newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

פושעי האקלים לדין

משבר האקלים כבר כאן, ומיליארדי אנשים ברחבי העולם נמצאים בסכנת שריפות, שטפונות, סופות, בצורות קשות, גלי חום ועוד. במשך שנים, קומץ קטן של אנשים הגביר את הלהבות ועשה מכך הון. כעת, המאבק מולם מתנהל גם בבתי המשפט

מאת:

אחד ההיבטים הבולטים במשבר האקלים, שאנו כבר מרגישים אותו היטב, הוא חוסר הצדק: מדינות שלמות עולות בלהבות, כמו קליפורניה וקפריסין; כפרים נהרסים בשטפונות – בגרמניה וגם בהודו, בסין ובאינדונזיה; איים שלמים נבלעים בים; גלי חום, סופות חריגות, בצורות קשות פוגעים במקומות שונים בעולם. מיליארדי אנשים נמצאים בסכנה – אך קומץ קטן של אנשים לא רק מגביר את הלהבות, אלא עושה מכך הון תועפות.

חמור מכך, האשמים העיקריים בקריסת האקלים – מנהלי תאגידי האנרגיה הגדולים – ידעו על כך לפני כולנו. כבר בסוף שנות ה-70 של המאה שעברה, מחקרים פנימיים של ענקית הנפט האמריקאית אקסון חזו באופן מדויק להחריד מה צפוי לקרות אם ימשיכו העסקים כרגיל. נראה שגם הענקיות האחרות, שברון, בריטיש פטרוליום, ושל, ידעו.

שיטפון בבלגיה, 17 ביולי 2021 (צילום: כריסטוף ליקופה, הנציבות האירופית)

תאגידי האנרגיה העדיפו להחריף את הבעיה. שיטפון בבלגיה, ב-17 ביולי 2021 (צילום: כריסטוף ליקופה, הנציבות האירופית)

במקום לפעול בהתאם, התאגידים הללו החלו לשפוך כסף על מאמצי הטעיה כדי ליצור מצג שווא של מחלוקת מדעית היכן שמסקנות המדע ברורות. פוליטיקאים רבים, במיוחד בארה"ב ובפרט במפלגה הרפובליקנית, הפכו לשותפים פעילים לפשעים הללו, ונהנים עד היום מתרומות מלוכלכות ונדיבות מטעם הפושעים.

לא רק זאת, בזמן שתאגידי האנרגיה יכלו להפנות משאבים גם לפיתוח של מקורות אנרגיה חלופיים ואמצעים להתמודדות עם שינוי האקלים, הם העדיפו דווקא להחריף את הבעיה ולפתח מקורות הרסניים עוד יותר של דלקים מאובנים. מעל לחצי מכלל פליטות גזי החממה שנפלטו מאז המהפכה התעשייתית ועד היום – נפלטו מאז 1990.

אל מול העוול העצום, טבעי לייחל לעשיית צדק עם פושעי האקלים. יש אשמים ברורים – עם שמות, כתובות, ומשכורות ענק; ראשי תאגידים שמעשיהם גורמים לנזקים עצומים להמוני אנשים, למדינות שלמות, לכל באי העולם ממש. ראוי שהפושעים הללו יעמדו לדין.

מעבר לעניין המוסרי לכשעצמו, יש בכך גם חשיבות אסטרטגית לא קטנה במאבק לייצוב האקלים. הרי ערלי לב ככל שיהיו, קשה להאמין שאנשים כמו מיכאל ווירת' (Wirth, מנכ"ל שברון) או דארן וודס (Woods, מנכ"ל אקסון-מוביל) עושים את מה שהם עושים מתוך רצון לראות את העולם עולה בלהבות. המניע העיקרי עבורם הוא כספי. בתי משפט יכולים לנגוס בתמריץ ההרסני שלהם.

ניתן וראוי אף לקחת את הכסף הזה מפושעי האקלים, ורצוי להפנות אותו למאמצים הכבירים הנדרשים כעת בשביל לתקן את מה שהם שברו.

אך לאויבי האנושות יש יתרונות גדולים בזירה המשפטית. הכסף המלוכלך שהם מגלגלים על חשבון כולנו מאפשר להם להעמיד את מיטב עורכות הדין ומיטב הלוביסטים במאבק נגד עתיד האנושות, כמה זמן שרק צריך. ביכולתם לנצל כל תרגיל פרוצדורלי, למתוח כל הליך עד למקסימום, ולמצות כל ערכאת ערעור, גם אם זה יקח עשרות שנים – בעוד הזמן לייצוב האקלים אוזל במהרה.

ואכן, פושעי האקלים מנצלים את יתרונותיהם היטב – לא רק בהגנה, אלא גם באופן פעיל מול כל מי שמאיים על שורת הרווח שלהם. נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, למשל, הטיל מיד עם כניסתו לתפקיד מגבלה על חכירת אדמות פדרליות נוספות לקידוחי נפט וגז; כעת הוא מתמודד עם תביעות של 14 מדינות בארה"ב, שממשלותיהן הרפובליקניות מקורבות לתעשיות ההרס ואף תלויות בהן.

donate

גם דגים קטנים בהרבה סובלים מנחת זרועם המשפטית של שורפי עתיד העולם. עורך הדין האמריקאי סטיבן דונזיגר (Donziger), שהעז לייצג בהצלחה עשרות אלפי איכרים וילידים באקוודור נגד חברת שברון, נתון מזה שנים לרדיפה משפטית. שברון נאלצה לצאת מאקוודור, אך בית משפט אמריקני קבע שלא ניתן לאכוף את הפסיקה האקוודוריאנית בארה"ב.

דונזיגר גם איננו היחיד כמובן. כפי שכתבתי לא מזמן, מאות מדעני אקלים מזהירים מפני הפללה ורדיפה משפטית של מגיני אקלים, המאיימת לבלום את מאבק האקלים בדיוק מתי בעת שהסכנה בהולה מתמיד.

האנושות תובעת בחזרה

מצד שני, גם תאגידי האנרגיה והממשלות שמשתפות אתם פעולה, בין אם באופן פעיל או באוזלת יד, חשופים לגל מתגבר והולך של תביעות אקלים. ואם לאויבי האנושות יש יתרון בדמות משאבים כלכליים כמעט אינסופיים – יש להם גם חיסרון: הם מעטים, ואת כל יתר העולם מאחד האינטרס לעצור אותם, לפחות בפוטנציה.

מול כל תביעה לבדה הם יכולים להתמודד היטב. אך עם עוד ועוד תביעות, ועוד ועוד מאבקים ציבוריים מולם, במוקדם או במאוחר הם ייאלצו לספוג הפסדים.

התביעות נגדם מגיעות בכמה צורות. עד כה, תביעות של אזרחים פרטיים נגד תאגידי האנרגיה עצמם הן מעטות יחסית, וסיכויי ההצלחה שלהן נחשבים מוגבלים. אך גם תביעות כאלה מתרבות כעת, ואף רושמות ניצחונות רבי משמעות – כמו פסיקת בית המשפט ההולנדי נגד חברת של, הדורשת מתאגיד הנפט ההולנדי-בריטי העצום לדאוג שגם פעילותו עצמה וגם השימוש במוצריו לא יאיימו על עמידה ביעדי הסכם פריז לייצוב האקלים.

לצד תביעות אלה, תביעות רבות של אזרחים פרטיים בינתיים מופנות לא כלפי התאגידים, אלא כלפי הממשלות הכושלות בהגנה על האזרחים מפני הרס האקלים. כך למשל הצליחה בסוף אפריל תביעה בגרמניה לכפות על הממשלה לנסח מדיניות אקלים שאפתנית יותר ומפורטת יותר. בתחילת יולי הצליחה גם תביעה של צעירה בת 17 באוסטרליה להביא להכרה משפטית בחובת הממשלה להגן על הצעירים מהשפעות קריסת האקלים.

בינתיים מתנהלת בארה"ב שורת תיקים מסוג נוסף, שבו הרשויות לא נתבעות אלא תובעות, ותאגידי הדלקים המאובנים הם הנתבעים. רשות מקומית אחת שתובעת היא העיר בולטימור. העיר נאלצת להשקיע משאבים רבים יותר ויותר בהתמודדות עם קריסת האקלים: לדאוג שתושביה לא יתייבשו וימותו בגלי החום המחריפים מדי קיץ, ולתקן כבישים שנהרסים כאשר מפלס הים העולה מביא לשטפונות חוזרים ונשנים.

בתביעה המתנהלת מאז 2018, העירייה תובעת פיצויים מ-26 חברות דלקים מאובנים, בתור האחראים לאסונות הפוקדים את העיר, על מנת לספק לעיר את המשאבים להתמודד עם הנזקים.

שריפה בקליפורניה, ב-16 ביולי 2021 (צילום: CALFIRE_Official, CC BY-NC 2.0)

שריפה בקליפורניה, ב-16 ביולי 2021 (צילום: CALFIRE_Official, CC BY-NC 2.0)

כמו העיר בולטימור, תובעות את ענקיות המאובנים גם כמה רשויות קטנות וגדולות, ואף מדינות בארה"ב. תביעות אלה נוקטות בגישות שונות. חלקן תובעות את התאגידים על יצירת מפגע ציבורי; אחרות מתמקדות דווקא בעובדה שהתאגידים שיקרו והטעו את הציבור במשך עשרות שנים, ומתבססות על חוקי הגנת הצרכן כדי לנסות לעשות צדק.

גישה זו דומה למדי לזו שננקטה במאבק נגד חברות הטבק, ומומחים המעורבים במאבקים אלה מצביעים על דמיון רב בהתנהלות התאגידים עצמם – עד כדי כך שחלק מאותן עורכות הדין מייצגות את שני הצדדים בתביעות.

כפי שקרה גם בשעתו עם תאגידי הטבק, עוד לפני שהתביעות יביאו לתשלומי פיצויים, הן צפויות לכפות על התאגידים לחשוף התכתבויות פנימיות מבישות, לעורר עוד יותר זעם ציבורי כלפיהם, וכך לאפשר גם לדרג הפוליטי לנקוט עמם יד קשה יותר.

הפשע המרכזי: רצח אקולוגי

השקרים וההטעיה הם ללא ספק אחד ההיבטים הקשים של העוול, אך קשה שלא לחוש תחושת החמצה כאשר הפשע המרכזי – הריסה מודעת ומכוונת של עצם התשתיות לחיים על פני כדור הארץ – חומק מהצדק.

יש מאמץ אחר, השואף לשים בדיוק את הפשע המרכזי הזה על סדר היום: המאבק להגדרת פשע ה"אקוסייד" (רצח אקולוגי) במסגרת בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג. אם יצלח, הריסת מערכות אקולוגיות תחשב כאחד הפשעים החמורים ביותר שניתן לבצע.

למעשה, בטיוטה המקורית של אמנת רומא, ההסכם אשר יצר את בית הדין ומגדיר את המנדט שלו, נכלל כבר פשע האקוסייד – אך הוא הוסר לפני חתימת האמנה בשל לחץ של בריטניה, צרפת, והולנד. אם יושלם תהליך הגדרת הפשע במנגנוני אמנת רומא כעת, המשמעות תהיה שבית הדין בהאג יהיה רשאי להעמיד לדין מנהיגים עסקיים ופוליטיים שאחראים להרס סביבתי נרחב ומתמשך שניתן היה לחזותו מראש.

היוזמה להכללת האקוסייד באמנת רומא מתקדמת לאטה כבר שנים, בהובלת ארגון Stop Ecocide (לעצור את האקוסייד). ביוני, הושלם תהליך בן חצי שנה, בו הארגון כינס פאנל של 12 עורכות דין מרחבי העולם, במטרה לנסח הגדרה של הפשע שאותה יהיה ניתן להציע במסגרת מנגנוני אמנת רומא.

ההגדרה המוצעת שואפת להיות מספיק נוקשה כדי שתהיה משמעותית, אך לא חריפה כל כך שתרתיע מדינות מלתמוך באימוצה. מנסחי ההגדרה גם נמנעו במכוון מלספק דוגמאות ספציפיות, מחד כדי שלא להעמיד אף מדינה ספציפית על הכוונת ובכך לחבל בסיכויי ההצעה לזכות בתמיכתה, ומאידך כדי שלא לאפשר לאף מקרה של הרס סביבתי משמעותי לחמוק מההגדרה רק מכיוון שאינו דומה לדוגמאות שניתנו.

הארגון יגביר כעת את מאמציו הדיפלומטיים, וכמה מדינות החברות באמנה כבר הביעו כוונה לקדם את התהליך. אולם גם אם תהליך זה יתחיל בקרוב, מדובר במשא ומתן שיקח שנים, אם לא עשרות שנים.

הזמן אוזל, וכל הזירות חשובות

אף שמדובר בתהליך ארוך, הכללת האקוסייד באמנת רומא יכולה להניע שינויים ברחבי העולם עוד הרבה לפני שהתובעת בהאג מתחילה לבחון את האפשרות להגיש תביעת אקוסייד ראשונה. ממשלות עשויות לאמץ חוקי אקוסייד ברמה הלאומית, ותאגידים יבינו לאן הרוח נושבת ויתחילו להיזהר יותר בפעילותם, ולו כדי לא לחשוף את ראשיהן לתביעות.

כך גם עם תביעות האקלים השונות המתנהלות בערכאות שונות כעת. אף שכל תביעה כזו אורכת שנים, והניצחון נגד מחרבי העולם כלל לא ודאי, ההצטברות הגוברת והולכת של התביעות מפעילה בעצמה לחץ מרסן על פושעי האקלים.

כאשר רק בשבועות האחרונים ראינו שטפונות ענק, שריפות ענק, גלי חום שממיסים כבישים, ועוד שלל אסונות – ברור גם שלא ניתן לחכות שנים להצלחות משפטיות במאבק האקלים. לצד הלחץ המשפטי צריך להמשיך להפעיל לחץ בכל החזיתות ובכל האמצעים. כל המאבקים השונים הללו, בכל הזירות השונות, מזינים אחד את השני ומחזקים זה את זה.

באותו זמן שפועלים ללחוץ על ממשלות ותאגידים לעצור את ההרס הגלובלי, צריך גם לעשות מה שניתן ברמה המקומית – הן כדי להפחית את הפגיעה בסביבה וחימום האקלים, והן כדי להתמודד עם השפעות שינוי האקלים ולהתאים את אורחות חיינו למציאות המשתנה.

עולמנו במצב חירום שלא נראה כמותו. ראוי שנתנהג בהתאם.

ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
קורבן נוסף של יום הדמים בגדה (צילום מסך מתוך סרטון בצלם, המתעד את הירי במאלכ חמדאן מכפר סאלם)

קורבן נוסף של יום הדמים בגדה (צילום מסך מתוך סרטון בצלם, המתעד את הירי במאלכ חמדאן מכפר סאלם)

תיעוד: חיילים ירו למוות בצעיר פלסטיני מבלי שהיווה סכנה

על פי התיעוד, מאלכ חמדאן נורה למוות על ידי חיילים שירו לעבר פלסטינים בתגובה ליידוי אבנים. זאת למרות המרחק הרב ביניהם ובזמן שאלה ניסו להימלט מהמקום. באותו היום נורו למוות עוד 10 איש בגדה, חלקם בידי מיליציות משותפות של חיילים ומתנחלים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf