newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

אחרי קריאת כוכבי להרגעה, חיילים לא ירו חי על מפגיני ביתא

בעולם אחר, העובדה שחיילים לא יורים על מפגינים לא היתה בגדר ידיעה חדשותית. בכפר ביתא, מדובר בשינוי מדיניות משמעותי שמגיע אחרי בקשת הרמטכ"ל "להרגיע את הרוחות". התושבים מצידם מבהירים שהמחאה תימשך עד להשבת המטר האחרון  

מאת:

מדובר בחדשות קצת מוזרות לדיווח: אתמול (שישי) חיילים ושוטרי מג״ב לא ירו כדורים חיים בהפגנת יום שישי הקבועה בעירייה ביתא שבגדה המערבית. אף פלסטיני לא נפגע בצורה קשה או נהרג במהלך המחאה נגד המאחז אביתר, שהוקם לפני קצת יותר ממאה ימים על אדמות פלסטיניות. אתמול, הכוחות ״הסתפקו״ בירי גז מדמיע, כדורי מתכת מצופים גומי ורימוני הלם.

הפגנה בביתא נגד המאחז אביתר, 13 באוגוסט 2021 (צילום: אורן זיו)

המפגינים הפלסטינים עשו את מה שהם עושים מידי שבוע, אך הפעם תגובת הצבא היתה שונה. הפגנה בביתא נגד המאחז אביתר, 13 באוגוסט 2021 (צילום: אורן זיו)

בעולם אחר לא היה מדובר בחדשות, אבל במחאה בביתא מדובר בלא פחות משינוי של 180 מעלות. מאז החלה המחאה, מדי יום שישי נעשה שימוש בירי חי, כאשר לעתים מספר הפצועים עמד על עשרות ביום. לא ברור אם המדיניות החדשה תחזיק מעמד, אך גם למפגינים בשטח היה ברור שזוהי תוצאה ישירה של בקשת הרמטכ״ל מהמפקדים בגדה בשבוע שעבר ״להנמיך את הלהבות״, לאור מספר ההרוגים הרב בשבועות האחרונים.

מאז תחילת יולי, כאשר שהושגה ״פשרה״ בין המדינה למתנחלים – פשרה שבעלי האדמות לא היו צד בה – התקשורת הישראלית איבדה עניין בסיפור. אולי כי המתנחלים כבר לא מתלוננים על הבערת הצמיגים והמחאות הליליות של התושבים הפלסטינים. אך בשביל תושבי ביתא, העובדה שחיילים החליפו את המתנחלים ונשארו לשמור על המאחז, כמו גם העובדה שאף מבנה לא נהרס בזמן שישראל ממשיכה בבירור מעמד הקרקע, הן סיבות להמשיך במחאה.

בחודש וחצי האחרונים מאז ההסכם, קרו לא מעט אירועים בביתא. מאות נפצעו בהפגנות, מהם עשרות מירי חי. לפני כשלושה שבועות חיילים הרגו את שאדי שורפה, שרברב בן 41 שהגיע לתקן את צינור המים בכניסה לעיירה, והחרימו את גופתו. בשבוע שעבר היא הוחזרה למשפחות ואלפים השתתפו בהלווייתו.

הלוויתו של שאדי שורפה בעיירה ביתא, 10 באוגוסט 2021 (צילום: אורן זיו)

הלוויתו של שאדי שורפה בעיירה ביתא, 10 באוגוסט 2021 (צילום: אורן זיו)

הלוויתו של שאדי שורפה בעיירה ביתא, 10 באוגוסט 2021 (צילום: אורן זיו)

הלוויתו של שאדי שורפה בעיירה ביתא, 10 באוגוסט 2021 (צילום: אורן זיו)

הלוויתו של שאדי שורפה בעיירה ביתא, 10 באוגוסט 2021 (צילום: אורן זיו)

הלוויתו של שאדי שורפה בעיירה ביתא, 10 באוגוסט 2021 (צילום: אורן זיו)

ביום שישי שעבר חיילים ירו בעימאד דוויקאת, אב לחמישה בן 37. לפי עדי ראיה איתם שוחחנו, דוויקאת נורה כשעמד כמאתיים מטר מהחיילים, ליד אמבולנס, ושתה מים. הוא הקורבן השישי שחיילים הרגו במהלך המחאות.

עוד בשבוע שעבר, כוחות חמושים פלשו לביתא באישון לילה ועצרו שישה משתתפים במחאות. הכניסה לעיירה, שבה חיים כ-18 אלף איש, נחסמה על ידי הצבא פעמים רבות, וכמעט מידי לילה כוחות צבא ניסו לחסום בתלוליות עפר וסלעים את שבילי העפר המובילים לאזור המחאה. המפגינים פתחו אותם כל פעם מחדש.

המתנחלים הלכו, המחאה ממשיכה

במערכת הביטחון האמינו, או לפחות קיוו, שהמחאה תדעך לאחר פינוי המתנחלים, אך זה לא קרה. מידי לילה המשיכו לצאת מאות צעירים למחאה עם צמיגים, לייזרים ולפידים. מידי יום שישי, יותר מאלף מפגינים מביתא ומכפרים אחרים המשיכו לצעוד לעבר ההתנחלות. ביום חמישי הם ציינו את היום המאה למחאה, מאה ימים שבהם התקיימה מדי יום, במובן המילולי של המילה, מחאה בהר שמול ההתנחלות או בכביש הראשי בכניסה לכפר.

המחאה הזו נענתה אלימות קשה מצד הצבא ומג״ב. גם כשכבר לא היו מתנחלים "לשמור" עליהם, הכוחות השתמשו בירי חי (של כדורי "טוטו") מסיבי, שהוביל לעשרות פצועים רק בחודש האחרון.

אתמול, יום לאחר שהמפגינים ציינו מאה ימים למחאה, ההפגנה החלה כמדי שבוע לאחר תפילת יום השישי. כאלף מפגינים צעדו לעבר ההתנחלות בחום הכבד. הם ירדו מהגבעה המשקיפה על הר סביח׳ וניסו לעלות לעבר המאחז המאויש על ידי חיילים. כמה מהם הבעירו צמיגים. בשבוע האחרון הוקמו שני מגדלי תצפית חדשים סביב בתי המאחז, שמעוטרים במספר דגלי ישראלים גדולים וסמל מגן דוד ענק ממתכת. שוטרי מג״ב החלו בירי גז מדמיע לעבר המוחים. בהמשך, הצעירים הגיבו בידו אבנים. רחפן צבאי חג מעל המפגינים והטיל מספר רב של רימוני גז; הצבא התקשה לוותר.

המפגינים הפלסטינים עשו את מה שהם עושים מידי שבוע, אך הפעם תגובת הצבא היתה שונה. לא היה נראה שהם נושאים רובי רוגר, לא נעשה שימוש באש חיה, ומלבד כמה פצועים משאיפת גז ופגיעת כדורי מתכת מצופים גומי, כאמור אף מפגין לא נפצע בצורה קשה.

כפי שטוענים ארגוני זכויות אדם ופעילים כבר שנים, נראה שכאשר בצבא רוצים, הם יודעים לפזר הפגנה בלי להרוג, הכל עניין של החלטות מלמעלה. והנה גם מבחינתם שום אסון לא קרה: המפגינים לא עלו על ההתנחלות הריקה.

הפגנה בביתא נגד המאחז אביתר, 13 באוגוסט 2021 (צילום: אורן זיו)

הפגנה בביתא נגד המאחז אביתר, 13 באוגוסט 2021 (צילום: אורן זיו)

אפשר לדבר על חוסר ההיגיון של הצבא בהפעלת אלימות כה קיצונית עד כדי רצח מפגינים לא חמושים, ועל כך שאתמול הוכח שאפשר לפזר הפגנה גם בלי להרוג. הזווית הזאת אולי טובה לשיח פנים ישראלי, אך ממש לא רלוונטית למחאה בביתא. המטרה של המוחים שם היא לא לקבל תגובה יותר ״מנומסת״ מהצבא, או שיפזרו אותם בעדינות. המטרה שלהם היא לפזר את החיילים והמתנחלים מאדמתם ולקבל אותה חזרה.

המטרה של המחאה, במיוחד בלילות, היא להפריע. בלעדיה ספק עם המתנחלים היו אי פעם מתפנים במסגרת אותו הסכם עם הממשלה. כעת משעזבו, לפחות באופן זמני, המטרה של המפגינים היא להפריע לחיילים ששם.

עד המטר האחרון

יש סיכוי רב ש״הרגיעה״ שעליה הורה הרמטכ״ל לא תחזיק מעמד זמן רב. כפי שמירון רפופורט כתב, מדובר ב״רוח המפקד״ לפיה החיילים חסינים מפני כל השלכות על ההרג של מפגינים פלסטינים. החייל או השוטר יודעים שלא יהיו השלכות למעשיהם גם אם יהרגו או יפצעו מפגינים שעמדו מאות מטרים מהם, לכן אין שום סיבה להאמין שהשינוי שנראה השבוע יהפוך לקבוע.

לפי המפגינים איתם שוחחתי אתמול, המחאה לא תיפסק עד שיחזור המטר האחרון של אדמות תושבי ביתא והכפרים מסביב ויפורקו הקרוואנים. חיילים או מתנחלים חמושים, בשביל הפלסטינים זה ממש לא משנה.

כפי שציין אחד המפגינים המבוגרים, זה לא משנה מה הוא חושב, אלא ״מה הצעירים עושים". בדיוק כמו בשער שכם ו-שייח׳ ג'ראח', המחאה בביתא היא מחוץ לידיים של הפוליטיקאים או המבוגרים. כל עוד יהיו צעירים שייצאו מידי יום ולילה להפגין – היא תימשך. בינתיים, למרות חילופי השלטון מאז הוקם המאחז, לא נראה שיש בישראל מי שמבין את ההיגיון הפשוט הזה.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf