פלסטין הגלוקאלית: איך נראים חייו של עם מפוזר וכלוא בו זמנית?

כותב אורח: אלכס שמס, מען

מזה זמן רב ששאלת חופש התנועה הוא סוגיה סבוכה מבחינת הפלסטינים, שמורכבת מניגודים קיצוניים. מצד אחד הם חיים בקהילה גלובאלית, בתנועה מתמדת, שהקשרים בין בניה רק הולכים ומתחזקים. מצד שני, אלה בהם שחיים במולדתם מפולגים לאזורים נפרדים מוצאים שקשה להם לנוע ליותר מכמה קילומטרים לכל כיוון, בשל ריבוי ההתנחלויות והמחסומים.

הניגודים האלה הפכו את פלסטין למשהו שאפשר להגדיר בשם "גלוקאלי", עולמית ומקומית גם יחד, נושא שנבחן לאחרונה בכנס באוניברסיטת א-נג'אח בשכם, תחת הכותרת "חיים, צריכה ופעולה בפלסטין הגלוקאלית". מטרת הכנס, שהתקיים על פני שלושה ימים בסוף ספטמבר, הייתה לאפשר לאקדמאים ופעילים פלסטינים וזרים לנסות להבין איך הגלובליזציה של המסחר ושל החיים החברתיים השפיעה על בני העם, שעולמו הפיזי הוא מהמוגבלים ביותר בעולם. באי הכנס עסקו בסוגיות מגוונות, מתכנון עירוני ועד צרכנות אחראית, ובחנו את השלכות הגלובליזציה והניאו-ליברליזם – שמתווכים על ידי ישראל – משפיעים על פלסטין.

אחד מהנושאים החשובים בכנס היה מצב החקלאות, במיוחד לאור יוזמות החרם על מוצרים ישראלים, שתופסות תאוצה ברחבי הגדה מאז המלחמה בעזה. באחד הפאנלים דנו חקלאים, אגרונומים, מגדלי פרמקלצ'ר ופעילי חרם באתגרים העומדים בפני מי שרוצים להיות צרכנים מודעים (ולהחרים סחורה ישראלית, ח.מ.). הקושי נובע מכך שבשטחים הכבושים החקלאות הפלסטינית נאלצת להתמודד עם הפקעת אדמות ועם הצפת השוק בסחורות ישראליות, שלא פעם מקורן באותן אדמות שהופקעו מהתושבים.

> מייבשים את רוואבי: פרויקט הדגל של השלום הכלכלי בסכנה

חקלאי בכפר ניעלין מקיף על אדמותיו שמעבר לחומה (קרן מנור / אקטיבסטילס)

פאנל נוסף עסק בידע חקלאי, ובאובדן מסורות של גידול וייצור בגדה המערבית. החוקרת ג'ולי טרוטייר מהמכון הצרפתי הלאומי למחקר מדעי בחנה את הטמעתה של החקלאות הפלסטינית בתוך כלכלת ההתנחלויות כחלק ממערך השליטה הישראלי.

טרוטייר הציגה כמה דוגמאות מצפון הגדה, שם הפכה העבודה החקלאית עבור התנחלויות למקור פרנסה עיקרי למשפחות פלסטיניות רבות באזור. זאת בעוד שרבות מאותן משפחות נעקרו מאותה אדמה שהם מעבדים על ידי ישראל. ההתנחלויות מנצלות את קשריהן עם קיבוצים ומושבים בתוך ישראל עצמה כדי להסתיר את מקור התוצרת שלהם ולהטעות יוזמות חרם בחו"ל, ובו בזמן מרוויחות מאי-אכיפת חוקי העבודה ושכר המינימום כדי לשלם לעובדיהן שכר זעום.

במקביל, במישור הגלובאלי, חותמים חקלאים ישראלים על הסכמים בינלאומיים שמגבילים את השימוש בחומרי הדברה ואוסרים על העסקת ילדים. הסכמים כאלה מתעלמים מהתנאים המקומיים של החיים הפלסטיניים ונושאים עמם השלכות שליליות על האוכלוסייה. מכיוון שחקלאות פלסטינית היא ברובה יוזמה משפחתית, שהילדים לוקחים בה חלק אחרי שעות הלימודים וכך מממנים את הוצאות החינוך, האיסור הגורף על "עבודת ילדים" חותר דווקא תחת יכולתם של ילדים ללמוד ויכולתן של משפחות לגמור את החודש – הסבירה טרוטייר.

אמנות רחוב בעזה אחרי המלחמה

הניגוד בין המציאות הגלובלית של הפלסטינים לבין כשלונם המוחלט של המנהיגים הפלסטינים לבסס את זכות ההגדרה העצמית עלה גם בפאנל שעסק באורבניזם תחת כיבוש. הדוברים הדגישו שמעבר למכשולים שעומדים בפני החקלאות הפלסטינית, גם הניאו-ליברליזם והרעיון של שלום קפיטליסטי, המקודם על ידי הרשות הפלסטינית, דוחפים את עיקר מאמצי הפיתוח לעבר המרכזים העירוניים, ומובילים להזנחת הפריפריה.

מדיניות ה"שלום דרך קפוצ'ינו" מהווה מכשול בפני פעילות פוליטית בערים, ומסייעת לקידום הפרגמנטציה והפילוג בחברה הפלסטינית, ובכך משלימה את מה שישראל מנסה להשיג באמצעות מחסומים והגבלות תנועה.

בין הדיונים על אתגרים וקשיים ניתן היה למצוא גם מעט תקווה בפאנלים על אמנות ואקטיביזם. באחד מהפאנלים השתתף האמן מוחמד מוסלאם, שדיבר דרך שיחת וידאו מעזה הנצורה. מוסלאם הסביר איך אמנים בעזה התארגנו ביחד כדי למחזר זבל וליצור יצירות אמנות ברחוב, כדי ליפות במעט את המרחב העירוני ולתת לאנשים תקווה בתוך מציאות שמורכבת מהפצצות, מוות ומצור.

השתתפותו של מוסלאם בכנס באמצעות סקייפ, בשל האיסור שהטילה ישראל על תנועת פלסטינים מהרצועה לגדה, הייתה סמלית לנושא הכנס: חיים בבתי כלא מצומצמים בזמן שיתר העולם הופך קרוב ונגיש יותר. אך מבחינת משתתפי הכנס, השתתפותם של מוסאלם ודוברים נוספים מעזה סימלה בעיקר את האפשרות של נצחונה של פלסטין הגלוקאלית.

אלכס שמס הוא עיתונאי אמריקאי-איראני שעובד בפלסטין. הכתבה פורסמה לראשונה באנגלית באתר סוכנות הידיעות מען. תרגום: חגי מטר