עשרות עצירים ואסירים פלסטינים שובתים רעב

עצירים מנהליים שובתים נגד כליאתם ללא משפט, אחרים מביעים סולידריות איתם, ואסירים אחרים מוחים על צמצום בהיקף ביקורי המשפחות. שביתות רעב: תמונת מצב

מאת:

לפחות שלושים ותשעה אסירים ועצירים פלסטינים המוחזקים בבתי הכלא הישראלים שובתים כעת רעב מסיבות שונות. חלקם הם עצירים מנהליים שמוחים על כליאתם ללא האשמה וללא משפט, חלקם שובתים בסולידריות עם העצירים המנהליים, וחלקם שובתים במחאה על פגיעה בתנאי כליאתם.

על הוותיק מביניהם, בילאל כאיד, כתבתי כאן לאחרונה. הוא נכנס כעת ליום ה-36 לשביתתו, שהחלה ב-15 ביוני, ונמצא בבית החולים ברזילי תחת שמירה. כאיד, שריצה עונש מאסר ממושך, היה אמור להשתחרר בחודש מאי, אך במקום לחזור הביתה החליט מישהו בשב"כ כי למרות 14.5 שנים בכלא, מתוכן השנה האחרונה בבידוד מלא, עדיין נשקפת ממנו סכנה, ובאמצעות אלוף פיקוד מרכז הוציא צו מעצר מנהלי להמשך כליאתו, הפעם ללא משפט. בדובר צה"ל אומרים שחםי מידע עדכני כאיד עדיין מעורב בפעילות צבאית במסגרת החזית העממית.

> ההתנגדות לכליאה בדרך למיינסטרים

הפגנה לשחרור בילאל כאיד, שכם (אחמד אל-באז / אקטיבסטילס)

אסירים אחרי םהכריזו על שביתות רעב בסולידריות איתו. הפגנה לשחרור בילאל כאיד, שכם (אחמד אל-באז / אקטיבסטילס)

הבאים בתור מבחינת משך שביתתם הם האחים מוחמד ומחמוד בלבול, רופא שיניים וקצין משטרה בחייהם האזרחיים. אחותם, נוראן בלבול בת ה-14, נעצרה באפריל אחרי שנמצא סכין בתיקה ונטען כי ניסתה לדקור חייל במחסום. בחקירתה, ככל הנראה, עלו שמותיהם של אחיה, שנעצרו בפשיטה של חיילים על בתיהם והושמו במעצר מנהלי לכליאה ללא משפט. אביהם של מוחמד, מחמוד ונוראן היה קורבן להתנקשות על ידי חיילי צה"ל לפני כעשר שנים.

מחמוד החל בשביתת הרעב שלו ב-4 ביולי, ואחיו מוחמד הצטרף אליו שלושה ימים מאוחר יותר. הם מוחזקים בתאים נפרדים בבידוד, ועל פי עורכי דינם זוכים ליחס קשה. למרות שהם שותים מים בלבד, לטענת עורכי דינם הם מוחזקים בתאים ללא גישה למים, ולפחות במקרה אחד, לפי אותה טענה, אמרו להם הסוהרים שאם הם צמאים שישתו מהאסלה.

מדובר צה"ל נמסרה התגובה השבלונית לפיה "השניים היו מעורבים בפעילות צבאית חמורה תוך שהם מסכנים את ביטחון האזור", ובאופן כללי אומרים בצבא שהשימוש במעצר מנהלי נעשה רק כאשר אין כל ברירה  אחרתה.  כאמור, ללא ראיות וללא האשמה קונקרטית כלשהי, אין לאחים שום כלים להתמודד עם טענות חמורות כל כך המופנות כלפיהם.

מלאכ אלקאדי, עיתונאי כבן 20, החל את שביתתו במחאה על מעצרו המנהלי ללא משפט ב-15 ביולי. אלקאדי נעצר ב-23 למאי, נחקר, והושם במעצר מנהלי לאחר ששב"כ בחר שלא להציג נגדו האשמה כלשהי או ראיות. באותו יום פצחו גם העצירים המנהליים מוהנד מטאחנה ואיאד אל הרימי בשביתת רעב במחאה על כליאתם ללא משפט.

לאחר שהמשא ומתן בין המדינה לבילאל כאיד עלה על שרטון (אחרי שלטענת עורכי דינו המדינה הסכימה לשחרר אותו בתנאי שיצא לגלות של חמש שנים והוא סרב), החלו כ-60 אסירים בבתי כלא שונים בצעדי מחאה. רבים מהם החזירו את ארוחותיהם במשך כמה ימים ברציפות, ולטענת מועדון האסיר, לפחות עשרים ושניים מהם (ראג'ח אבו עג'מיה, מחמד אבו עקר, אחמד אלסראג', פראס שתיה, מחמד בדר, אחמד עודה, עאמר סלאח, עלאא נבי שמסה, מוניר זהראן, ואסחק כראם, ת'אאר חנני, ראמי חלבי, בשאר עבידי, עוד אלסעידי, עבדאללה אלעבאסי, מחמד רמדאן, באסם חנדקג'י, ג'מאל יוסף, ג'מיל ענדקוש, נידאל דגלס, יאסר סבאתין, ובאדר עקל) כולם חברי החזית העממית – שובתים כבר חמישה ימים ברציפות, החל מה-17 ביולי.

צעד של אין ברירה

פרשה נוספת המטלטלת את מעגלי האסירים בחודשים האחרונים היא צמצום מספר ותדירות ביקורי המשפחות, המאורגנים על ידי הצלב האדום מפעם בשבועיים לפעם אחת בחודש בלבד. לא אלעה אתכם בדרמה מאחורי ההחלטה, אך היא מכה גלים בכל קהילת האסירים ומשפחותיהם, וגוררת צעדי מחאה שונים כמו הפגנות רבות, עצומות, קריאות לפעולה, והחל מאתמול, גם שביתת רעב.

ארבעה אסירים: מחמד סראחנה, זיאד אלבזאר, אמין כמיל, ואחמד אלברגותי, החלו אתמול להחזיר את ארוחותיהם במחאה על צמצום ביקורי המשפחות, במה שנראה כחלק מקמפיין רחב יותר, שהצעדים הבאים המתוכננים בו צפויים לקרות החל מה-28 ליולי.

שביתות רעב הן צעד של יאוש. מי שמפסיק לאכול בתקווה שלצד השני יהיה אכפת ממנו, ומכיר את ההיסטוריה העגומה של השימוש בכלי הזה, הוא או טיפש, או מיואש. נדירים מאוד המקרים ששביתת רעב הובילה לשינוי במצבו של השובת, וגם ה"ניצחונות" הנדירים הללו הם נצחונות קטנים מאוד, שנקנו בדם.

אבל מה מצופה מאדם שהושלך לכלא, מבלי שיאמר לו על מה, מבלי שיוצגו ראיות כלשהן לאשמתו, ומבלי שתינתן לו אפשרות להגן על עצמו? המדינה מצפה שהוא ירכין את ראשו ויקבל את העונש הזה בהכנעה. האמיצים שבאנשים יסרבו לעשות את זה.

> בתמונות: נשות אל-עראקיב מנסות לעצור את הדחפורים על אדמתן

ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מנסה להשתמש בדחליל הביטחוני כדי להצדיק את החוק. שרת הפנים איילת שקד (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90)

מנסה להשתמש בדחליל הביטחוני כדי להצדיק את החוק. שרת הפנים איילת שקד (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90)

נימוקי הביטחון לא יעזרו: חוק האזרחות הוא גזעני

במשך 20 שנה, חוק האזרחות ניצל מפסילה מבג"ץ משום שהוא הוצג כזמני. עכשיו איילת שקד ושמחה רוטמן רוצים להפוך אותו לקבוע. הפתרון הוא חוק שיבחן כל מקרה לגופו

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf