"צריך להיות מטורף כדי להתנגד להקמת המשותפת"

כל ארבע המפלגות הערביות מעוניינות בחתונה. ראשי בל"ד, תע"ל וחד"ש ורע"מ, אחרי חתימה על מזכר הבנות להקמתה מחדש של הרשימה המשותפת בסח'נין, ב-22 בינואר 2026 (צילום: שימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים)

נתחיל מהחדשות הטובות. למרות הדיווחים על מחלוקות, כל ארבע המפלגות הערביות רוצות ללכת לחתונת הקמתה המחודשת של הרשימה המשותפת. הבעיה היא שהן אינן מסכימות לגמרי על הכתובה, או בעצם מעדיפות להסתדר בלעדיה. הוויכוח אינו על חלוקת המנדטים, אלא בעיקר על הדרך ועל היום שאחרי. וזה עלול להיות מסובך.

ביום שישי נפגשו נציגי ארבע המפלגות הערביות כדי לקדם את המתווה שעליו חתמו ראשי הרשימות ב-22 בינואר בסח'נין, לאחר ההפגנה הגדולה נגד הפשיעה. הרגע ההוא, ופיסת הנייר המאולתרת שעליה חתמו, סיפקו לנו, לציבור הפלסטיני, רגע של נחת. רבים קיוו שהתמונה המשותפת של ארבעת ראשי המפלגות תוביל לתמונה אחרת, חגיגית יותר, עם פרסום תוצאות המדגמים בבחירות הקרובות.

יש גם יהודים טובים שלא הצליחו להעמיד אופוזיציה לוחמנית לנתניהו, והם מביטים אל השכנים הערבים בתקווה שיגלו שוב אחריות וגדלות נפש כדי להציל את הדמוקרטיה הישראלית מידי ממשלה עם בן גביר.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

הרצון באיחוד בציבור הפלסטיני כה גדול, שאין כיום פוליטיקאי בחברה הערבית המוכן לשאת על כתפיו את האחריות לכך שהרשימה המשותפת לא תקום ותתמודד בבחירות הקרובות. זהו סימן מעודד: רגשות אשם וחשש מביקורת יכולים לשמש מנוע לפעולה.

שוחחתי עם ראשי שלוש מהמפלגות – רע"מ, בל"ד ותע"ל – ועם מזכ"ל חד"ש. ארבעתם השתתפו במפגש ביום שישי. הפערים ברורים. יו"ר רע"מ, מנסור עבאס, דוהר ל"ממשלת שינוי" מחודשת; יו"ר בל"ד, סמי אבו שחאדה, מבין זאת, אך אינו מוכן לתת צ'ק פתוח; מזכ"ל חד"ש, אמג'ד שביטה, אי-שם באמצע; ואילו יו"ר תע"ל, אחמד טיבי, "זקן השבט", מסכם: "יש יותר סיכוי שהמשותפת תקום משלא תקום. צריך להיות מטורף כדי לעמוד מול רצון העם ומול האפשרות להעיף את ממשלת נתניהו-בן גביר-סמוטריץ'". סילוק ממשלת נתניהו, לצד הישג פרלמנטרי חסר תקדים, הוא בהישג יד.

הקמת המשותפת – "משימה לאומית"

טיבי, אופטימי בטבעו, מוכן לקבל, לדון, לדבר, לזרום עם כל תסריט – העיקר שהרשימה המשותפת תקום לבסוף. אולם הוא מזהיר כי "יש אנשים שמוכנים להסתכן" בכך שהמשותפת לא תקום.

אבו שחאדה, שללא ספק נמצא בקוטב המרוחק ביותר מעבאס, רואה בהקמת הרשימה המשותפת "משימה לאומית". "באנו למשא ומתן עם יעד ברור וחשוב: הקמת הרשימה המשותפת", אומר אבו שחאדה, "ומוסדות בל"ד מוכנים להסיר מחסומים, להתגמש, כי המטרה הזאת קריטית עכשיו. הרשימה המשותפת תהיה הגוש השני או השלישי בגודלו בכנסת, ויהיה לה כוח השפעה". זהו היעד של בל"ד.

אבו שחאדה הניח על השולחן, בתיאום עם חד"ש ותע"ל, שהכינו בעבר מסמך דומה, רשימה של עשר נקודות  – "מתווה ההקמה". לפי טיבי ושביטה, עשר הנקודות מקובלות על כולם, ואין בהן דבר העלול לפוצץ את הדיון.

"אין בהן אפילו מדינת כל אזרחיה", אומר שביטה, "בל"ד, בדרך להכשרת הלבבות, מדברת על שוויון אזרחי, על פתרון שתי המדינות, על תוכניות אזרחיות ממשלתיות לחברה הערבית ועל מאבק בפשיעה. אין מי שיכול לפסול את העקרונות האלו".

אבו שחאדה מספר שהם נתנו לעבאס אור ירוק לשנות את המתווה, להוסיף, למחוק, להרחיב, אבל לטענתו עבאס היסס, התלבט ולקח את הדיון לכיוון אחר.

מוכנים להסיר מחסומים. יו"ר בל"ד, סמי אבו שחאדה (צילום: אורן זיו)

למרות הקושי של חלק מהפוליטיקאים הערבים להודות בכך, עבאס הצליח להנכיח, גם אם לזמן קצר, את האפשרות לשותפות של מפלגה ערבית בקואליציה – הן בתודעת הציבור הערבי והן בפוליטיקה הישראלית הכללית. החברה היהודית-ישראלית, כצפוי, לא היתה מוכנה עדיין למהלך של שותפות ערבית בממשל. המעבר החד הזה, ממדינת היהודים למדינת היהודים פלוס כמה ערבים בשלטון, לא עבר חלק בגרון הציוני.

ההסתה בערה והגזענות פרחה. אבל ממשלת השינוי נפלה לא בגלל קולות הח"כים הערבים שהצביעו נגדה, כפי שעבאס מתעקש לטעון, אלא בשל מחלוקת פנים-יהודית. ואז באה ממשלת ימין על מלא, שהביאה אותנו לאסון על מלא.

שתי חוויות נותרו לעבאס מהניסיון הזה. אחת חיובית: הוא טעם את טעמה של יכולת השפעה, של שליטה בתקציבים ושל תשומת לב תקשורתית. הוא קיבל חיבוק מיהודי העולם ומהמרכז-שמאל היהודי, וראשי רשויות ערביות מודים כיום שעם כל הקשיים של ממשלת השינוי, היא עדיפה על הממשלה הנוכחית.

החוויה השנייה היתה שלילית: הוא ספג ביקורת קשה מח"כים ומאישי ציבור על כך שוויתר על העניין הפלסטיני תמורת תקציבים. מנקודת מבטו, "לא נתנו לו לעבוד" וחבטו בו השכם והערב מתוך תפיסה שהוא רואה כטהרנית.

"את התסריט הזה של ממשלת שינוי רעועה אני רוצה למנוע", אומר עבאס. "למדתי לקח. אני רוצה להיות בממשלת השינוי הבאה, בתנאי שהיא תהיה יציבה ותחזיק ארבע שנים. ממשלת 60–61 לא תחזיק מעמד, ונקבל את ביבי חזרה בקלות". עבאס מסויג כל כך מממשלה צרה שתכלול את רע"מ, עד כדי כך שיעדיף בחירות חוזרות – אלא אם יקבל ערבות משאר חברי המשותפת לכך שלא יפילו את הממשלה הזו. קבלת הערבות עומדת למעשה בלב המחלוקת.

הקרב האחרון של עבאס

ייתכן שזהו הקרב הפוליטי האחרון של עבאס. הוא מוכר לחברה הערבית והישראלית שותפות מינימלית: תקציבים במקום חזון, אזרחות במקום אידיאולוגיה. לא איום על יהדות המדינה, לא אתגר להגמוניה ולא שינוי במבנה הכוח. אך כשמורידים את רף המאבק עד לרמה הזו, גם התקווה לשינוי אמיתי נעלמת. לכן, מבחינת עבאס, מדובר בקרב פוליטי של להיות או לחדול. אם ייכשל, כך נראה, מבחינתו, הדרך של הערבים לשלטון תיחסם לשנים.

"רציתי את המשותפת לפני הסכם סח'נין וגם אחריו", הוא אומר. "כל מה שאני מבקש זה לדעת ולהחליט מה הכיוון של המשותפת: לאן אנחנו הולכים עם הכוח שנצבור? מי מבטיח שרשימה גדולה של 16–17 מנדטים תביא את הכוח שאנחנו רוצים?

"אם החלטנו לנסוע בכיוון הכנסת, זכותי לדעת מהם היעדים שלנו בכל תוצאה אפשרית של הבחירות. זה מה שביקשתי בישיבה, והחברים לא היו מוכנים לומר מה יעשו בכל תסריט. אני יודע לאן אני נוסע. מה עם החברים – לאן פניהם מועדות?".

מבחינת עבאס, מדובר בקרב פוליטי של להיות או לחדול. יו"ר רע"מ, חבר הכנסת מנסור עבאס (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש90)

רבים במערכת הפוליטית חושבים שאם המשותפת תקבל 15 מנדטים או יותר, מפלגות גוש השינוי יעדיפו ללכת לממשלת אחדות עם הליכוד מאשר לחבור למפלגה ערבית או למפלגות ערביות. עבאס אינו סבור שזה המצב. "הסיכויים למהלך כזה (הקמת ממשלה שתישען על גוש השינוי יחד עם רע"מ; ס"ס) הם יותר מ-50%". לדבריו, "כל מי שעוזב את גוש השינוי נשרף במדורה של ביבי", כלומר כל מפלגה מגוש השינוי שתנסה להקים קואליציה עם נתניהו תסיים את חייה הפוליטיים. מקרה בני גנץ כדוגמה.

כדי לסלול את דרכו לממשלת השינוי, עבאס מבקש "פלורליזם פוליטי וחופש פעולה במהלך קמפיין הבחירות ואחריו". נוסחה כזו תאפשר לו לרכך לבבות במפלגות גוש השינוי, כך שיפתחו לו את הדלת לאחר הבחירות. הוא חושש שעצם חבירתו לחד"ש ובל"ד תחת הרשימה המשותפת תפחית מערך מניותיו בקרב המפלגות הציוניות ותקשה עליו לחזר אחריהן.

מצד שני, עבאס מבין היטב את הסיכון הטמון בריצה לבד, מחוץ לבית של המשותפת: הסכנה שלא יעבור את אחוז החסימה, הסכנה שכלל לא יזדקקו לשירותיו בממשלת שינוי, וגם הסכנה של מתקפות מימין. אך מעל לכול, הוא חושש שהחברה הערבית לא תסלח לו אם יחליט לפרק את הדבר היחיד שעשוי להוציא אנשים לקלפיות לאחר המלחמה – איחוד ארבע המפלגות לרשימה אחת.

הגיוון הפוליטי של הרשימה המשותפת הוא הכרה בכך שהחברה הערבית כוללת גם את הזרם ה"פרגמטי" של עבאס. "על העיקרון הזה (הגיוון של החברה הערבית; ס"ס) אנחנו מסכימים", אומר אבו שחאדה, אך הוא מבקש להניח גבולות לפלורליזם ולהכלה. "זכותה של רע"מ לערוק, להתפצל ולחבור לממשלה", הוא מסביר. "בלענו את זה. אבל הדרישה שנתמוך מראש במהלך הזה מבחוץ אינה ריאלית. בוא נתקרב למציאות (של אחרי הבחירות), נראה איך יתפתחו הדברים ואז נחליט".

חד"ש לא תהיה בממשלה. מזכ"ל חד"ש, אמג'ד שביטה (באדיבות עיתון אלאתחאד)

עם הקו הזה מסכים גם שביטה. "אנחנו מקבלים את זכותו של עבאס לרצות להיכנס לקואליציה, וזו מבחינתנו פשרה", הוא אומר. "העמדה שלנו היא שחד"ש לא תהיה בממשלה, אבל תגבה את המהלכים להפלת ממשלת ימין, עם ובלי עבאס; זה אמור להיות מספיק בשלב זה של בניית המשותפת".

עבור עבאס, כאמור, הפלת הממשלה אינה מטרה מספיקה. הוא מתאר ארבעה תרחישים אפשריים לאחר הבחירות  – ממשלת ימין, ממשלת אחדות לאומית, בחירות חוזרות או ממשלת שינוי – ומבהיר כי המטרה אינה רק לחסום את האפשרות הראשונה, אלא להגדיל את הסיכוי לאפשרות הרביעית, ממשלת שינוי, שבה יקבל משקל ותפקיד.

"אני לא מסתפק בהפלת ממשלת ימין, אלא רוצה לבנות מראש מסלול להקמת ממשלת שינוי, שבה המפלגות הערביות יהיו שותפות להשפעה", הוא אומר. "הרשימה תהיה מקום לתיאום, לשיתוף פעולה ולחלוקת תפקידים, כך שנתמוך במהלכים לטובת החברה שלנו: תוכניות, תקציבים, חוקים. אנחנו לא רוצים רק למנוע ממשלה. אנחנו רוצים להקים ממשלה".

מבחינת חד"ש, עצם הכניסה למו"מ על הקמת המשותפת, מתוך ידיעה מראש שעבאס עלול לנטוש לאחר הבחירות, היא ויתור; אך שביטה מוכן לכך, שכן זה מה שהציבור דורש וזה מה שהשעה מחייבת.

"אנחנו עדיין נדרשים לדבר על המשמעות של האג'נדות השונות בתוך המשותפת", אומר שביטה. "למשל, האם ננהל קמפיין מאוחד עם אותם מסרים לבוחרים, או שכל אחד ישווק את דרכו שלו. האם לאחר הבחירות ננהל משא ומתן יחד או לחוד; האם נסכם שלא משנה מה, בסוגיות לאומיות רגישות נצביע כגוש אחד או שכל אחד יצביע לחוד. נצטרך לשבת ולדבר. יש דרישה למינימום שכולנו נעמוד בו. אנחנו ותע"ל כתבנו מסמך, בל"ד הגישו מסמך, וביקשנו מרע"מ שייתנו לנו משהו כתוב כדי להתקדם".

"אני יודע שהם לא רוצים להיות בקואליציה", ממשיך עבאס. "אני רוצה (להיות בקואליציה), ואני רוצה כבר עכשיו לדעת שכל האפשרויות פתוחות מולי. זו המשמעות של פלורליזם פוליטי. אם כולנו רוצים להפיל את הממשלה הזאת, וחד"ש ותע"ל מוכנות לתת לממשלה אחרת (כלומר לא ממשלת ימין; ס"ס) גיבוי מבחוץ, רשת ביטחון, שיבואו ויגידו מה הם יעשו במקרה של ממשלת שינוי", הוא אומר.

עבאס למעשה מבקש משאר המפלגות לתמוך בו גם לאחר שייכנס לממשלת השינוי. אבל זו בדיוק הבעיה. השותפים אינם מוכנים להתחייב לכך. "צריך לראות מה קואליציית השינוי תעשה", אומר שביטה, "אולי תמשיך את הסיפוח והמלחמה. אי אפשר להתחייב סתם כך מראש". וחוץ מזה, מזכיר שביטה, צוותי המו"מ בחד"ש וגם בבל"ד ובמפלגות האחרות כפופים למוסדות המפלגות שלהם; הם אינם יכולים להחליט בעצמם.

אז כן, כולם רוצים להיכנס מתחת לחופה הזאת. אבל אחרי כל הדיבורים על אחדות, פלורליזם, חופש פעולה ורצון העם, באופק נשארת השאלה הפשוטה ביותר: האם המשותפת קמה רק כדי להביא את הציבור הערבי לקלפיות, או שיש לה קו פוליטי משותף ודרך פעולה משותפת? כל עוד הסוגיה הזו אינה מוכרעת, הבעיה לא תתחיל ביום שבו כותבים את הכתובה, אלא ביום שלאחר הבחירות. ושם, כמו תמיד, נגלה אם התקווה היתה אמיתית, או שהתמונה בסח'נין היתה בסך הכול תמונה יפה לרשתות החברתיות.