פורים בחברון: גופשטיין כ"המן-דלבליט", הפלסטינים בכלובים
העדלאידע של מתנחלי חברון צעדה ברחוב השוהדא הריק מפלסטינים, נשקים אוטומטיים לצד רובי צעצוע. חיילים ניסו למנוע מנערים שיכורים להתעמר בפלסטינים. איתמר בן גביר התקבל בקריאות "הו הא מי זה בא, שר המשפטים הבא". בתמונות
כשלוש מאות מתנחלים השתתפו היום (חמישי) בחגיגות פורים בחברון וצעדו לאורך רחוב השוהדא שסגור כבר 25 שנים לתנועת פלסטינים – מאז הטבח שביצע ברוך גולדשטיין. הם צעדו משכונת תל רומיידה ועד מערת המכפלה, כשמאות חיילים ושוטרים מלווים אותם ומונעים מפלסטינים להתקרב או לעבור באזור.
בהזמנה לעדלאידע, נכתב שהיא תצא מ"צומת אלאור", המקום שבו, בפורים לפני ארבע שנים, ירה החייל אלאור אזריה למוות בפלסטיני ששכב פצוע על הקרקע. לא רחוק משם, על גג ביתו, עמד הצלם עימאד אבו שמסיה, שצילם את האירוע והתיעוד שלו הוביל לפתיחת החקירה. גם היום הוא אחז במצלמתו, ותיעד בשקט את הצעדה הצבעונית שלוותה במוזיקת פורים עליזה.
עו"ד איתמר בן גביר, תושב קריית ארבע ומועמד לכנסת מטעם "עוצמה יהודית" ב"איחוד מפלגות הימין" הגיע לבוש עם הלוגו של התוכנית ״ארץ נהדרת״, חוגג את הדמות החדשה שקיבל בתוכנית בפריים-טיים ומבטיח שאחרי שיבחר תהיה לנו "ארץ נהדרת". הוא התקבל ככוכב בקריאות "הו הא מי זה בא, שר המשפטים הבא" וצעירים רבים ביקשו לחבק ולהצטלם איתו. גם ברוך מרזל ובנצי גופשטיין השתתפו באירוע, כשהאחרון לבוש בחולצה שעליה נכתב "המן-דלבליט". בן גביר אמר לעיתונאים במקום: "נהפוך את מערכת המשפט למאוזנת יותר, ציונית יותר, יהודית יותר". הוא התאמץ להציג תדמית "ממלכתית" מהרגיל, כנראה מתוך תקווה שיצליח להיכנס לכנסת, והכחיש שאמר שבית המשפט הוא המן הרשע, אך הדגיש שהפסילה של בן ארי "היתה טעות".
לאורך כל השנה תנועת פלסטינים בשכונת תל רומיידה מוגבלת מאוד וברחוב השוהדא עצמו אסורה בכלל, אך לרגל החגיגה עשרות חיילים מנעו מפלסטינים לנוע באזורים שמסביב ולהתקרב לחגיגות. החיילים שהוצבו לאורך מסלול הצעדה הורו לפלסטינים להיכנס לבתים, עד שהחגיגה היהודית תעבור.
גם ביום רגיל רחוב השוהדא והאזור שמסביבו נראים כמו עיר רפאים, מלאה בחיילים, במחסומים, במצלמות אבטחה וגדרות. אך התוספת של מאות מתנחלים שיכורים ומחופשים, חלקם לחיילים, לערבים או לפיות, הפך את המראה לסוריאליסטי במיוחד. חלק מהחוגגים נשאו נשקים אוטומטיים, אחרים רובי צעצוע פלסטיק. ילד מחופש לחייל צעד יד ביד עם חיילים שמובילים את העדלאידע.
בנקודת ההתחלה של הצעדה, אחד החיילים שאל אותי וצלמים אחרים שהגיעו לתעד את האירוע אם אנחנו מ"בצלם" או מ"שלום עכשיו". הוא התקשה להאמין שכלי תקשורת מגלים עניין בחגיגות במקום. "זה לב הסכסוך – רק כאן אפשר לצלם חיילים, מתנחלים ופלסטינים בתמונה אחת", הסביר לו ביובש חייל אחר, בזמן ששניהם מונעים מפלסטינים לעבור בסמוך לחגיגה.
בכלל, נראה שב-2019 אף אחד כבר לא מנסה להסתיר או ליפות את המציאות. מתנחל מהעיר אמר לי: "רק בחברון אפשר לצלם את זה", כשהוא מצביע על קבוצה של פלסטינים שנחסמו מאחורי גדרות ליד מערת המכפלה, נערים שיכורים מיין רוקדים מולם, ושוטרי מג"ב מונעים מהם להציק לפלסטינים.
"אני אצביע לעוצמה יהודית", סיפרה אשה מקרית ארבע שעטתה חיג'אב, אחזה ברובה צעצוע ובובת תינוק מונחת על בטנה. היא טענה שהתחפשה לפלסטינית. "אין לי בעיה שהם גזענים. כלומר, מבחינתי זה מה שצריך להיות פה".
כמה מהמתנחלים התחפשו למשקיפים מטעם הארגון TIPH, שעזבו לאחרונה את חברון לאחר שקבוצות ימין שונות ניהלו קמפיין ארוך בדרישה לא לחדש את ההסכם שמאפשר להם לפקח על הנעשה בעיר. גם זו חגיגת ניצחון. מרחוק, מחצרות הבתים הפלסטינים המשקיפים על רחוב השוהדא, השקיפו עליהם פעילים של "צעירים נגד ההתנחלויות" – קבוצה של פעילי אי-אלימות שהחלו לאחרונה ללבוש מדים דומים משלהם וללוות ילדים לבית הספר בקרבת ההתנחלויות בעיר, כדי להוות תחליף למשקיפים שנאלצו לעזוב.
הצועדים, רבים מהם בני נוער שאחזו בבקבוקי יין, חלפו על פני החנויות שנסגרו לפני 25 שנה, שדלתותיהן מרותכות ועל חלקן צוירו מגני דוד. לפני כחודש, הפגינו מאות פלסטינים לציון יום השנה לטבח במערת המכפלה, ובקריאה לפתוח את רחוב השוהדא.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן