שיא חדש בהריסות בתי פלסטינים במזרח ירושלים

בחסות המלחמה, הרשויות הגבירו את קצב והיקף ההריסות של נכסים פלסטיניים. הריסת בית בבית חנינא, ב-20 בפברואר 2024 (צילום: ג'מאל עוואד / פלאש90)

איברהים משאהרה ומשפחתו בת שש הנפשות חסרי בית כבר יותר מחודשיים, אחרי שהרשויות בישראל חייבו אותו להרוס את ביתו בשכונה המזרח ירושלמית ג'בל מוכבר.

עיריית ירושלים והרשות לאכיפה במקרקעין מאיימות להרוס את ביתו של משאהרה מאז 2018, בגלל "בנייה ללא היתר". בדצמבר 2024, הוא קיבל צו הריסה רשמי, שנותן לו שלושה שבועות להתפנות או להרוס את הבית בעצמו. כדי להציל חלק מהחפצים של ילדיו הקטנים, משאהרה בחר באפשרות השנייה. הוא עדיין נדרש לשלם קנסות בסך 54 אלף שקל.

"נולדתי כאן במזרח ירושלים, אבל אין לי את רוב הזכויות הבסיסיות", הוא אומר למגזין 972+. "המצב כאן קודר מאוד".

משאהרה ומשפחתו לא לבד. בזמן שהמלחמה האכזרית של ישראל בעזה תפסה את רוב תשומת הלב הבינלאומית, הרשויות המדינתיות והעירוניות הגבירו את קצב התכנון והבנייה של התנחלויות, וכן את קצב והיקף ההריסות של נכסים פלסטיניים. משפחות פלסטיניות רבות במזרח ירושלים עומדות בפני אותה דילמה נוראית: להרוס את ביתן, או לצפות ברשויות עושות זאת.

לפי נתונים שנאספו ב"עיר עמים", עמותה שעוקבת אחר הריסות בתים, ב-2024 נרשם מספר שיא של הריסות בתי פלסטינים במזרח ירושלים. רוב 255 המבנים – 181 מהם בתי מגורים – נהרסו בתואנה שנבנו ללא ההיתרים הנדרשים – שלפלסטינים כמעט בלתי אפשרי להשיג מלכתחילה. כדי להימנע מקנסות כבדים ואף מאסר, לתושבים לא היתה ברירה אלא לבצע 108 מההריסות האלה בעצמם.

השנה התחילה בצורה דומה, עם 46 הריסות נכון לתחילת מרץ. בסוף ינואר, משפחת ג'עביס אולצה להרוס את הבניין שלה בג'בל מוכבר, שכלל שלוש דירות וכמה עסקים. תקדים עצוב נוסף נקבע החודש כאשר ישראל ביצעה בפעם הראשונה הריסות בתים במזרח ירושלים בזמן הרמדאן.

"הריסות הבתים הן חיוניות למטרה של ישראל לשלוט בקרקע ובדמוגרפיה [במזרח ירושלים]", מסביר אביב טטרסקי, חוקר ב"עיר עמים". "ברור שאם לא יעצרו את ישראל, קצב ההריסות ימשיך להתגבר".

בתגובה לפניית מגזין 972+, מסרו מעיריית ירושלים כי "פעולות האכיפה ננקטות בדרך כלל נגד בניינים ומבנים שנבנו באופן בלתי חוקי שלא ניתן לאשר רטרואקטיבית בגלל תוכניות עתידיות לאזור, או כשהבעלים או האחראים על הבנייה לא מצייתים לפסיקות בתי המשפט". בעירייה הוסיפו כי "לא היה שינוי משמעותי" במספר פעולות האכיפה נגד "מבנים לא חוקיים" בשנה האחרונה.

בינתיים, לצד המשך ההריסות, ממשלת ישראל קידמה שישה פרויקטים חדשים של מתנחלים יהודים במזרח ירושלים – שסוללים את הדרך להקמת אלפי יחידות דיור. אחרי עיכובים שנבעו משיקולים משפטיים וביקורת בינלאומית, כניסתו של טראמפ לנשיאות ארה"ב בינואר עודדה את ישראל להחיות את הפרויקטים ולהאיץ את קצב קידומם.

הנדסה דמוגרפית

הריסות הן "חלק בלתי נפרד ממשבר הדיור במזרח ירושלים", מסבירה שרי קרוניש, אדריכלית ומתכננת עירונית בעמותת "במקום", העוסקת בקידום שוויון זכויות וצדק חברתי בתחומי התכנון, הפיתוח והקצאת משאבי קרקע. לדבריה, "אם פלסטינים אינם מורשים לתכנן ולא שוקלים דיור הוגן עבורם, זה מסתכם במדיניות ההרסנית הזאת. זה מעגל קסמים אכזרי".

ב-2024 עיריית ירושלים אישרה רק 57 תוכניות – שמספקות 1,000 יחידות דיור – לפלסטינים במזרח ירושלים, המספר הנמוך ביותר מזה עשור. בינתיים, אושרו 120 תוכניות למתנחלים יהודים, שבמסגרתן צפויה בנייה של 11 אלף יחידות דיור.

הריסות בתים במזרח ירושלים מעוגנות היסטורית במדיניות דיור לא שוויונית, שמטרתה לדחוק פלסטינים החוצה מהעיר וליצור ולשמור על רוב דמוגרפי יהודי. אחרי שישראל כבשה וסיפחה באופן בלתי חוקי את מזרח ירושלים במלחמת 1967, המדינה השעתה את כל הליכי רישום הקרקעות, ובכך מנעה הנפקת אישורי בנייה. כאשר לא היה ניתן לפתח קרקעות באופן חוקי, המדינה יכלה להחרים אותן – מדיניות שישראל יישמה בצורה אגרסיבית כדי לנשל תושבים פלסטינים ולהמריץ הקמת התנחלויות יהודיות.

ישראל חידשה את הליכי רישום הקרקעות ב-2018, מתוך מטרה מוצהרת של "צמצום פערים חברתיים כלכליים", אבל המטרה האמיתית היתה להחיל את הריבונות הישראלית באמצעות רישום כל הקרקעות במזרח ירושלים הכבושה ברשות לרישום והסדר זכויות מקרקעין, ובעקבות זאת לחייב את בתי הספר בעיר להשתמש בתוכנית הלימודים הישראלית.

מציבים דרישות שפלסטינים אינם יכולים לעמוד בהן. בית שנהרס בסילוואן במזרח ירושלים, בנובמבר 2024 (צילום: ג'ורג'יה ג'י)

ב-2017 הכנסת העבירה את חוק קמיניץ, שהופך עבירות בנייה לפליליות ומגביר את האכיפה באמצעות הגדלת מספר הריסות הבתים והטלת קנסות כבדים יותר. כתוצאה מכך, יותר ויותר פלסטינים התחילו להרוס בעצמם את ביתם, מכיוון שלא יכלו לעמוד בקנסות ההריסה הכבדים והעדיפו להימנע מההרס הנרחב יותר שנגרם על ידי הבולדוזרים הישראליים.

במשך עשורים שימש "נוהל מוכתר" כמעקף לא רשמי שאפשר לפלסטינים להוכיח את זכויותיהם במקרקעין ולהגיש תוכניות בנייה פרטיות לרשות העירונית הישראלית, בהיעדר רישום רשמי של המקרקעין. ב-2022, בעקבות קמפיין של קבוצות ימין הקשורות למתנחלים, שמחו נגד "העברה לא חוקית של קרקעות לערבים בטענות כוזבות", הרשויות הישראליות קבעו תקנות חדשות, שמחייבות הוכחה מלאה של הבעלות על הקרקע – דרישה שפלסטינים אינם יכולים לעמוד בה.

זה עצר את התכנון. ב-2023 לא עברה את השלב הראשוני אפילו תוכנית אחת על קרקע פרטית שמעולם לא היתה רשומה באופן מלא.

בג'בל מוכבר, משאהרה בילה שש שנים בניסיון לארגן את שכניו ולהגיש תוכנית בנייה משותפת לדירה אחת, כפי שנדרש לפי התקנות החדשות, שלפיהן התוכניות חייבות לכסות שטח גיאוגרפי מינימלי של 10 דונם ולכלול 20-30 משפחות. אך מכיוון שהאישור תלוי בהסכמה פה אחד של כל השכנים, מאמציו נכשלו בסופו של דבר. שכן אחד סירב לזוז ממקומו, והתוכנית "התפוגגה באוויר", אומר משאהרה.

הדרישה הזאת היא רק אחד מהמכשולים הביורוקרטיים שעימם נאלצים פלסטינים להתמודד, לעיתים קרובות אחרי שכבר השקיעו במתכננים ובעורכי דין יקרים. "תוכנית שלמה עלולה להידחות רק כי הרשות סבורה שאחד הכבישים לא נמצא במקום הנכון", מסבירה רוואן שלאלדה, מתכננת עירונית ב"במקום".

פנו דרך לתיירים

ישראל השתמשה בשיטות מפותלות אלה כדי למנוע בנייה פלסטינית, לצד שימוש בחוקים ישראליים ותיקים יותר – כמו חוק נכסי נפקדים, שמאפשר למדינה להחרים נכסים שפלסטינים נאלצו לנטוש ב-1948; וחוק הסדרי משפט ומינהל מ-1970, שמאפשר ליהודים להשיב לעצמם נכסים שהיו בבעלות יהודים לפני 1948 – כדי לגרש פלסטינים מאדמתם לרווחת המדינה והמתנחלים היהודים.

בסילוואן שליד העיר העתיקה בירושלים, ראמי אבו שאפע, מחנך ומטפל באמנות, ניסה שנים להשיג אישור בנייה, אבל כמו רבים אחרים, מאמציו היו לשווא. עיריית ירושלים והרשות לאכיפה במקרקעין הרסו את ביתו, וגם את ביתם של אימו ואחיו, בסוף דצמבר 2024. נתנו להם רק שבועיים לפנות את חפציהם.

"לא היינו מוכנים לזה", הוא מספר למגזין 972+. "זו היתה תקופה מאוד לחוצה, כשניסינו למצוא דיור חלופי שיאפשר לילדים להמשיך ללכת לבית הספר".

אבו שאפע עדיין היה צריך לשלם קנס בסך 90 אלף שקל ולפנות את ההריסות. "הזדעזעתי מכך שהפכתי לקורבן של הריסה", הוא אומר.

ביתו של אבו שאפע היה אחד מ-68 בתים שנהרסו בסילוואן בשנה שעברה כדי לפנות מקום לפארק תיירותי תנ"כי (תוכנית "גן המלך"), פרויקט שמתוכנן כבר שני עשורים ומקודם על ידי המדינה וקבוצות מתנחלים. התוכנית עוכבה בעבר בגלל גינויים בינלאומיים, אבל בחסות המלחמה בעזה, קצב היישום שלה הואץ.

"מידת האלימות שמפעילה מדינת ישראל גרועה יותר מאי פעם", אומר טטרסקי מ"עיר עמים". "בעבר הקהילה הבינלאומית היתה מתערבת. אבל עכשיו היא לא מגיבה, ומאפשרת לישראל להתקדם ולעשות דברים שלא יכלה לעשות במשך שני עשורים".

"התנחלויות מורחבות ללא סוף". חפירות בעיר דוד, ליד שכונת סילוואן במזרח ירושלים, ב-28 ביולי 2019 (צילום: הדס פרוש / פלאש90)

בתגובה לפניית מגזין 972+, עיריית ירושלים מסרה כי היא "מקדמת תוכנית על שכונתית שנועדה לטפל בבנייה לא מורשית" בסילוואן, ובו בזמן לשקם את האזור ולהחזיר אותו ל"ייעוד המקורי שלו, שטח ירוק פתוח לשימוש ציבורי".

"פעולות האכיפה נועדו לעודד תושבים ליישם את הפתרון המוצע תוך כדי התייחסות לרגישויות באזור", נמסר מהעירייה.

בסופי השבוע בינואר ובפברואר, מאות תושבים פלסטינים במזרח ירושלים, מלווים בפעילי שמאל ישראלים ובינלאומיים, יצאו לרחובות במחאה נגד ההריסות בסילוואן. באחת ההפגנות, אריה קינג, סגן ראש עיריית ירושלים ופעיל ימין קיצוני בולט, הגיע כדי למסור באופן אישי צווי הריסה. "את הערבים שגנבו את הבתים של היהודים אנחנו נפנה", הוא אמר לתקשורת. "וברוך השם, בא לציון גואל".

"כל זרועות המדינה עובדות יחד"

ב-2024 ישראל ייעדה 11 אזורים במזרח ירושלים, ובהם בית צפאפא, אום ליסון, עטרות, שייח ג'ראח ואום טובא, להתנחלויות חדשות, עם תוכניות לבנייה של אלפי יחידות דיור.

"התנחלויות מורחבות ללא סוף", אומרת קרוניש מ"במקום". "יש ניצול לרעה מתמשך של ההליכים הביורוקרטיים כדי להחרים כמה שיותר קרקע או לרשום את הקרקעות תחת בעלות של מתנחלים יהודים".

בג'בל מוכבר, השכונה של משאהרה, מיושמות כבר תוכניות להכפיל את אוכלוסיית נוף ציון, התנחלות יהודית שבה גרות כיום 90 משפחות. בשנה שעברה, עיריית ירושלים הקצתה 2 מיליון שקל לבניית מגרש ספורט בהתנחלות, כשבמקביל נהרסו 34 בתים של פלסטינים בשכונה. השנה, הרשויות אישרו הרחבה נוספת של נוף ציון לתוך השכונות הפלסטיניות הסמוכות, והוסיפו עוד יחידות דיור ובית ספר במימון העירייה.

מחאה ציבורית. עימות בין סגן ראש עיריית ירושלים אריה קינג (מימין) לסגן ראש העירייה לשעבר פפה אללו, בהפגנה נגד הריסת בתים במזרח ירושלים, בינואר 2025 (צילום: ג'ס פלום)

אחד מתושבי נוף ציון הבולטים הוא חננאל גורפינקל, פעיל למען ייהוד ירושלים שמונה בסוף 2024 למנהל אגף האפוטרופוס לנכסי נפקדים – גוף במשרד האוצר שמפקח על נכסים פלסטיניים במזרח ירושלים. גורפינקל קידם בעבר מכירת קרקעות בשכונת סילוואן לקבוצות מתנחלים, וטען שמזרח ירושלים נמצאת תחת "כיבוש ערבי".

"כשאנחנו חושבים שכבר הגענו לתחתית, המצב נהיה יותר גרוע", אומרת קרוניש. לדבריה, בחסות המלחמה, "כל זרועות המדינה עובדות ביחד" במזרח ירושלים.

מעיריית ירושלים נמסר למגזין 972+ כי העירייה השקיעה במזרח ירושלים כ-2.2 מיליארד שקל בחמש השנים האחרונות, וכי היא "מקדמת תוכניות התחדשות עירונית שמותאמות לצורכי האוכלוסייה המקומית".

בינתיים, משאהרה ומשפחתו גרים בביתו של אחיו, שנמצא מאחורי שרידי ביתם ההרוס. אך כשאחיו יחזור מביקור בארה"ב, הם יצטרכו לעזוב. עתידו ועתיד ילדיו הקטנים נותר לוט בערפל. "אנחנו עלולים למצוא את עצמנו ממש ברחוב", הוא אומר. "אם מתמזל מזלך למצוא בית, השכירות כאן היא כמעט משכורת מלאה. אז מה נעשה?"

ג'ורג'יה ג'י היא עיתונאית חוקרת בתחומי זכויות אדם, פגיעה סביבתית ומעקב. פרסומיה הופיעו בין השאר ב-Intercept, Foreign Policy ו-Organized Crime and Corruption Reporting Project. דקלה טיילור-שיינמן היא עמיתת צדק חברתי של שתיל במגזין 972+. הכתבה פורסמה במקור במגזין 972+. מאנגלית: יונית מוזס