שיר מפרסית: מישהו שלא דומה לאיש
מאת פרוע' פרוחזאד
חלמתי שמישהו יבוא
חלמתי על כוכב אדום
וקופצים לי העפעפיים
ונצמדות לי הנעליים
ושאני אתעוור אם אני משקרת.
על הכוכב האדום ההוא חלמתי
כשלא ישנתי
מישהו יבוא
מישהו יבוא
מישהו אחר
מישהו טוב יותר.
מישהו שלא דומה לאיש.
לא דומה לאבא, לא דומה ליחיא, לא דומה לאמא
ודומה בדיוק למי שהוא אמור
והוא גבוה יותר מהעצים בבית של הקבלן
והפנים שלו
מאירות יותר מפניו של המשיח
והוא לא פוחד אפילו
מאחיו של סייד ג'ואד
שהלך ושם על עצמו
בגדים של שוטר
והוא לא פוחד גם מסייד ג'ואד עצמו
שכל החדרים בבית שלנו הם שלו
והשם שלו הוא
כמו שאמא קוראת בתחילת התפילה ובסופה
או שופט כל הארץ
או מלך מלכי המלכים
והוא יכול
לקרוא את כל המילים הקשות של כיתה ג'
בעיניים עצומות
והוא מסוגל להחסיר אפילו אלף ממיליון
בלי שאריות
והוא יכול לקחת בהקפה כל מה שהוא צריך מהחנות של סייד ג'ואד
והוא יכול לעשות
שנורת ה"אללה" הירוקה, שהיתה ירוקה כמו אור השחר
שוב תאיר מעל השמיים של מסגד מפתאחיאן.
אחח….
כמה טוב כשמואר
כמה טוב כשמואר
וכמה אני רוצה שליחיא
תהיה עגלה עם פנס
ואני רוצה לשבת על העגלה של יחיא
בין האבטיחים והמלונים
ולהסתובב מסביב לכיכר מוחמדייה.
אחח…
איך אני אוהבת להסתובב מסביב לכיכר
איך אני אוהבת לישון על הגג
איך אני אוהבת ללכת לגן הלאום
איך אני אוהבת את הטעם של פפסי קולה
איך אני אוהבת את קולנוע פרדין
איך אני אוהבת את כל אלה
ואיך אני רוצה
למשוך לבת של סייד ג'ואד בשערות.
למה אני כזו קטנה
שאני הולכת לאיבוד ברחובות
ולמה אבא שהוא לא כזה קטן
ולא הולך לאיבוד ברחובות
לא עושה משהו שהמישהו הזה שחלמתי עליו
יבוא יותר מהר
ולמה אנשי שכונת הקצבים
שגם האדמה בגינות שלהם מלאה דם
והמים בבריכות שלהם מלאי דם
וסוליות הנעליים שלהם מלאות דם
למה הם לא עושים משהו
למה הם לא עושים משהו
כמה עצלנית השמש החורפית
אני טיטאתי את מדרגות עליית הגג
ושטפתי את זגוגיות החלון
מישהו עומד לבוא
מישהו עומד לבוא
מישהו שבלב שלו איתנו, בנשימה שלו איתנו, בקול שלו איתנו
מישהו שאי אפשר לעצור את בואו
ולאזוק ולזרוק לכלא
מישהו שנולד מתחת לעצים העתיקים של יחיא
והוא גדל מיום ליום.
מישהו שיבוא מהגשם, מתוך קולות המים, מבין הפטוניות
משמיי כיכר התותחנים בליל זיקוקים
והוא יערוך שולחן
ויחלק את הלחם
ויחלק את הפפסי קולה
ויחלק את גן הלאום
ויחלק את הסירופ לשיעול
ויחלק את יום ההרשמה
ויחלק את המספר של בית החולים
ויחלק את מגפיי הגומי
ויחלק את קולנוע פרדין
ויחלק את הבגדים של הבת של סייד ג'ואד
ויחלק את כל העודפים
ויתן גם לנו את חלקנו
אני חלמתי…
פרוע' פרוחזאד (עיבוד צילום: Banafsheh Hejazi CC BY-NC-SA 2.0)
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, "שיחה מקומית" גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים.
התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות "שיחה מקומית", על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
