שבח שנאה ומופת
מהגרים מברית המועצות לשעבר ומאפריקה, על ילדיהם, מצאו את עצמם אלו מול אלו ככלים במשחק על שבח מופת. משחק סכום אפס שיצרו עבורם פוליטיקאים. הפתרון למחסור בבתי ספר בדרום תל אביב לא יכול לבוא על חשבון אחת הקהילות
בפינה אחת מהגרים ובני מהגרים ממדינות חבר העמים לשעבר. מכונות התעמולה של הסוכנות היהודית וארגון נתיב הבטיחו להם ארץ זבת חלב ודבש ובעזרת כל מיני מניפולציות ושקרים גרמו להם לטוס לישראל במקום לקנדה, גרמניה או ארצות הברית. פה הם גילו שהם אזרחים סוג ב', שבכלל לא בטוח שהם יהודים, ושאומרים עליהם שהם הביאו אלכוהול וזנות לישראל והרסו את הדמוקרטיה הנפלאה שהתחוללה כאן לפני בואם.
בפינה השניה מהגרים ובני מהגרים ממדינות אפריקה. להם לא הבטיחו כלום, הם פשוט ברחו מאזורי מלחמה או חיפשו סיכוי לחיים טובים יותר, והשמועות אמרו שכאן יש סיכוי טוב יותר לשרוד. כאן הם גילו שהם בכלל סרטן בגב האומה לתפארת שחיה כאן.
המשותף ביניהם הוא ששני הצדדים חיפשו חיים טובים יותר בארץ זבת חלב ודבש, כי ככה הבטיחו להם או לכך הם קיוו. אף אחד לא סיפר להם שהם יצטרכו לריב על פירורים אותם יזרוק להם הממסד המנותק.
> מה עומד מאחורי מינויה של הדוברת החדשה של ליברמן?
השבוע הם נפגשו בזירה אלו מול אלו כאשר המציאות דוחקת אותם למשחק סכום אפס. בית הספר שבח מופת. חלל אחד. לקבוצת מהגרים אחת. אלה מברית המועצות או אלה מאפריקה. מה עם הצד השני? למי אכפת. והם בכלל בזירה הזו בעל כורחם, כי כמה פוליטיקאים רצו להראות למי יש גדול יותר. על חשבון מי? קבוצות מהגרים כמובן, כי הם הזן הנחות ביותר בשרשרת המזון הסוציאלית. אין להם נציגות בכנסת. כן, לדוברי רוסית אין נציגות בכנסת. אנשי המפלגה שאמורה לייצג אותם דואגים בעיקר למקורבים ולא לציבור. על ייצוג בכנסת של מבקשי המקלט אין מה לדבר, וארגוני זכויות האדם למיניהם דואגים בעיקר להישרדות היומיומית של האנשים.
ומי מנצל את המציאות הזו? ראש הממשלה נתניהו, וגם שר הבטחון ליברמן, וכמובן פלוגות השנאה השונות, אלה של שפי פז או אלה של הימין הקיצוני סניף אם תרצו. הרי הם רק צריכים סיבה כדי לצאת החוצה עם לפידים וסדינים לבנים מטאפוריים כדי להזכיר לנו את עמדתם ביחס למבקשי המקלט. הרי לא אכפת להם מהתלמידים דוברי הרוסית שלומדים שם, מבחינתם זאת הפגנת נגד.
חשוב להגיד שבתוך הכאוס הפוליטי הדרום תל אביבי הזה יש גם קולות אותנטיים שבאים מתוך ציבור דוברי הרוסית שרוצים לשמור על הייחודיות של התיכון – בית ספר שהוסב מתיכון מקצועי לתיכון בו יש 97 אחוזי הצלחה במבחני הבגרות, כאשר הרוב המוחלט של הלומדים בו הם מהגרים ובני מהגרים ממדינות חבר העמים. אך קולות אלה נבלעים בתוך צעקות השנאה של שפי פז. בשיח התקשורתי בשפה העברית אין להם מקום כי הרבה יותר מעניין להתעסק בחילופי ההודעות בין ראש עיריית תל אביב למשרד ראש הממשלה.
מה שבטוח הוא ששני הצדדים מפסידים. הם אינם נספרים. הם בובות משחק של פוליטיקאים בכנסת ובעירייה ופוליטיקאים בשטח. כולם רוצים עוד קצת אזכורים בתקשורת, עוד קצת אהדה בציבור. ומה לגבי הנזק שנעשה? זה לא משנה, הם מהגרים, שיסתדרו להם.
את התיכון הזה יש לשמר כמו שהוא, הוא ייחודי ומיוחד, הוא מקור לגאווה בקרב ציבור דוברי הרוסית, אחד מסיפורי ההצלחה הלא רבים של העליה הגדולה של שנות ה-90. משהו שהציבור הזה בנה לבד, ללא עזרה מהממסד ואסור לגעת בו. מצד שני גם ילדי המהגרים מאפריקה צריכים מקום ללמוד וצריך למצוא להם מסגרות. אולי לשם שינוי ינסו שם בראש פירמידת קבלת ההחלטות לא לייצר מלחמת סכום אפס בין שתי קבוצות חלשות אלא יחשבו על פיתרון מערכתי שלא בא על חשבון אחרים.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן