שתהיה שנה של אומץ לב פוליטי
הניצחון הגדול ביותר של הימין הוא שהשמאל הפסיק כמעט להיאבק על הדרך, ועבר להגנה על האנושיות. מי יתן ובשנה הבאה נדע לעבור מהתנגדות ומחאה להצבת אלטרנטיבה פוליטית
מחשבות על תהליכים, כמו שאני מבינה אותם: העובדה שעברנו ממאבק על עמדה פוליטית למאבק על שמירת צלם האדם. אני לא נכנסת עכשיו לאפקטיביות של המאבק הפוליטי או על המוטיבציות שלו, אבל לפחות ברמת השיח היה כאן עימות בין שתי תפיסות עולם. יש היום עמדה אחת שהיא השלטת באופן אבסולוטי, שהדורסנות שלה חוצה קווים אדומים שבעבר נשמרו כחלק מהמוסכמות הבסיסיות שחברה לא יכולה להתקיים בלעדיהן, ומה שנשאר מהמחנה שמנגד – ונשאר ממנו מעט מאוד – עסוק בעיקר בהתנגדות לביטויים האנטי-הומניים המחריפים והולכים של הדורסנות הזו. במילים אחרות, אם פעם השמאל היה מפגין בעד יציאה מהשטחים ושתי מדינות, היום הוא מפגין נגד רצח המוני של מפגינים בעזה, נגד חקיקה שכל תכליתה לבזות את האחר, נגד שליחת פליטים אל מותם, וכדומה.
אפשר להבין את המעבר הזה להגנה על החזיתות האחרונות של האנושיות שנמצאות כולן תחת מתקפה מכוונת וברוטלית. מספיק לראות את חגיגת אנשי "אם תרצו" ו"רגבים" אתמול בח'אן אל אחמר כדי להבין כמה עצם האנושיות שלנו כחברה נרמסת והולכת. ובו בזמן, זה אולי הניצחון הגדול ביותר של הימין בשני העשורים האחרונים – שהפסקנו כמעט להיאבק על הדרך, ועברנו להיאבק על המחיר שהיא גובה.
באים לחגוג את חורבנו של האחר. פעילי אם תרצו ורגבים בביקור בח'אן אל אחמר לאחר שבג"ץ אפשר את הריסת הכפר (צילום: היבה אסלן)
מה שמתחולל בח'אן אל אחמר הוא פשע מלחמה גם בלי החולצות החומות של "אם תרצו", והוא רק פסיק במדיניות הטיהור האתני של ישראל בגדה. תפיסת האפרטהייד ביחס לפלסטינים בתוך ישראל ואלה שבשטחים מתממשת גם בלי חוקי לאום ואפילו אם לא היו משפילים פלסטינים בשדה התעופה כעניין שבשגרה. שלא במקרה, אולי, לחלקים נרחבים ממחנה השמאל נוח יותר להיאבק נגד הביטויים הקיצוניים של עמדת הבסיס הזו מאשר להציב לה אלטרנטיבה.
אלה כמובן דברים די בנאליים ומובנים מאליהם, אבל אם יש לי משאלה אחת לשנה החדשה זה שלצד המאבק על זכויות אדם וצלם האדם, נצליח לכונן גם שיח פוליטי עם אלטרנטיבה ברורה לקיים. ושנצליח לעשות זאת בלי התנצלויות, בלי האפולוגטיקה הקבועה על מי אוהב את המדינה יותר, בלי ההתחנפויות הקבועות למיינסטרים ישראלי מדומיין שמכתיבות בעל כורחן שיח פנים יהודי עקר. הלוואי שנהיה קצת יותר אמיצים פוליטית השנה. ושנה טובה שתהיה.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, "שיחה מקומית" גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים.
התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות "שיחה מקומית", על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
