לעמותות יש חשיבות חברתית עליונה. הגיע הזמן לקחת אותן ברצינות

בישראל יש אלפי עמותות שפועלות לשינוי אמיתי וכנה של החברה, אך רבות מהן נקלעו לתרבות תאגידית בעייתית, פועלות מכוח האינרציה בלבד ופוגעות במטרות שלשמן הוקמו. המשאבים המוגבלים צריכים להיות ציווי להתמקצעות והתייעלות - ולא תירוץ מדוע זה לא קורה

מאת:
השאירו תגובה
א א א

אבא שלי אומר לי תמיד להפסיק עם ה"התנדבויות". הוא לא מתכון לאקטיביזם, להפגנות ולפעילות השטח שגוזלת ממני את הערבים, סופי השבוע והיכולת להשיג עבודה במגזר הממשלתי, אלא לכך שבשמונה השנים האחרונות פרנסתי מגיעה מהמגזר השלישי, מה שנקרא, עולם העמותות. אבל אבא שלי טועה. אני לא עובדת ב"התנדבות", אלא במגזר עסקי לכל דבר ועניין – אך כזה שמתכחש לטבעו האמיתי ומסרב להתקדם ולהשתפר.

עמותה היא בסך הכל תאגיד במבנה אחר. בישראל יש אלפי עמותות. רבות מהן מספקות שירותים חברתיים שהמדינה אינה דואגת לספק. רבות, כמו אלה שעבדתי בהן, דורשות שינוי אמיתי וכנה מהמדינה ומהחברה. העמותות האלה מבוססות כלכלית על אנשים פרטיים שמשלמים דמי חבר ו/או תמיכה פילנתרופית של קרנות, ומבוססות על חברים, מתנדבים, ועד מנהל (דירקטוריון) וגם עובדות ועובדים בשכר.

בסופו של דבר, מדובר בעסק לכל דבר. העמותות משווקות רעיונות של שינוי חברתי – אידיאולוגיה שבשמה אנו מספקים שירותים עבור קולקטיבים של בעלי עניין. בין השאר, העמותות מספקות שירותי לובי, קידום בתקשורת, ארגון סיורים והרצאות, פרויקטי תיעוד, מחקר, חינוך ועוד. לפעמים זה עסק שמחליף את המערכות הקיימות, ולפעמים הוא מתנגד להן. יש לנו ברנז'ה מקצועית של עובדי התחום, נטוורקינג ואירועים ייחודיים וכנסים אקדמיים.

משרד (אילוסטרציה: Pixabay)

מי לא מחפש עבודה על משמעות ושליחות? (אילוסטרציה: Pixabay)

על הנייר, מי לא היה רוצה לעבוד במקצוע שיש לו פוטנציאל להפוך את החברה שבה אנחנו חיים לטובה יותר? מי לא מחפש עבודה עם משמעות ושליחות? מי לא רוצה לא לפרנס אף בעל הון ולא להיגרר לביורוקרטיה מרדימה שבה שרויים לא מעט מעובדי המדינה? בתיאוריה, זה נשמע כמו משהו שכל אדם עם תודעה חברתית מפותחת וחוש ביקורתי מושחז ירצה לעשות. אך בפועל, מדובר במסלול קריירה קשה, לא מתגמל, שוחק מאוד, שלעתים אף מזיק לבריאותם הפיזית והנפשית של העוסקים בו.

אילו העמותות היו תלויות ברווח ולא בקרנות פילנתרופיות או באנשים פרטיים שמאמינים במטרה, כנראה שכמעט תמיד היינו סוגרים את הרבעון בהפסד. הפער בין המטרות שלנו לבין האמצעים להשגתן הוא גדול כל כך לפעמים, שכבר הקימו מכוני מחקר כדי לבדוק אותו. פעמים רבות, תיאורי המשרות במגזר השלישי מציבים את הדרישה ל"מחויבות ערכית" לפני השכלה וניסיון תעסוקתי רלוונטי. והאמת היא שלתאגידים רבים יש מחלקת אחריות תאגידית או יזמות חברתית שעושות עבודה טובה – לפעמים למען אותן מטרות, רק בצורה אפקטיבית יותר.

פרט לכך, הביקורת, הרדיפה והפגיעה החוזרת ונשנית בלגיטימיות של עמותות, בפרט עמותות שמאל, מקשה מאוד על השגת המטרות. אך זה עדיין לא תירוץ לכשלים של השדה המקצועי הזה.

אחת הבעיות העיקריות במגזר השלישי היא היותו קבוצה סגורה, שכמעט לא מכניסה "דם חדש" לשורותיה. המגזר ברובו מתבסס על ניסיון, ולאו דוקא על הכשרה מקצועית רלוונטית. לעתים קרובות, מועמדים שלא נראים כמו המראיינים שלהם או לא מביאים הצלחות מהשטח לא מקבלים הזדמנות שוה.

בראש העמותה נמצאים לרוב ועד מנהל או חברים מייסדים, שנמצאים במקומם מתוך אידיאולוגיה, בגלל הלב, ולא מכיוון שיש להם כישורים או יכולת לנווט או לבקר עמותה. במקרים רבים, עובדים נשפטים לפי מחויבותם למטרה, ולא על פי ביצועיהם בשטח. שיחות חתך ומשוב על עבודה הם דברים שבשגרה רק בחלק מהעמותות, ובלא מעט מהן אין דבר כזה לפטר עובד שפוגע בפרודוקטיביות. כמו כן, מנהלים שצומחים מתוך העמותה – שאינם בהכרח בעלי כישורים, השכלה מתאימה או מוטיבציה הולמת – הם דבר שבשגרה בעולם הזה.

בעיה קשה נוספת היא העובדה שמשרות חלקיות ועבודה לא מתוגמלת הן חלק בלתי נפרד מהשדה. המשכורות בו יכולות לעלות רק עד רמה מסוימת, לרוב כזאת שלא תספיק לאיכות חיים. ואם כבר מרימים ראש ומבקשים העלאה במשכורת, פעמים רבות התשובה היא שלילית – כי תורמים לא אוהבים לראות שהכסף שלהם הולך למשכורות.

פעמים רבות, כדי להצליח בעבודתי ציפו ממני להגיע לאירועים ולפעול הרבה גם מעבר לשעות העבודה, וכן להיות זמינה בסופי שבוע ולילות, ללא שעות נוספות. חלק לא מבוטל מהאנשים שעבדו לצדי במהלך השנים התייאשו. לרובם ככולם היה גב כלכלי שאיפשר להם להמשיך לעבוד במשכורות נמוכות ואחוזי משרה.

הגיע הזמן לרפורמה במגזר השלישי. הגיע הזמן שנתחיל להבין שאנחנו לא תנועת גראסרוטס – וגם לא נהיה. עמותות הן גופים ביורוקרטיים שצריכים להתייעל, להתנער או להיסגר. שכיח מדי למצוא עמותות שפועלות אך ורק מכוח האנרציה, והדבר פוגע בנו ובמטרותינו לאזרוח ודמוקרטיזציה של החברה. המשאבים המוגבלים שלנו צריכים להיות ציווי להתמקצע, להתנהל ולעבוד טוב יותר – לא תירוץ מדוע כל זה לא קורה. לעמותות יש חשיבות חברתית עליונה, והגיע הזמן שניקח אותה ברצינות ונבין שאנחנו לא עוסקים ב"התנדבויות".

שחף ויסבין היא מנהלת פרויקטים, שעבדה בשנים האחרונות בחמש עמותות גדולות בשמאל ובהגנה על בעלי חיים

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

נלחם כל חייו נגד גזענות על כל סוגיה, ועכשיו מדביקים לו תווית של אנטישמי. ג'רמי קורבין, מנהיג הלייבור (צילום: Party of European Socialists)

קורבין לא אנטישמי. הוא על הכוונת כי הוא רוצה להציל את העולם

פריבילגים, איסלמופובים ואפילו אנטישימים מקדמים במרץ את הטענה שקורבין אנטישמי. אך מה שמפחיד אותם באמת זה שלראשונה זה שנים, מוצגת אלטרנטיבה למשטר ההרס הניאו-ליברלי. לכן צריך לקוות שקורבין ינצח ביום חמישי

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf