עשור לגדר, פרק 7: הכפר שהופך לכלא

אין למקום הזה אח ורע בכל הגדה המערבית. תושבי הכפר וולאג'ה, שההיסטוריה שלו משורגת לתוך ההיסטוריה של הסכסוך כולו, מסתכלים בעיניים כלות בחומה שהולכת ומקיפה אותם מכל הכיוונים. הם פנו לבית המשפט, הם עושים מיצגי אמנות מחאה, אבל החבל ממשיך התהדק סביבם

מאת:
השאירו תגובה
א א א

צילום פרויקט: אורן זיו / אקטיבסטילס

בפעם האחרונה שהייתי בוולאג'ה יצאתי משם רק בשעות אחר הצהריים המאוחרות, לקראת דמדומים. היה זה יום שישי, ונסעתי בכביש המתפתל מטה לכיוון מחסום הכניסה לירושלים, נוף עוצר נשימה מכל עבר, כשלפתע שמתי לב שבכיוון הנגדי צועדים בעלייה עשרות פלסטינים נושאי תיקים. בתחילה חשבתי שמדובר בפועלים שחוזרים משבוע עבודה ארוך בעיר, או אולי בהפגנה שלא שמעתי עליה, אבל מהר מאוד הבנתי שהמראה לפני מספר סיפור אחר: קצת לפני המחסום, בשיפולי ההר, נחשפתי לאזור עם כמה חורבות בתים ומספר מעיינות נובעים, שבהתרוצצות ביניהם ובשולחנות פיקניק לצדם בילו עשרות משפחות. האנשים שראיתי מטפסים במעלה הכביש היו התושבים שסיימו את הבילוי המשפחתי ביום החופש שלהם והתחילו לחזור לכפר.

ראיתי את השמחה הנינוחה הזו של המשפחות, את הילדים הקופצים למעיינות ואת ההורים המשקיפים על ירושלים הנפרשת מצידו השני של העמק, ואז נזכרתי: בעוד מספר חודשים איש מהתושבים האלה לא יוכל לבלות עוד בפיסת גן העדן הזו. חומת ההפרדה עתידה להקיף את וולאג'ה מ-360 מעלות, ושיפולי ההר הזה, שמשמשים את התושבים הן לבילוי והן לחקלאות, יהפכו לפארק לרווחת תושבי בירת ישראל המאוחדת. אובדן אזור הבילוי הקסום הזה הוא אולי לא ההשלכה החמורה ביותר של הפיכת הכפר לבית כלא ענק, אבל משהו באותו אחר צהריים אביבי הפך דווקא את ההשלכה האזוטרית-לכאורה הזאת לנוראית במיוחד.

תהליך בניית החומה (אורן זיו / אקטיבסטילס)

תהליך בניית החומה (אורן זיו / אקטיבסטילס)

בית המשפט אישר, המנזר ייחצה, הבית יבודד, הכפר יוקף

תוואי החומה סביב וולאג'ה הוא כנראה התוואי ההרסני ביותר בכל רחבי הגדה המערבית. מערכת הביטחון אמנם מבטיחה שמנהרה תת-קרקעית תחבר את הכפר לבית ג'אלה הסמוכה, וכך תספק לתושבים צינור חמצן, ושתושבים עדיין יוכלו להגיע לאדמתם, אבל פרט לחיבור הזה הכפר עתיד למצוא את עצמו מוקף חומת בטון מכל עבריו – בגבהים משתנים בין שניים לשמונה מטרים – בלי גישה חופשית לאדמות החקלאיות, בלי שום כיוון להתרחב אליו בבנייה, בלי הנוף המרהיב, בלי הפארק הקטן והמעיינות, שמעתה ישמחו משפחות נושאות תעודות זהות כחולות יותר.

הכפר וולאג'ה, שעדויות שונות מעידות על קיומו מהמאה ה-16 לפחות, עמד פעם קילומטרים בודדים צפון מערבית למיקומו הנוכחי. ב-1949 נמלטו כאלפיים תושבי הכפר באותם ימים מפני לוחמי חטיבת עציוני לעבר אדמותיהם החקלאיות שמצידו השני של עמק רפאים, ושם הקימו את יישובם מחדש. כיום על אדמות הכפר המקורי משתרע יער קק"ל ויושב קיבוץ עמינדב. ב-1967 סופחו חלק מאדמות ומבתי הכפר (החדש) לירושלים, על חלק מאדמותיו הוקמו ההתנחלויות גילה והר גילה, אך הכפריים לא זכו לקבל תעודות זהות כחולות.

חומה בצורת לב מסביב לוואלג'ה. האדום בנוי, היתר בבנייה (מפה: בצלם)

חומה בצורת לב מסביב לוואלג'ה. האדום בנוי, היתר בבנייה (מפה: בצלם)

לקח כמה שנים מאז תחילת העבודות להקמת גדר ההפרדה בגדה ב-2002 ועד שנקבע סופית התוואי שחונק את וולאג'ה מכל עבריו. מאז 2007, קצת אחרי שנקבע התוואי הנוכחי (שבין היתר יחצה את מנזר כרמיזאן לשניים, באופן שיפריד בין הנזירים לנזירות) נמצאים תושבי הכפר במאבק משפטי נגד התוואי. בתחילה הקפיא בית המשפט העליון את העבודות במקום, אבל במהלך 2011 אישר להמשיך בבנייה על אף שהחלטה סופית לגבי התוואי טרם ניתנה. לא לקח לכלי העבודה זמן רב להגיע לקרקע ולהתחיל להקים את החומה. במקביל לעתירה נגד התוואי מנסים התושבים גם להגן על אדמותיהם מפני ניסיונות להקים בחלקן התנחלות חדשה בשם גבעת יעל, ובחלקן את הפארק האמור.

בין לבין דיונים בבתי המשפט מנסה קבוצה קטנה של תושבים בכפר לנהל מאבק עממי נגד החומה. בכמה מקרים סייעו פעילים ישראלים ובינלאומיים לעצור את עבודת הדחפורים במקום, עד שנעצרו בעצמם, אך ככלל הכפר לא הצליח להתמיד בהפגנות קבועות, במודל שהתפתח בג'יוס, בודרוס, בלעין, מעסרה וכפרים אחרים. מדי פעם מתקיימת בכפר הפגנה קטנה, או פעולה יצירתית של תיאטרון או מוזיקה בסמוך לחומה, ורק לפני כחודש הופיעו בפאתי הכפר שחקנים מתיאטרון החופש של ג'נין במופע פלייבק. כוחות משטרה וצבא גדולים ניסו למנוע מתומכים להגיע אל הכפר, והצליחו לחסום את חלקם, אבל אחרים הצליחו לפרוץ דרך אל ההופעה, שהתקיימה ליד בית בודד שנתקע מחוץ לחומה. הבית הבודד עתיד להיות מוקף בגדר משל עצמו, ויתחבר לכפר במנהרה תת קרקעית פרטית בעלות של חמישה מיליון שקל. היה זה אחרי ההופעה הזו שחזרתי הביתה וחלפתי על פני המשפחות המבלות.

פעולה ישירה נגד הבנייה בוואלג'ה (אן פק / אקטיבסטילס)

פעולה ישירה נגד הבנייה בוואלג'ה (אן פק / אקטיבסטילס)

"מיקרוקוסמוס של פלסטין"

בפעם הראשונה שהגעתי להפגנה בוולאג'ה, ב-2007, לפני שהופסקו העבודות במקום, שמחתי לגלות שאחת ממובילות הפעילות בכפר היא שירין אל-אערג'. אל-אערג' הייתה מנחה שלי בסאמר-סקול הישראלי-פלסטיני-ירדני שלמדתי בו בסוף שנות התשעים – הניר סקול (Nir School), ומאז היא עובדת כ"פרילנסרית של זכויות אדם", כהגדרתה, ובין היתר נשלחה על ידי האו"ם למשימות הומניטאריות בסודן, לבנון, אתיופיה ועיראק. כשהיא בביתה, היא מנסה להגן על זכויות האדם שלה ושל שכניה.

"האמת היא שאנחנו לא כל כך מוצלחים בהפגנות פה", מודה-צוחקת אל-אערג'. "אבל אנחנו עושים דברים אחרים. אנחנו רואים שבקרוב יסגרו עלינו מכל הכיוונים, ומנסים לעזור לאנשים, בעיקר לנשים, לתכנן את החיים מחדש בצורה שתתאים למגבלות שיוטלו עלינו כשיגמרו לבנות את החומה. במקביל אנחנו מנסים לספר לעולם על מה שקורה, מביאים עיתונאים, דיפלומטים, נציגים של האיחוד האירופי והקונסוליה האמריקאית באים לדיונים במשפט שלנו, אנחנו מפרסמים מאמרי דעה, אבל לא נראה לי שזה יעצור את הבנייה עכשיו, ואנחנו כנראה נאבד את האדמה שלנו.

החומה בוואג'ה (אורן זיו / אקטיבסטילס)

החומה בוואג'ה (אורן זיו / אקטיבסטילס)

"דווקא בגלל שזה כל כך קיצוני כאן, וששמים לב אלינו, בעיניי זה סוג של המיקרוקוסמוס של פלסטין. אף אחד לא דורש באמת מישראל לתת תשובות ודין וחשבון על מעשיה, יש לה תמיכה מלאה מצד מעצמות העולם, וכל עוד שזה יימשך ישראל תמשיך לפשוע. אבל אין לי ספק שזה ישתנה יום אחד. אולי זה יהיה עוד 10 או 15 שנה, אבל דברים ישתנו, וכשזה יקרה סביר להניח שלישראל יהיה עסק לא רק עם הפלסטינים אלא עם כל העולם הערבי. אני מאוד מקווה שהישראלים יבינו את זה וימצאו פתרון כבר עכשיו, שלא נגיע למצב שהורגים זה את זה, אבל אני לא רואה שהישראלים מנסים לשנות את הגורל המצפה לנו".

אל-אערג' מדברת, ומאחוריה אני רואה חלק מהחומה שכבר נבנתה, את התוואי של החומה שעוד תבנה, וברקע פרויקט הולילנד, וירושלים כולה. במכונית לוקח חמש דקות להגיע לאצטדיון טדי, כולל מעבר במחסום. חמש דקות שבהן אפשר לעבור על פני התנחלות הר גילה, תוואי החומה, ומשפחות שמבלות ליד המעיין, באחת הפעמים האחרונות שעוד יוכלו להגיע לשם. אני מנסה לדמיין איך יראו החיים בכפר כשרק יציאה אחת תת-קרקעית תחבר אותו לעולם, מה יקרה אם המנהרה תוצף או תקרוס, או סתם איך חיים בני אדם המוקפים חומות מכל כיוון. השאלה מזכירה לי את הימים שישבתי בכלא, והנחמה היחידה שמצאתי הייתה פיסת הטבע הפתוחה האחרונה שנותרת לאסירים. אני מסתכל למעלה, ורואה שהשמיים מתחילים להחשיך, והעננים נצבעים אדום. נבואות הזעם של אל-אערג' נראות ממשיות עד כדי אימה.

————-

הפרקים הקודמים בסדרת "עשור לגדר":

1) הפרויקט הישראלי הגדול

2) חומה ושלום

3) דונם פה ודונם שם

4) לא פה ולא שם – הכפרים ממערב לגדר

5) דרך חדשה להתנגדות

6) הגדר עוד עומדת – מה השיג המאבק העממי?

 

הפרק הבא: מעמד עובדים במצור

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

"בן חמש בחקירה, אין בושה למשטרה", קראו המפגינים נגד אלימות המשטרה בעיסאוויה. ההפגנה הערב מול מגרש הרוסים בירושלים (צילום: אורן זיו)

הפגנה מול מגרש הרוסים: "די לענישה הקולקטיבית בעיסאוויה"

כ-300 איש הפגינו הערב מול תחנת המשטרה במרכז ירושלים במחאה על ההתנכלות המתמשכת לשכונה במזרח ירושלים. "דרך עיסאוויה, רוצים להכניע את כל השכונות במזרח העיר", אמרו המפגינים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf