפתור את עצמו מלעסוק בסוגיה העקרונית.

כשהגיע תור נציג הפרקליטות לדבר, נותרה לו מעט מאוד עבודה, שכן השופטים עשו למענו את רובה. כל מה שהוסיף עו"ד אודי איתן הוא שגם אילו המדינה רצתה לטפל במקרים הפרטניים שהעדויות שלהם מובאות בעתירה, היא לא היתה יכולה לעשות זאת, שכן העדויות כולן אנונימיות ושמות הקטינים אינם מוזכרים בה. אכן, פלא גדול ש"המוקד" בוחר להגן על פרטיותם של קטינים שהסכימו, אפשר להניח שלא בלי חשש, לשתף את הארגון במה שעבר עליהם שם.

מאוחר יותר הערב בית המשפט נתן את החלטתו הצפויה: העתירה נדחית, על העותרים להגיש "עתירת אסיר". ואולי כדי להמתיק את הגלולה הוסיפו כי הם מקווים שהפיילוט יקודם במהרה.

לטובת השופטים ונציג הפרקליטות שלא הספיקו לשמוע אפילו עדות אחת מתוך העתירה, הנה עדותו של הקטין ח.נ. מתוך עתירת המוקד להגנת הפרט:

ח.נ. הוא קטין בן 15. הוא לא זומן לשום חקירה בטרם מעצרו. באוקטובר 2018  באמצע הלילה החליטו כוחות הצבא להיכנס לביתו ולעצרו לעיני אחיו, וביניהם פעוטות בני 1 ו-3-שנים שלא הפסיקו לבכות נכון לרגע בו הוצא מהבית. ח.נ. נחשף לאלימות של החיילים בזמן הנסיעה עד למשטרה. הם לעגו לו והשפילו אותו. על זה הוא אומר: "אחד החיילים שם את ראשי בין רגליו, והתחיל לתת לי מכות על העורף… הוציאו אותי החוצה, קשרו את עיניי.. ובשלב מסוים השאירו אותי ללכת לבד. כל הדרך הם שמו לי רגליים כשאני לא רואה, נפלתי מדי פעם וקמתי.. מצאתי את עצמי נתקל בעמוד, נפצעתי בצד שמאל במצח.. עשו ממני משחק והשתעשעו להפיל ולהתקיל אותי".

ח.נ. הוחזק במאסר לתקופה של ארבעה חודשים ולאורכה לא קיבל אף ביקור מהוריו, שעל אף שהגישו בקשות להיתרי כניסה לישראל לצורך הביקור בכלא עופר (שנמצא בשטחי הגדה המערבית),לא קיבלו היתרים עד מועד שחרורו. וכך הוא מתאר את מצבו בחלוף כחודשיים מהמעצר: "לא קיבלתי ביקור, עדיין לא דיברתי איתם בכלל, אין טלפון ואפשרות לנהל שיחות מהכלא עם המשפחה.. אני מתגעגע לכולם, לא יודע מתי אראה אותם".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf