ככה מפרקים חומה: פעיל "לה פמיליה" לשעבר סוגר מעגל
שלוש שנים לאחר שסירב ללחוץ את ידו של שחקן הכדורגל מוחמד גדיר נפגש דוד מזרחי, לשעבר מראשי ארגון "לה פמיליה" וכיום פעיל למען מיגור הגזענות ממגרשי הספורט, עם השחקן הערבי. הדברים שכתב בעקבות הפגישה יכולים לפקוח עיניים של הרבה אנשי שמאל המאמינים כי הפרדה היא הפתרון
אתמול (שני) בבוקר פרסם דוד מזרחי, לשעבר אחד מראשי ארגון האוהדים הידוע לשמצה של בית"ר ירושלים "לה פמיליה", את הדברים האלה בחשבון הפייסבוק שלו:
לפני 3 שנים הגעתי למוחמד גאדיר לבית, צולם בתכנית המערכת בערוץ 2 ועדיין ניתן לראות לצערי ביוטיוב בתכנית אצל מיקי חיימוביץ. מוחמד פתח לי שולחן ושם הטחתי בוא מילים קשות ומכוערות ואפילו לא הסכמתי ללחוץ את ידו. זה היה בתקופה שבא הייתי שרוי בגזענות ושנאה כלפי הערבים, שמלאנים וכל מי שהוא לא חושב כמוני.
תקופה לאחר מכן אוהדי בני סכנין הקדישו לי שלט אישית.
שנה לאחר מכן עבדתי בבית אריזה של תמרים ושם נכחתי לגלות פגישה אם ערבים לראשונה בחיי פנים מול פנים והבנתי שהם לא מפלצות כמו שחשבתי, ושרובם חפצים בחיים ובתקוה ובעבודה ובפרנסה ושהחיים שלהם אינם פשוטים בכלל, שהחיים הם לא שחור או לבן.
לא אשכח את נהג האוטבוס קו 949 ממעלה אפרים לירושלים שחילק פחיות שתיה קרות ביום חם לעולים לאוטבוס ואיך אמי שמחה וכן הוא היה ערבי ודיברנו ושיתפנו אחד את השני בחייו והבנתי שיש לרובנו כמעט את אותם בעיות.
עד גיל 23 לא נפגשתי אפילו פעם אחת עם ערבי פגישה.
ירושלים מופרדת בין סוגי אנשים, מימין לשמאל, חרדים לחילונים וכו', מלא הגדרות שיוצרות גדרות ומצמצמות את האדם.
בסופו של דבר שאתה מדבר עם בן אדם בעיניים ובא ממקום נקי ואמיתי אתה מגלה שיש המון מן המשותף וגם אם אנחנו לא מסכימים אחד עם השני וזה בסדר ורשום ככל שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות , אך צריך לכבד אחד את השני כולנו בני אל אחד.
לאחר מכן יצא לי להסיר את הדעות הקדומות ולקלף את המחשבות שהיו לי כבן אדם שגדל בתקופת האינתיפאדה בירושלים והכיר מקרוב רק אוטובסים מתפוצצים יחסתי במחשבתי שכל ערבי הוא מחבל, ולא פעם רבתי והלהטתי את הרוחות ופעלתי כנגד ערבים בחיי .
וכיום לאחר 3 שנים אני הולך לסגור סגירת מעגל עבורי להיפגש עם מוחמד גאדיר וללחוץ את ידו ולשוחח איתו,אין מאושר ממני.
בשנתיים האחרונות התחלתי להרצות נגד גזענות בעד אהבה וסובלנות והרבה אנשים הרימו גבה, הרבה עינוים עברתי בדרך ואני עדיין נרדף וסובל לא מעט.
אך שאני רואה ילדים שבזכותי בוחרים ללכת בדרך של אהבת חינם ולא שנאת חינם אין מאושר ממני. וכיום צירפתי לחיי חברים מקסימים ערבים, חרדים, חילונים, דתיים, מכל הסוגים וכל הצבעים וכל המינים, אני מנסה להסיר מעצמי את הדעות הקדומות והמסיכות ולהיות בן אדם רגיש אמפתי ואוהב ומכיל ומבין ומקבל. והסרתי את הפחדים שהיו לי, אני מרגיש שניצחתי […]".
מאוחר יותר מזרחי כתב סטטוס נוסף בעקבות הפגישה עם שחקן הפועל באר-שבע, מוחמד גדיר, אותה הגדיר "אחד הרגעים המרגשים בחיי".
הפוסט גרר, כצפוי, תגובות סוערות משני צדי המתרס הפוליטי. השמאלנים התרגשו ובירכו, הימנים כעסו וביקרו. לאלה וגם לאלה מזרחי השיב בסובלנות מרשימה. למעשה, יותר מהפוסט עצמו, המהפך הרדיקלי של מזרחי השתקף בתשובותיו למגיבים.
כך, למגיב זועם שתהה אם גדיר שר את "התקווה" ענה מזרחי "כמו שאני לא ישיר נפש ערבי הומיה אני לא מצפה מערבי לשיר נפש יהודי הומיה". למגיב שכתב כי הערבים רוצים לגרש את היהודים מירושלים הוא ענה "תירגע ידידי אף אחד לא הולך לגרש אותי או אותך. בכל מקרה ירושלים חצויה לשתיים, אני מניח שלא יצא לך מעולם להיות בשכונות הערביות בירושלים, ירושלים מופרדת בין אנשים ומחולקת כבר, ירושלים היא עיר הקדושה לכל הדתות בשלטון המדינה וצריך לאפשר בא חופש מוחלט לכולם".
שלא במפתיע, מזרחי מגלה כאן יושרה מוסרית ותובנה פוליטית מרחיקה בהרבה מחלקים נרחבים בשמאל-מרכז הציוני, שממשיכים להישבע בשמה של ירושלים המאוחדת ונעלבים עד עמקי נשמתם כאשר חברי הכנסת הערבים יוצאים מהמליאה בעת שירת ההמנון. בזמן שחלקים מאותו שמאל ממשיך לחשב את הדרכים היעילות ביותר להביא להפרדה הרמטית ככל האפשר בין יהודים לערבים, מזרחי מכיר בטבע האסוני של ההפרדה הזו שמחוללת בורות ושנאה. ואולי החשוב מכל – בעוד השמאל הציוני ממשיך להאשים את הימין והמתנחלים ב"הסטת העגלה הציונית" ממסלולה מבלי להכיר בחלקו שלו בחורבן ובגזל שהובילו למציאות העכשווית, נקודת המוצא של מזרחי היא קודם כל הכרה במעשיו בעבר ולקיחת אחריות עליהם. הלוואי על מנהיגי השמאל הציוני בישראל.
אפשר להיות ציניים ביחס למהפך של מזרחי, שלפתע גילה שגם פלסטינים הם בני אדם שרוצים לחיות בשקט, בשלווה ובביטחון. ואפשר גם להביט בהשתאות ובהתרגשות של ממש ביכולת של אדם אחד לחלץ את עצמו מידי כל ציידי הנפשות דוגמת הגופשטיינים המשגשגים כל כך בירושלים לאסוננו, ולבחור בדרך אחרת, של שלום ושל הכרה. כירושלמית, כמזרחית וכפעילת שמאל, אני בוחרת באפשרות השניה. שאפו לדוד מזרחי.
הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+
> מי אמר שלבית"ר ירושלים או למחנה הציוני מגיע בכלל שחקן ערבי?
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, "שיחה מקומית" גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים.
התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות "שיחה מקומית", על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
