newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

רעיון "גריעת" המשולש מהמדינה: פועל יוצא של רדיפת החזון של בל"ד

הצעתו של גנץ להביא את "עסקת המאה" על כל סעיפיה לאישור הכנסת כוללת גם אפשרות לשלילת אזרחות מ-300 אלף תושבים באזור המשולש על בסיס אתני. רדיפת המפלגה היחידה שהציעה אלטרנטיבה אזרחית לאתנוקרטיה היהודית השלטת, תרמה לנורמליזציה של הרעיון הזה

מאת:

בניסיון מעט פאתטי להביך את הימין, מיהר יו"ר כחול לבן, בני גנץ, להודיע כי יביא בשבוע הבא את "עסקת המאה" של טראמפ לאישור הכנסת. נראה אותם מצביעים בעד הכרה עתידית במדינה פלסטינית, בטח חשב לעצמו. גנץ טרח להדגיש כי "תוכנית השלום משקפת נאמנה את עקרונות היסוד הכתובים במצע כחול לבן". לפי הודעתו, הוא מתכוון להביא אותה לכנסת "על כל סעיפיה".

אחד הסעיפים בתוכנית עוסק באפשרות של העברת אזור המשולש לשטחה של המדינה הפלסטינית העתידית. במילים אחרות, שלילה כפויה של אזרחותם של כ-300 אלף תושבים. ההגיון הפנימי של מהלך כזה מתכתב בצורה מסוכנת עם רעיון הטיהור האתני – קרי הנדסה דמוגרפית של המרחב – לצורך ביסוס ההומוגניות האתנית של הרוב.

שלילת אזרחות כפויה ממאות אלפי תושבים. סניף הדואר באום אל פאחם (צילום: משה שי / פלאש90)

רעיון ההנדסה הדמוגרפית עומד בבסיס המעשה הציוני מאז הקמת המדינה: זה העיקרון המנחה של חוק השבות, של חוק איחוד המשפחות, של שלילת זכות השיבה של הפליטים הפלסטינים למולדתם. הוא גם ההסבר לעובדה המדהימה שבמשך יותר מ-70 שנה לא הוקמה בישראל אף לא עיר ערבית אחת – למעט רהט, שהוקמה בדיוק לצורכי אותה הנדסה דמוגרפית בנגב.

זהו פועל יוצא בלתי נמנע של עצם יומרת "היהודית והדמוקרטית": אם רוצים לשמור על ישראל מדינה יהודית בכוח דמוקרטיה מדומיינת כלשהי, הרי ששימור רוב יהודי מכריע הופך למשימה לאומית, וכל הדרכים לכך כשרות – מהגבלת מרחב המחיה הפלסטיני במובן הפיזי באמצעות הריסות בתים ואי מתן אישורי בנייה, ועד לשלילה המונית של אזרחותם.

הרעיון "לשפר" את הדמוגרפיה היהודית באמצעות "גריעת" התושבים הפלסטינים אינו זר, כמובן, לחשיבה הציונית; הוא עומד, למשל, בבסיס תוואי חומת ההפרדה בירושלים המזרחית, שהשאיר מעברה השני כ-100 אלף פלסטינים תושבי העיר, עם כוונה לא מוסתרת לשלול מהם את מעמד התושבות בהמשך.

אבל הכרזתו של גנץ מביאה את הרציונל המסוכן הזה אל תוך קווי 1948, והופכת את התפישה שהיתה שמורה עד כה לשוליים הקיצוניים של רחבעם זאבי בואך אביגדור ליברמן, לעמדה המקובלת על המיינסטרים הציוני כולו.

חוסר הבנה של הרעיון הדמוקרטי

איך הגענו למצב שבו שני המחנות המתמודדים על הנהגת המדינה תומכים מפורשות באפשרות של שלילת אזרחות ממאות אלפי אנשים על בסיס שיוך אתני? בין היתר, על ידי דה-לגיטימציה ורדיפה פוליטית אלימה של מי שהציע את האלטרנטיבה היחידה לה: רעיון מדינת כל אזרחיה.

מאז הקמתה ועד היום, בל"ד (גילוי נאות: אני פעילה במפלגה) נרדפת בלהט חסר תקדים על ידי הממסד הישראלי. לא היתה כמעט מערכת בחירות שבה לא ניסו לפסול אותה או את מי מחבריה. בשיח הישראלי היא מוצגת תדיר כמפלגה לאומנית ובדלנית שחותרת תחת קיומה של המדינה עצמה.

מעטים בלבד, אם בכלל, טרחו לקרוא את המצע שלה, המציע חלופה אזרחית-דמוקרטית אמיתית לאתנוקרטיה היהודית השלטת, שבתוכה יוכלו שני הקולקטיבים הלאומיים – הפלסטיני והישראלי-יהודי – לשמר את זהותם הפרטיקולרית.

מעטים טרחו לקרוא את המצע. חברי בל"ד בדרכם לפגוש את הנשיא לאחר המועד הראשון של בחירות 2019 (נועם רבקין פנטון / פלאש 90)

הגדולה של רעיון "מדינת כל אזרחיה" הוא בכך שאינו מתעלם מקיומן של שתי קבוצות שאינן חולקות זהות לאומית אחת במדינה, והוא גם לא מבקש לכפות עליהן כזאת. אבל הוא כן מבטא את ההבנה הדמוקרטית שכדי שאלה לא יהפכו לשלטון אתנוקרטי – כפי שבפועל המצב כיום בישראל – הן חייבות לשבת בתוך מסגרת אזרחית שוויונית באופן אבסולוטי, שלא מתנה בשום צורה את זכויות הפרט בשיוך הלאומי-אתני שלו. זכויות לאומיות על בסיס אזרחות שווה.

זה יחייב כמובן רפורמות יסודיות, כולל בחלוקת קרקעות ומשאבים אחרים, לתיקון העוולות שחוללה הציונות במשך עשורים רבים של אתנוקרטיה יהודית. אבל בתמורה נקבל לא רק דמוקרטיה מהותית, אלא גם את הלגיטימציה וההכשרה של פרויקט קולוניאלי במהותו מצד העם הילידי.

תמיכתה של כל הקשת הציונית כיום, למעט שוליים צרים שהולכים ונעלמים, באפשרות הנואלת של "גריעת" אזרחים מהמדינה לצורך ביסוס העליונות האתנית ההומוגנית של הרוב, היא פועל יוצא ישיר והכרחי של ההסתה נגד בל"ד ורעיון מדינת כל אזרחיה.

העובדה שהצליחו למתג את המפלגה בעלת המצע הדמוקרטי ביותר בכנסת כלאומנית קיצונית אינה רק עדות לחוסר הבנה של הרעיון הדמוקרטי, אלא עדות לכך שהציונות, באופן אינהרנטי, לא יכולה להכיל בתוכה את רעיון האזרחות המהותית. בגמלוניות האופיינית לו, גנץ חשף את האמת הבסיסית הזאת בפשטותה.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן

התגברנו על הרבה משברים, אבל דבר לא דמה ל-7 באוקטובר ולמה שקרה לאחריו. גרפיטי על חומת ההפרדה באבו דיס (צילום: מלאני פידלר / פלאש90)

"אף צד לא ייעלם". שיחה בין שותפים לדרך משני עברי המלחמה

עאוני אל-משני ומירון רפופורט הקימו לפני יותר מעשור ארגון המציע מתווה ייחודי לפתרון הסכסוך. בתום שנה למלחמה הם מדברים על השלכותיה על שתי החברות, על העבר והעתיד, ועל עצם ההיתכנות של שותפות ישראלית-פלסטינית במציאות שטופת שנאה ונקם

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf