שיעור בגזענות: כך אסרה הכנסת על מי שלמד בגדה ללמד בישראל

היועצת המשפטית של ועדת החינוך לא מצאה כל הוכחה לכך שבוגרי האקדמיה הפלסטינית פועלים נגד ישראל. טקס סיום באוניברסיטת אל-קודס בשכם, יולי 2018 (צילום: נאסר אשתייה / פלאש90)

השבוע הוגשו שתי עתירות לבג"ץ המבקשות לבטל את החוק למניעת העסקה של עובדי הוראה, שיש להם תואר אקדמי מִמוסד ברשות הפלסטינית. החוק התקבל בכנסת לפני כחודש (21 לינואר). עתירה אחת הגיש עדאלה, המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל, את השנייה הגישה האגודה לזכויות האזרח בישראל. שתיהן בשם עותרים נוספים.

>> "מורכבות הנוגעת בעתיד החיים כאן": המורים הערבים בחינוך העברי

הטיעון המרכזי בשתי העתירות הוא זה: מדינת ישראל מזניחה את החינוך הערבי, ובכך יוצרת חסמים מהותיים בפני אלה המבקשים להמשיך בלימודים על-תיכוניים. במיוחד נכון הדבר לפלסטינים במזרח ירושלים ולבדואים בנגב. חלקם מוצאים מענה לחסמים במוסדות להשכלה גבוהה הממוקמים ברשות הפלסטינית. החוק החדש נועד לפגוע באפיק זה, שכן הוא פוסל באופן גורף את בוגרות ובוגרי המוסדות ברשות מעיסוק בהוראה.

על פי מרכז המחקר של הכנסת, ב-14 השנים שמאז 2010 נקלטו להוראה 3,447 מורות ומורים שלמדו ברשות הפלסטינית. 62% מהם מלמדים במזרח ירושלים ו-29% מלמדים במגזר הבדואי בנגב. כולם יחד מהווים רק כעשירית מכלל המורים החדשים שנקלטו בחינוך הערבי.

החוק נגד הסתה לגזענות קובע עונשים על "רדיפה, השפלה, ביזוי או איבה, כלפי ציבור, בשל השתייכות לגזע, ללאום או לדת". זה לא מנע מחברי כנסת מהימין להסתיר את הגזענות שלהם בדיון הטרומי שהתקיים במליאה על החוק.

כך לדוגמה קבע ח"כ עמית הלוי כי "אנשים שלמדו ברשות הטרור הפלסטינית […] מכווינים לדה-לגיטימציה של מדינת ישראל, לדמוניזציה של העם היהודי, ולהאדרה לטרור". ח"כ אביחי בוארון הוסיף עובדות משלו: "בשלל אוניברסיטאות ו'מעבדות', שבהן המורים האלה ספחו את הרעל של הג'יהאד האסלאמיסטי של שנאת ישראל, והגיעו לכאן לירושלים כדי להטמיע את אותו רעל בתלמידים".

חוק שאין בו צורך ואין לו ביסוס עובדתי

באחד הדיונים בוועדת החינוך העירה היועצת המשפטית לוועדה כי יש בחוק שלוש טענות, שלאף אחת מהן אין ביסוס עובדתי. שלושתן דעות קדומות ומכלילות. האחת היא שבכל המוסדות האקדמיים ברשות הפלסטינית ובכל החוגים ללא יוצא מהכלל קיימת הסתה לטרור ולהשמדת מדינת ישראל. שנייה היא שכל הסטודנטיות והסטודנטים ללא יוצא מהכלל "סופגים" את ההסתה ומאמצים אותה. ושלישית היא שכל אלה הבוחרים להיות מורות ומורים מעבירים, ללא יוצא מהכלל, את השקפת העולם הזאת לתלמידיהם.

לא צריך הוכחות. ח"כ אביחי בוארון, ינואר 2026 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

ח"כ בוארון לא התבלבל מול הדרישה לספק עובדות: "מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה שיש שם שנאה ופונדמנטליזם לעם ישראל ולמדינת ישראל". אין צורך בתיעוד, או במסד עובדתי.

היועצת הציעה להכניס בחוק תבחינים כגון בחינת תוכנית הלימודים בחוגים השונים. ח"כ בוארון הסביר שזה לא העניין. "כמו שלא היינו לוקחים מישהו שלמד במערכת החינוך הנאצית, עם כל הסילבוס המתאים, עם כל הדברים מתאימים […] לא יכול להיות שניקח מורה שלמד במערכת ספוגת שנאה, ספוגת אנטי ישראליות, ספוגת אנטי יהדות".

נציגת משרד המשפטים הזכירה לחברי הכנסת שאין כיום מחסור בכלים משפטיים על מנת לפסול מורה זה או אחר באופן אישי, אם הוכח שיש פגם – פדגוגי או ביטחוני – בדרך שבה הוא מורה ומחנך. "זה לא רלוונטי", השיב ח"כ בוארון. "זאת לא כוונת המחוקק. אין לנו כל כוונה פדגוגית, לא תכלית פדגוגית ולא תכלית ביטחונית". הכוונה היא "ערכית אידיאולוגית".

בישיבה נוספת של הוועדה חזר ח"כ הלוי על הכרזותיו המכלילות: "כל מורה שלמד במוסדות של הרשות הפלסטינית ובאחריותה לא יכול לייצג ערכים אנושיים". שוב התבקשו המציעים לעגן את דעותיהם בעובדה כלשהי, מקרה אחד שבו בוגר לימודים ברשות פגע בערכים אנושיים.

לא היה כזה, ולכן ביטל ח"כ בוארון את השאלה. "אני כופר בבקשה של הנתון כמה בוגרים של האוניברסיטאות ברשות הפלסטינית עוסקים בפועל בטרור. אני לא רוצה את הנתון הזה. זה לא פקטור מבחינתי להצעת החוק". מבחינתו "עצם השהייה ועצם הלימוד" ב"מרחב שנוגע באנטי ישראליות", הם שפוסלים א-פריורי, כלומר ללא קשר לניסיון בעולם.

זה המקום להזכיר שבמשרד החינוך יש נוהל ברור, הכפוף לאמנות בינלאומיות, להערכת תארים אקדמאיים של מי שלמדו במוסדות להשכלה גבוהה בחו"ל. ואכן, כפי שהוצג בישיבה על ידי נציגת משרד החינוך, "אין דבר כזה שתעודת הוראה של הרשות מתקבלת כמו שהיא. או שמשלימים [לימודים] או שמתחילים את כל הדרך מההתחלה".

אבל שום טיעון מעולם ההיגיון אינו יכול לחדור עמדה הנשענת על תורת הגזע. כך ח"כ הלוי: "מי שלמד במשך שלוש שנים במוסדות הרשות הפלסטינית […] חזקה היא שהוא התמלא באותן מחשבות ג'יהאדיסטיות שכוללות את השמדת ישראל. לכן זה לא עניין שהוא יעשה תעודת הוראה [בישראל], זה לא עניין מקצועי".

וכדי שלא נתבלבל, אפילו יו"ר ועדת החינוך באותו זמן, ח"כ יוסף טייב, הוסיף משלו: "יכול להיות שהכול עומד בתנאים, וזאת רמה מקצועית טובה ואפילו יותר ממדינות אחרות, אבל לאור המצב שהמוסד האקדמי הזה משתייך לרשות שהאידיאולוגיה שלו היא רצח העם היהודי, אני כמחוקק לא מוכן שאדם שהתחנך במוסדות האלה יחנך את ילדי ישראל".

 לנו היהודים מותר להיות גזענים

השופט המחוזי בדימוס אברהם יעקב, שנכח בדיון, ניסה להסביר לחברי הכנסת מהי דמוקרטיה. "אני טוען שאתה לא יכול לפסול אפריורית כל אדם. אתה צריך לעשות איזושהי בדיקה לגבי אותו אדם. אי אפשר לעשות פסילה גורפת. הרי מהי גזענות שכולנו מדברים עליה פה? גזענות זה לייחס תכונה לאדם רק בגלל השייכות שלו לקבוצה מסוימת".

רוב בוגרי האקדמיה הפלסטינית שמלמדים בתחומי ישראל עובדים במזרח ירושלים. בית ספר במזרח ירושלים, ינואר 2024 (צילום: גמאל עווד / פלאש90)

אבל ליהודים, כך מסתבר, מותר להיות גזענים. השיב לו ח"כ משה פסל: "אבל כל מי שחבר בארגון נאצי ומצהיר על כך, הוא לא ראוי לחנך את ילדיי". ומכיוון שאין אף מורה שהוא חבר בארגון נאצי, הסביר את הטיעון ח"כ בוארון: "מותר לנו לקבוע נורמה שאומרת שכל מי שלמד בעזה בחמאס או ברשות הפלסטינית, גם אם הוא עצמו לא חבר באותו ארגון טרור, אנחנו קטגורית מחליטים שלא לקבל מורה כזה. זאת הנורמה שאנחנו כמחוקקים קובעים".

במאמץ אחרון הזכירה נציגת המועצה להשכלה גבוהה, שסטודנטים ישראלים פונים ללימודים ברשות הפלסטינית, משום שדרכם ללימודים באקדמיה בישראל חסומה. אין להם עברית ברמה מספקת, הם לא עומדים בתנאי הסף לקבלה, הם לא עומדים בהוצאות הכלכליות, ומעל הכול – הם חסומים תרבותית.

יש חשש, היא סיכמה, "שעלולים להיות פה אלפי צעירים חסרי מעש או כאלה שאין להם לאן ללכת". ח"כ טייב מיהר לבטל. "אני לא יודע מה גרוע יותר – האם הם ישבו פה חסרי מעש או ילכו ויקבלו הסתה במשך שלוש שנים נגד קיומה של מדינת ישראל". אוי לבושה. יו"ר ועדת החינוך של כנסת ישראל מעדיף צעירים מחוסרי השכלה ועבודה מאשר ערבים משכילים.

וכך זה מסתכם: במקום לשקם את מערכת החינוך במזרח ירושלים ובמגזר הבדואי בנגב, כך שתציע לצעירים אלטרנטיבה ראויה, חברי הכנסת מעדיפים לחסום גם את האפשרות האחת הקיימת להשכלתם.

לכל אחד מהטיעונים של הח"כים ניתנה בדיונים תשובה הולמת והוגנת. אבל חברי הכנסת, רוויי שנאה וגזענות, לא רוצים פתרונות. הם רוצים להתעמר באוכלוסייה הערבית, כי בידם הכוח לכך. הנה לכם דוגמה ברורה ליישום המהפכה המשטרית: ניצול כוחו של הרוב על מנת לפגוע בזכויות המיעוט, בניגוד מוחלט לרעיון הדמוקרטי.

בהצבעה בכנסת התקבל החוק בתמיכת 31 חברי כנסת מהקואליציה. התנגדו לחוק עשרת חברי הכנסת של המפלגות הערביות (חד"ש-תע"ל ורע"מ), וצדיקה אחת בסדום, ח"כ מרב מיכאלי מהעבודה. איפה היו 24 הח"כים של יש עתיד, 8 מכחול לבן, 6 מישראל ביתנו ועוד שלושה מהעבודה? קולותיהם נאלמו, אף על פי שהיה להם סיכוי טוב להפיל את החוק. אפשר שהגזענות ושנאת הערבים בגוש השינוי אינה כה שונה מזאת של גוש הימין על מלא.