newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

ביידן ממצב את עצמו כנשיא הכי סביבתי בהיסטוריה של ארה"ב

השבעתו של הנשיא ביידן מבשרת על עידן חדש במאבק לייצוב אקלימי, אך מדובר באופטימיות זהירה, שכן מנגד פועלים אינטרסים פוליטיים ולחצים מצד גורמים בעלי עניין. המאבק על האקלים לא נח על זרי הדפנה

מאת:

בחירתו של ג'ו ביידן לנשיאות ארצות הברית הייתה הישג חשוב עבור מאמצי ייצוב האקלים הגלובליים. משימתו הראשונה היא לבטל את הנזקים הרבים שגרם קודמו בתפקיד, מה שיהיה הישג בלתי מבוטל בפני עצמו. אולם מסתמן עד כה שביידן נחוש לעשות הרבה יותר מבקרת נזקים בלבד, וממצב את עצמו מהרגע הראשון בתור הנשיא הכי סביבתי ואקלימי בהיסטוריה של ארצות הברית.

יהיה מסוכן להאמין שבאבחת בחירות נשיאותיות ייעלמו כל המכשולים. נשיא ארה"ב ג'ו ביידן (צילום: האתר הרשמי של ביידן)

יהיה מסוכן להאמין שבאבחת בחירות נשיאותיות ייעלמו כל המכשולים. נשיא ארה"ב ג'ו ביידן (צילום: האתר הרשמי של ביידן)

מיד ביומו הראשון בתפקיד, ביידן חתם על שורה של צווים נשיאותיים הכוללים הרבה החלטות על מדיניות סביבה ואקלים. בין היתר, החל מיד עם כניסת הממשל החדש את תהליך הצטרפותה מחדש של ארצות הברית להסכם פריז, ביטל את האישור לצינור הנפט קיסטון XL, עצר את קידוחי הנפט והגז בשמורה הארקטית, והורה להנהיג סטנדרטים סביבתיים משופרים עבור כלי רכב.

ה"בליץ" הסביבתי של ביידן לא נפסק אחרי יום ההשבעה. בשבועיים הראשונים של הממשל החדש, בוטלו או עברו לבדיקה מחודשת מעל 100 החלטות של טראמפ בנושאי סביבה ואקלים.

ביידן אף הורה לכל הרשויות הפדרליות להפסיק סבסוד של דלקים פוסיליים ולחפש אפשרויות לקדם פיתוח של תשתיות אנרגיה נקיות. הממשל בוחן גם כיצד להפסיק מימון בינלאומי לדלקים פוסיליים ולספק מימון לפיתוח תשתיות אנרגיה נקיות למדינות עניות יותר. בממשל ביידן יהיו לראשונה בעלי תפקידים בכירים בבית הלבן שתפקידם לתאם מאמצים במאבק האקלים ברחבי הממשלה הפדרלית. מסתמן שהממשל יחליף את כל צי הרכב הממשלתי ברכבים חשמליים.

קצרה היריעה מלפרט את כל ההחלטות, הצווים וההוראות, ועד לעת הקריאה בטח יצטרפו אליהם כאלו שטרם נחשפתי אליהם בעת הכתיבה. שתי סקירות טובות של החלטות הימים הראשונים, גם הן כבר לא לגמרי עדכניות, הן סקירתו של דייוויד רוברטס מה-29 בינואר וזו של הגרדיאן, מה-2 בפברואר, המפרטת בפרט את פעולות ממשל ביידן לביטול אלו של ממשל טראמפ.

לא הכל ירוק

מן הסתם, יש עדיין סיבות לחשוש. כלכלת ארצות הברית ובפרט הון הנפט המרוכז בה הם גורמים מרכזיים לעיכוב המאבק הגלובלי נגד שינוי האקלים. יהיה מסוכן להאמין שבאבחת בחירות נשיאותיות ייעלמו כל המכשולים.

ואכן, תעשיית הנפט ושות' כבר החלו לתבוע את הממשלה הפדרלית על רקע פעולות הממשל החדש, וייתכן שבחלק מהמאבקים האלו הרעים ינצחו. גם בעלי בריתם הרבים בבתי המחוקקים, בפרט במפלגה הרפובליקנית אבל לא רק, לא ירימו ידיים מהר כל כך.

אולם מלבד ההתנגדות הצפויה של בעלי העניין ועוזריהם, יש גם חורים בהחלטות ביידן וצוותו. מלכתחילה, בחירתו לשבץ בממשל החדש המוני בוגרי ממשל אובמה מעוררת חששות רבים בתנועת האקלים, ובצדק: ממשל אובמה הנהיג מדיניות של "כל התשובות נכונות", שמשמעותה הייתה הרחבת הרס האקלים במקביל לקידום פתרונות, לרוב בהיקף צנוע יותר. גישה זו נראית כיום בבירור כחוסר מענה על הבעיה, וחלק מהדרך שהגענו למצב האקלימי הקטסטרופלי של היום. אובמה היה לדוגמה אחראי, בגאווה, לצמיחה וכמעט הכפלה של ייצור הנפט בארה"ב.

מינויים מעוררי דאגה. ביידן ואובמה (מתוך האתר הרשמי של ג'ו ביידן)

מינויים מעוררי דאגה. ביידן ואובמה (מתוך האתר הרשמי של ג'ו ביידן)

אחד החששות הספציפיים לקראת בחירתו של ביידן הייתה שלא יהיה מוכן לפגוע בתעשיית הפחם, החשובה פוליטית בכמה מדינות מפתח, והחלטותיו בשבועיים הראשונים בתפקיד לא לגמרי מרגיעות חששות שכאלו.

לצד שורה ארוכה של החלטות חיוביות וחשובות, גם כאלו המכוונות לעזור לקהילות המתפרנסות מפחם לעבור הלאה, ביידן הורה להפסיק החכרה של שטחים פדרליים לקידוחי נפט וגז אבל לא לכריית פחם. כתוצאה, כמות בלתי מבוטלת של פחם שביכולתו לשמור באדמה נותרת זמינה לכרייה ושריפה.

לאור דעיכתה המהירה של תעשיית הפחם, ייתכן שההחלטה מוצדקת – חבל לשרוף הון פוליטי יקר בשביל להיאבק בייצור של דלק שאיבד כמעט רבע מהיקפו בשנת 2020. במקביל, ההחלטה לא מונעת מהממשל להפסיק הרחבה של החכרות קיימות או להפסיק סבסוד לתעשיה הגוססת, סבסוד שבחלק מהמקרים הוא כל מה שמאפשר לה להמשיך להתקיים. אולם בינתיים, התקוות שיעשו זאת מוצקות פחות מאשר היעדר האיסור על חכירות חדשות.

על כל פנים, ברור שהשבועות הראשונים הם רק ההתחלה. זוהי התחלה טובה, אבל ארצות הברית תצטרך לעשות הרבה יותר כדי לתת לעולם סיכוי אמיתי לייצב את האקלים. ותנועות כמו תנועת הצעירים סאנרייז, שאחראיות ללא ספק להרבה מההתקדמות בימיו הראשונים של ממשל ביידן, מבינות היטב את הבעיה ולצד הפרגון להישגים הראשוניים, ערוכות להפעיל על הממשל החדש את כל הלחץ שנדרש כדי שהמאמץ ימשיך.

שומרי המים לא נחים

עוד חזית מאבק חשובה בצפון אמריקה היא צינורות הנפט. צינורות אלו הם חבל ההצלה האחרון עבור תעשיות הנפט הגוססות של ארה"ב וקנדה; מטרתם לשנע את הדלק ההרסני והיקר מפיצוח פצלי שמן ומחולות זפת בעלות נמוכה וכך לשמר את רווחיותו.

חשיבות הצינורות גדולה מבחינת פליטות גזי החממה שהן מאפשרות בהמשך הדרך, אבל גם ברמה המיידית הן מסכנות את הסביבה ובפרט את מאגרי המים לכל אורך תוואי הצינורות, בשל הדליפות הרעילות שמתרחשות בכל צינור שכזה במוקדם או במאוחר.

ההתנגדות אל פרויקטים אלו גוברת מאז אמצע העשור. את המאבק מובילים עמים ילידיים, במיוחד אלו אשר הצינורות אמורים לעבור בתוך או סמוך לשטחם או לאזורים הקדושים להם. אליהם מצטרפים ארגוני ותנועות סביבה לרוב, אנשי שמאל ופרוגרסיבים למיניהם. במסגרת המאבק מוקמים מחנות על תוואי העבודות כדי למנוע מהן להמשיך, ונעשות פעולות ישירות מול משרדי החברות האחראיות ונבחרי הציבור המשתפים עמן פעולה. במקביל, מתנהלים מאבקים משפטיים נגד הקמת והרחבת צינורות.

לאחרונה ניתן לשים לב שהלחץ עובד. חלק מהפרויקטים בתחום נזנחים מול הקשיים שמציבה ההתנגדות הציבורית ולאור שיקולי רווחיות בתעשיות הדלקים הגוססות של צפון אמריקה. כך קרה למשל בקיץ האחרון עם צינור במזרח ארצות הברית, באזור אפלצ'יה, שקיבל אישור מבית המשפט העליון אבל בוטל בידי חברות האנרגיה האחראיות.

בשבועות האחרונים נרשמו עוד מספר הישגים במאבק נגד הצינורות. בראשם, כמובן, ביטול צינור קיסטון XL בידי ביידן, כזכור – צינור ענק שעמד במוקד מאבקים אדירים בשנים האחרונות.

זמן לא ארוך אחרי כן, בית משפט פדרלי אף פסק לטובת התובעים הילידים נגד צינור נוסף שהתבלט במאבקים של השנים האחרונות, צינור "דקוטה אקסס" (DAPL) – אך למרות הפסיקה, לפיה לא נערכה סקירה סביבתית של השפעות הצינור כנדרש כך שהוא הושלם בניגוד לחוק, בית המשפט לא הורה להפסיק את פעילותו. ממשל ביידן יכול לעצור את פעילות הצינור, אך טרם עשה זאת.

במקביל מתנהלים בימים האחרונים מאבקים נוספים בהובלת ילידים, נגד הרחבה ושיפוצים של שני צינורות קיימים של חברת אנברידג' הקנדית, קווים 3 ו-5. בתחילת פברואר בית משפט במדינת מינסוטה סרב לעצור את העבודות על קו 3, פסיקה שתיעדפה את תעשיית הנפט על השפעות סביבתיות ואף על ההתחייבויות של מדינת המתיישבים האמריקאית מול העמים הילידיים במסגרת ההסכמים המסדירים את היחסים איתם.

המאבק ממשיך, עם פעולות ישירות באתר הבנייה ומול חברת אנברידג'. הנאבקים זוכים גם לתמיכתה של חברת הקונגרס ממינסוטה, אילהאן עומאר, המדגישה את חשיבות מאבקם בהקשר של שינוי האקלים.

אולם למרות התמיכה הרחבה במאבקים נגד הצינורות וחשיבותם הגלובלית, חשוב להדגיש שהיא ממש אינה גורפת, אפילו במחנה ביידן. ישנם ארגוני עובדים שתמכו בביידן אשר מייצגים עובדים רבים בתעשיות הדלקים ותעשיות קשורות, ותומכים בהמשך הקמת ושיפור הצינורות. הפיצול האפשרי סביב נושאים אלו מדגיש את הבעיה הפוליטית שנוצרת כאשר ציבורים תלויים בתעשיות משנות-אקלים למחייתם, ואת הצורך הדחוף לקדם עבורם חלופות אמתיות שיאפשרו ליישב בין האינטרס המיידי בפרנסה לבין האינטרס ארוך-הטווח באקלים יציב.

הכרזה דרמטית של ג'נרל מוטורס ועדכון על שיא ההתחממות

חברת ג'נרל מוטורס, יצרנית הרכב הגדולה של ארצות הברית והמעסיקה של רבים מאותם עובדים התלויים עדיין בנפט למחייתם, יצאה בסוף ינואר בהכרזה דרמטית: היא מתכננת להגיע עד 2035 למצב בו כל רכב פרטי חדש שהיא מוכרת, לרבות SUV וטנדרים קלים, יהיה רכב ללא פליטות גזי חממה מהאגזוז. החברה מתכננת גם להגיע לנייטרליות אקלימית מלאה עד 2040.

אלו בהחלט חדשות טובות, בטח בשילוב עם מאמצי ממשל ביידן לקדם את המעבר לרכבים חשמליים, אבל חשוב לשים את הדברים בהקשרם – גם אם אין ספק שכלי רכב ללא פליטות אגזוז, קרי חשמליים, צריכים להחליף את כלי הרכב המזהמים, זהו רק חלק קטן יחסית בפתרון למגזר התחבורה: יש צורך בהול להפחית את התלות ברכב פרטי, ולא ניתן לייצב את האקלים בלי הרחבת התחבורה הציבורית על חשבונו.

ועוד עדכון קטן, למי שעוקבת אחרי טבלת השיאים בבית: לפי התחזיות, כפי שכתבתי בעבר, 2020 הייתה צפויה להיות רק במקום השלישי בטבלת השנים החמות ביותר שנרשמו. כעת, אחרי שנסתיימה השנה הארורה הזו וקללותיה, מתבהר שהתחזיות היו מעט אופטימיות, ושנת 2020 שברה את שיאי ההתחממות של שנות 2016 ו-2019. זאת, למרות שבשנת 2020 הייתה תופעת "לה ניניה" שמובילה לטמפרטורה ממוצעת עולמית נמוכה במעט, ושנת 2016 הייתה עדה לתופעת "אל ניניו" ההפוכה.

על אף הסיבות השונות לאופטימיות מהוססת כעת, השיא המחריד מהווה תזכורת לכך שגם אם העולם עוד יצליח, איך כלשהו, לייצב את האקלים, ההתחממות הנוכחית כבר אדירה, ונזקיה לא ייפסקו זמן רב.

מחאה של קהילות ילידיות נגד תוכנית צינור הנפט של דקוטה, אוקטובר 2016 (Fibonacci Blue פליקר)

מחאה של קהילות ילידיות נגד תוכנית צינור הנפט של דקוטה, אוקטובר 2016 (Fibonacci Blue פליקר)

סקר האקלים הגדול של האו"ם: רוב בכל דור ובכל ארץ מכיר במצב החירום האקלימי

תכנית הפיתוח של האום (UNDP) ערכה את הסקר הגדול אי פעם על נושאי אקלים, בו תשאלה 1.2 מיליון אנשים ב-50 ארצות. הסקר העלה רוב עולמי ברור המכיר בדחיפות אסון האקלים ותומך בפתרונות.

הזכרתי את החדשות הטובות הללו ברשימה הקודמת, אבל שווה להתעכב עליהן עוד מעט ולשים לב לפרטים נוספים.

הסקר מצא כמובן שבקרב הדורות הצעירים ישנה הכרה נרחבת יותר בצורך לפעול, אולם הפער לא היה עצום – 69% בגילאי 14-18 הסכימו שיש מצב חירום אקלימי, לעומת 58% מעל גיל 60.

הסקר כלל מדינות עשירות, מדינות עניות, ומדינות באמצע הסקאלה הכלכלית, ושיקללה את התוצאות לפי נתונים דמוגרפיים במדינות השונות.

התוצאות מראות על רוב ברור בעד חלק מהשינויים העיקריים הנדרשים לייצוב האקלים, בפרט המעבר לאנרגיה מתחדשת ושימור יערות. ישנו רוב בעד המעבר לאנרגיה נקייה גם במדינות עם תעשיית דלקים גדולה, כמו ארצות הברית ורוסיה, ורוב בעד שימור יערות גם בארצות בהן נכרתים יערות גשם בהיקפים נרחבים, כמו ברזיל ואינדונזיה.

מתוך 18 הצעות המדיניות שנסקרו, זו שזכתה לתמיכה המועטה ביותר הייתה קידום תזונה צמחית, בה תמכו רק 30% מהנסקרים. בד בבד, אחת משלושת ההצעות הפופולריות ביותר הייתה שיטות חקלאות ידידותיות לאקלים – אם כי כלל לא ברור כי ניתן לקיים חקלאות שכזו מבלי להפסיק לגדל בעלי חיים למזון בקנה מידה תעשייתי, כלומר לקדם תזונה צמחית.

סקר דעת קהל לא יכול כמובן לפתור סתירות כאלו ולהתוות מדיניות הגיונית, אבל חשוב שתנועות חברתיות ונציגי ציבור יתנו את הדעת עליהן. התמיכה הרחבה לשינויים רבים שנדרשים יכולה לספק בסיס גם לקידום צעדים פופולריים פחות, ולהדגיש את הצורך להסביר את חשיבותם ולעצב אותם באופן שיכול לזכות לתמיכה רחבה יותר.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf