המדינה לצלמים שהותקפו על ידי חיילים: סיכנתם את חיי הכוחות
צלם עיתונות וצלם עצמאי הותקפו באבנים על ידי קצינים בכפר נבי סאלח. לאחר שהקצינים נשפטו והורשעו, ולמרות תיעוד שמראה את ההפך, עכשיו המדינה מגיבה לתביעת פיצויים ואומרת: הצלמים היו שותפים להתפרעות ועשו שימוש פסול בחזות עיתונאית
המדינה טוענת ששני צלמים שהותקפו במכות ואבנים על ידי קצינים היו למעשה חלק מהתפרעות פלסטינית וניסו לפגוע בחיילים ובאזרחים ישראלים. זאת על אף ששני הקצינים שתקפו את הצלמים, אחד מהם צלם עיתונות ותיק בסוכנות הבינלאומית AFP, דווקא נשפטו בדין משמעתי, הורשעו, ואחד מהם נשלח למאסר בגין מעשיו.
הטענות הקשות של המדינה נגד הצלמים, שלפחות חלקן נראות מופרכות לגמרי אם צופים בצילומי הווידאו שתיעדו את התקיפה (להלן), עלו בכתב הגנה שהוגש לבית משפט השלום בירושלים החודש במסגרת תביעה לפיצויים שהגישו הצלמים.
כפי שפורסם בזמנו לראשונה בשיחה מקומית, ב-24.4.15 הגיעו צלם העיתונות עבאס מומני, שעובד זה 16 שנים עם סוכנות AFP, והצלם העצמאי חיים שוורצנברג, שתיעד את הירי הקטלני המפורסם במוסטפא תמימי, להפגנה השבועית ביום שישי בכפר נבי סאלח. כבכל שבוע התפתחה ההפגנה מצעדה לא אלימה לעימותים בין צעירים זורקי אבנים לבין חיילים שיורים גז מדמיע, כדורי גומי ואף ירי חי, שממנו נפגע באותו היום צעיר פלסטיני בראשו.
בשלב כלשהו בהפגנה תקפו שני קצינים בחטיבת כפיר, אחד מהם סגן מפקד פלוגה בחטיבה, את שני הצלמים. בווידאו שצילם במקום מיקי קרצמן נראים הצלמים כשהם נמצאים באזור שבו נמצאים עוד מספר עיתונאים (ולא מפגינים), מסומנים באופן ברור עם קסדות ומצלמות. החיילים תוקפים את הצלמים, מכים אותם ואחד מהם גם זורק עליהם אבנים.
> אלאור אזריה צריך לטעון להגנה מן הצדק
בתגובה הראשונית לתקרית נמסר אז מדובר צה"ל לשיחה מקומית, מבלי שבצבא הסכימו לצפות בסרטון, שמדובר בהתפרעות אלימה של "פלסטינים וכלי תקשורת" ושהצבא לא יסבול "מקרים שבהם עיתונאים יפגעו בחיילים". אלא שבהמשך, לאחר שראו את הסרטון, הודו בצבא שמדובר בהתנהגות חמורה של החיילים, וכאמור שני קצינים נשפטו – האחד למאסר של שבועיים והשני לחודש ריתוק.
בתביעה שהגישו השניים באמצעות עו"ד איתי מק בפברואר האחרון לבית משפט השלום בירושלים הם תובעים מהמדינה פיצוי של 100 אלף שקל בגין הפגיעה הפיזית במקום, ההשפלה ובגין ההודעה הראשונית של דובר צה"ל שהכפישה את שמם, לדבריהם. בכתב התביעה מודגש שאף אחד מהצלמים (או מהעיתונאים האחרים שהיו במקום) לא נעצר ולא עוכב, כך שלא ניתן לטעון שהיו מעורבים בפעילות לא חוקית, ועוד מצוין שסיקור עיתונאי של ההפגנות בכפר נבי סאלח מתרחש מדי שבוע, לרוב ללא הפרעה מצד החיילים, כך שלצלמים לא הייתה סיבה לחשוב שדווקא ביום ההוא יש לצפות ליחס אחר.
"לא עמדו בצד"
מומני ושוורצנברג הופתעו לפני כשבועיים כשקיבלו לידיהם את כתב ההגנה, ומצאו שהוא חוזר לעמדה הראשונית של דובר צה"ל. כבר בהתחלה מודיעה שם המדינה, באמצעות עו"ד יוראי מצלאווי מהפרקליטות בירושלים, שמבחינתה האירוע כולו קרה "במהלך השתתפותם [של התובעים] באירועי מחאת תושבים בכפר נבי סאלח… במסגרתו פעלו התובעים ביחד עם המתפרעים הפלסטינים במטרה לפגוע בכוחות צה"ל, באזרחים ישראלים השוהים בסמוך למקום וברכבים הנוסעים על הכביש הסמוך".
בהמשך מתוארים האירועים בכפר באותו יום, ונטען שמדובר ב"התפרעות אלימה ויוצאת דופן", שבה גם נפצע חייל אחד מפגיעת אבן. הצלמים, לפי כתב ההגנה, פעלו יחד עם "המתפרעים" במטרה לפגוע בחיילים, יצרו "סכנת חיים ממשית" לכוחות כשחשפו את מיקומם, גידפו את החיילים "ובשום פנים ואופן לא עסקו רק בתיעוד האירוע".
"התובעים עשו שימוש פסול בחזות העיתונאית לשם סיכול פעילות הכוח, לא עמדו בצד וסיקרו אותו כמקובל, אלא בין המתפרעים, עמוק בתוך זירת הלחימה", נכתב שם עוד. בסוף כתב ההגנה מצוין עוד שהתובעים שהו בשטח צבאי סגור (למרות שלא הוצג להם צו שטח צבאי סגור, גם לפי טענת המדינה), וכן שלמעשה כלל לא נגרם להם נזק. המדינה אכן מציינת בשורה אחת שהקצינים שתקפו את הצלמים נשפטו והורשעו, אבל לא מסבירה איך ההכרה בכך שהקצינים פעלו שלא כדין מתיישבת עם הטענות החמורות נגד הצלמים.
> צלמי עיתונות בירושלים ובשטחים: הצבא והמשטרה נלחמים בנו
"אני מתעד את ההפגנות בנבי סאלח כבר כחמש שנים, כמעט כל שבוע, ומעולם לא הרמתי יד על חייל או שוטר, לא דרבנתי אף אחד לזרוק אבנים או לעשות משהו בכלל, ואם הייתי עושה משהו כזה מן הסתם היו עוצרים אותי", אומר בתגובה שוורצנברג. "הם טוענים שהיה לנו עימות עם החיילים וזה לא נכון. עבאס ואני צילמנו מפגין שמיידה אבנים. באיזשהו רגע החיילים יצאו ממקום שבו לא ראינו אותם קודם וירו אש חיה, ואנחנו ירדנו מיד לקרקע. המפגין ברח, ואז החייל קלט אותנו והתעצבן שהמפגין ברח אז הוא בא נגדנו".
שוורצנברג מזכיר גם מקרים אחרים שבהם עיתונאים נפגעו ממכות ומירי הצבא. לפני פחות משנה הוציא ארגון העיתונאים מכתב לרמטכ"ל ובו מחאה על שורה של תקיפות עיתונאים, ובהן מקרה שבו חיילים שברו מצלמות של עיתונאים ואיימו עליהם באקדח, ירי גומי על צלם באזור שכם שהוביל לפגיעה קשה בעינו, ועוד.
"הרבה פעמים העמדה של הצבא היא שעצם הנוכחות של העיתונאים היא הגורם לחיכוך, וזו עמדה בעייתית", מוסיף עו"ד מק. "אז מצד אחד דובר צה"ל מדבר על חופש עיתונות והזכות לצלם בשטחים, כל מיני סיסמאות ליברליות, ומצד שני בפועל אנחנו רואים שחיילים בשטח רואים את העיתונאים אחרת, מתייחסים אליהם כצד שמעורב בעימות. עיתונאים מתוקף תפקידם צריכים להיות דווקא במקום שיש בו חיכוך. זו העבודה שלהם".
בקרוב צפוי בית המשפט לקבוע דיון ראשון בתביעתם של מומני ושוורצנברג.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן