אסור לתנועות הנוער הכחולות להסתיר את המציאות מחניכיהן

"הפתרון הרדיקלי האחד הוא השלום". חניכי הנוער העובד והלומד, 15 במאי 2007 (צילום: נתי שוחט / פלאש90)

לאחר ביטול הקרנת הסרט "אין ארץ אחרת" בקן השומר הצעיר בכפר סבא, פרסמה רכזת תנועת הנוער העובד והלומד את עמדתה נגד הקרנת הסרט בסניפי תנועתה. השתגענו לגמרי. תנועות נוער שמסתירות את המציאות החברתית והפוליטית מבנות ובני הנוער, מוותרות על מקומן הייחודי במפת סוכני החינוך. התאבדות, בדרך להיות מועדון פנאי שעשועי.

משרד החינוך מכיר בחשיבותן של תנועות הנוער האידיאולוגיות לצד התנועות הממלכתיות, ומדיניותו מעודדת אותן להבליט את ייחודן. בוועידות של שתי התנועות הכחולות, קבע הנוער עמדה ברורה בעד הכרה בזכותם של הפלסטינים להגדרה עצמית ופתרון שתי מדינות לשני עמים. חולשתם של רכזות ורכזי התנועות, הניצבים בין המשרד המאפשר לבין הנוער הרוצה, אינה מובנת.

מדוע לפחד מ"ביקורת חריפה"?

ביום רביעי שעבר, לאחר ביטול הקרנת הסרט בקן השומר הצעיר, פרסם אורי משגב את תגובת התנועה. מסתבר כי הוחלט "לבחון מחדש את קיום האירוע", לאחר ש"קיבלנו סדרת הודעות מטרידות, שכללו איומים מצד גורמים שונים שהודיעו על כוונתם להגיע אל האירוע ולפוצץ אותו".

בשבוע שעבר פרסמה ניצן רוזנוקס-זיו, הרכזת של תנועת הנוער העובד והלומד, מאמר תמיכה בתנועת השומר הצעיר. טענתה הראשונה שהסרט אינו ראוי להקרנה: "כאשת חינוך לא הייתי בוחרת להקרין את הסרט באחד מסניפי התנועה שאני עומדת בראשה בעת הנוכחית".

אין הסבר מדוע, מלבד הטענה שהסרט "מבקר באופן חריף את מדינת ישראל וצה"ל". אם היה נטען שלא מדובר בביקורת אלא בתעמולה, השמצה ושקרים, אפשר היה להבין את פסילת הסרט. אבל אם הסרט מציג תמונה אמיתית, והאמת היא ה"חריפה", מניין הזכות לחסוך מהנוער את ההתמודדות עם המציאות? הרי זהו בדיוק ייעודה של תנועת הנוער.

הנוער העובד והלומד: זכותו של כל עם להגדרה לאומית

תנועת הנוער העובד והלומד נוסדה בשנת 1924, על בסיס שתי התארגנויות שפעלו בחסות ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל. האחת הייתה חוגים של נוער עובד, שהתארגנו לשם הגנה על זכויותיהם כעובדים, ושנייה הייתה חוגי "צופים עובדים", שמקורם במרחב היהודי במזרח אירופה שהיה תחת שליטת רוסיה.

לאידאולוגיה של התנועה שני יסודות, לאומי ומעמדי: ציונות וסוציאליזם. למשל, בהחלטת ועידת התנועה משנת 1930 נקבע: "הנוער העובד הינו המשמרת הצעירה לתנועת הפועלים העברית והבין לאומית הלוחמת על הגשמת הסוציאליזם. […] נילחם לגאולת העם העברי, קיבוץ גלויות, עבודה יוצרת, טיפוח תרבות וקוממיות עברית סוציאליסטית" (מקור למטה).

העמדה האידאולוגית של התנועה נשמרה ועודכנה במהלך השנים באמצעות ועידות, שבהן מתקבלות החלטות בהשתתפות כל חברי התנועה. בעדכון האחרון, החלטות הוועידה העשירית משנת 2015, נכתב תחת הסעיף "שלום":

"התנועה חותרת לחיים בשלום ובביטחון של מדינת ישראל לצד שכנותיה, ותחנך לכך מתוך תפיסה כי 'הפתרון הרדיקלי האחד הוא השלום' (יצחק רבין). התנועה תומכת בקידום פתרון שתי מדינות לשני העמים המבוסס על הדדיות, סולידריות, פשרה טריטוריאלית והכרה בזכותו של כל עם להגדרה עצמית במדינתו הלאומית".

לפי עמדה זאת, אין שאלה: הסרט לא רק ראוי לצפייה, אלא אף משקף נאמנה את האידאולוגיה התנועתית, כפי שנקבעה על ידי חבריה.

אין סימטריה בין אלימת לבין ביקורת

הטענה השניה במאמר של רכזת הנוער העובד היא שהביקורות כלפי השומר הצעיר אינן מוצדקות. הביקורת אינה מוצדקת מימין משום "שמיטב בניה חירפו את נפשם בהגנה על הארץ", ואינה מוצדקת משמאל משום שהתנועה "מתייצבת בחזית השמאל בישראל".

הביקורת מוצגת בסימטריה: "גידופים והשמצות מימין ומשמאל", חרף העובדה שאין באמת סימטריה. מוסכם על כולם (וכך גם מוזכר במאמר) שרק מימין נשמעו "איומים ולחצים כבדים", עד כדי כך שעלה "חשש לשלומם וביטחונם של החניכים".

נשות ואנשי חינוך אינם יכולים לקבל באופן שווה ביטול של אירוע חינוכי עקב כניעה לאיומים באלימות מימין, ומנגד ביקורת על עצם הביטול בפוסטים כואבים, ואפילו חריפים, משמאל. טענת הסימטריה גם אינה מתיישבת עם מעמדה של תנועת השומר הצעיר כתנועה אידאולוגית.

השומר הצעיר: לאפשר לכל עם לממש את זכותו לריבונות

תנועת השומר הצעיר נוסדה בשנת 1916 כשילוב של שתי התארגנויות. האחת הייתה חוגים רעיוניים של צעירים וסטודנטים ציוניים שנקראו "צעירי ציון", והשנייה חוגי צופים שפעלו במרחב היהודי במזרח אירופה שהיה תחת שליטת אוסטריה, שנקראו "השומר".

האידיאולוגיה של התנועה מושתתת על שלושה יסודות: ציונות, סוציאליזם ושיתופיות. בכנסי התנועה הראשונים הם דיברו על "מרד תנועת הנוער נגד הציביליזציה החומרנית, נגד חיי הכרך ובית הספר ונגד העוני", ועל הצורך "להקים בארץ ישראל חברת עובדים שיתופית" (מקור למטה).

ציונות, סוציאליזם ושיתופיות. חניכי תנועת השומר הצעיר, 27 באפריל 2017 (פלאש90)

עדכון האידאולוגיה נעשה בהחלטת ועידות התנועה, המכונסות במסמך בשם "מגילת השומרים". בוועידה משנת 2017 נקבע בין היתר: "כל זמן שמתקיימת שליטה על חיי עם אחר, אופייה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית מצוי בסכנה. […] בעוד הסכסוך נתפס כשייך לעולם המבוגרים, אנו כנוער נפגעים ממנו כל הזמן. מתוך הבנה כי לא ניתן להשלים עם המצב הקיים, אנחנו בוחרים לקדם את הקול הדורש מציאת פתרון לסכסוך. פתרון המאפשר לכל עם לממש את זכותו לריבונות".

גם כאן אין שאלה. הסרט ראוי לצפייה ותואם לחלוטין את עמדת התנועה. אדרבא – הביקורת משמאל רק מחזקת את מעמד התנועה, ומבטאת את העובדה שיש רבים שרואים בה מובילת דרך.

משרד החינוך תומך בתנועות אידאולוגית

הטענה השלישית והאחרונה במאמר היא שהמחלוקת והפלגנות פוגעות ביכולתן של התנועות לחנך את הדור הצעיר. כך נכתב: "בתרבות של שיח תוקפני ומפלג, נדרס הדבר הכי יקר שיש לנו – מסגרות בהן מתקיים חינוך ערכי".

אני לא מבין את הטענה. אם יש בעיה בתרבות השיח, עלינו לפעול לשנות אותו. כיצד כניעה לאלימות וביטול הדיון בסרט משרתים את תיקון תרבות השיח?

ראוי להזכיר כי בלחץ תנועות הנוער, כונסה בשנת 2003 ועדה "לבדיקת מאפייני תנועות הנוער", וכי משרד החינוך אימץ את מסקנותיה. בין השאר נקבע כי לתנועות המחנכות "לתפיסת עולם ערכית אידיאולוגית", יש חשיבות רבה "בפסיפס החברתי של ישראל".

הוועדה קבעה שדווקא העמדה האידאולוגית היא המקנה לתנועות את מעמדן החינוכי. כך נכתב: "בבואן לייחד עצמן מיתר התנועות […], בוחרות התנועות לעשות זאת באמצעות הבלטת הפן האידיאולוגי הערכי שלהן. גישה זו הולמת את הגדרתן את עצמן כארגונים חינוכיים".

הוועדה הייתה ערה לכך שכאשר התנועות האידיאולוגיות מבקשות להרחיב את השפעתן על קהלים חדשים, הן נוטות להימנע "מעיסוק בשאלות אקטואליות". אבל "מצב זה עלול לפגוע בייחודן", ולכן הומלץ להן לנסח "אידיאולוגיה תנועתית ברורה ברמת ההצהרה, הזורמת מן המרכז לסניפים".

אם כך, אין שום מכשול עקרוני העומד בפני תנועות הנוער הכחולות. מדיניות משרד החינוך תומכת בהיותן ארגוני חינוך אידאולוגיים, וחברי התנועות ניסחו בשנים האחרונות עמדות חדות ואמיצות. הסרט "אין ארץ אחרת" הוא עבורן עזר הדרכה מצוין למימוש ייעודן.

– – –
מקורות הציטוטים:
הנוער העובד: עמוס שיפריס (2010), ישראל גלילי: שומר המסד ונוטה הקו. יד טבנקין.
השומר הצעיר: אלקנה מרגלית (1971), השומר הצעיר – מעדת נעורים למארכסיזם מהפכני. הקיבוץ המאוחד.